שלושה חיילים תושבי הגולן מצטרפים השבוע לזוכים בעיטורי ההוקרה החשובים ביותר של צה"ל: רס"מ ציון ברמלי מקצרין הוא מצטיין הרמטכ"ל, סמ"ר אביאל קסטלבאום מקשת הוא מצטיין הנשיא, ליאורה חסין מקצרין היא מצטיינת מפקד האוגדה
בין הדגלים הערכיים המונפים בגאווה ביום העצמאות, מצוינת בטקס מרכזי גם תרומתם של יחידים וקבוצות למען ביטחון מדינת ישראל. בתחום זה זוכים חיילים מצטיינים בעיטורי הוקרה על פי חמש קטגוריות: מצטיין נשיא, מצטיין שר הביטחון, מצטיין רמטכ"ל, מצטיין ראש סמכות בדרגת אלוף ומצטיין חייל ראשי.
למרות שיעורה הזעיר של אוכלוסיית הגולן במדינת ישראל, היא מתהדרת מדי שנה בחיילים, נג"דים וקצינים, נשים וגברים, אשר מוזמנים עם משפחותיהם לטקסים חגיגיים בהם נענדים להם העיטורים החשובים.
השנה אנו מברכים ומתברכים בשלושה מצטיינים: מצטיין הרמטכ"ל – רב סמל מתקדם ציון ברמלי, תושב קצרין; מצטיין הנשיא – סמ"ר אביאל קסטנבאום תושב קשת, ומצטיינת מפקד האוגדה ליאור חסין, תושבת קצרין.
רס"מ ציון ברמלי: "אני חי בגולן, רבים הקריבו את חייהם עליו על מנת שאני אגיע לכאן. לכן לא משנה מה תעשה בצבא, זה תורם בשביל מי שהקריבו עצמם למעננו, שנוכל לחיות בשקט ובשלום. יש לנו מדינה קטנה ואם לא נשמור עליה איש לא ישמור עליה"
רס"מ ציון ברמלי: להטמיע את התשתית הצבאית בנוף האזרחי
רב סמל מתקדם ציון ברמלי, 37, תושב קצרין, נשוי ליפית ואב לשניים, הינו בין המעטים שזוכים לעיטור מצטיין הרמטכ"ל לשנת תשע"ו.
ציון משרת כמנהל עבודה של צוות הנדסה קרבית באוגדת הבשן, האמונה על ביטחון התושבים ברמת הגולן.
דובר צה"ל מציין, כי כבר מההתחלה דרכו בצבא לא הייתה פשוטה – כאשר חודשיים לפני גיוסו לצבא נפטר אביו ממחלה. על אף האובדן, הוא בחר לדבוק בתכניתו והתגייס להיות לוחם בהנדסה קרבית. הוא השתתף בכל המבצעים והמלחמות משנת 1997- במלחמת לבנון השנייה סייע בחילוץ טנקים שמסלולם השתבש. במהלך "צוק איתן" הוא הגיע ועזר ליחידתו בשטחי הכינוס – על אף שהיה בחופשת מחלה, אחרי התאוששות מניתוח שעבר זמן קצר קודם לכן.
ציון יזם וביצע מספר פרויקטים הנדסיים משמעותיים בגזרתו אשר תורמים לביטחון תושבי הגולן, ועל כך בין היתר זכה לאות ההצטיינות מהרמטכ"ל.
משפחת ברמלי הגיעה מרעננה לקצרין לפני שלוש שנים ובשנה האחרונה רכשה כאן בית, כי "טוב לנו כאן, וכשנוסעים למרכז רוצים לחזור כמה שיותר מהר", כדבריו של ציון בפתח ראיון חג מיוחד לרגל הזכייה בעיטור.
מהי עבורך המשמעות של שירות הקבע בגולן?
"קודם כל לשמור על ביטחון הגולן, ללא שום קשר למקום המגורים. לשמר את מה שיש, את האהבה לארץ ולמקום ולהשתדל כמה שפחות להזיק לנוף."
על כך זכית בעיטור, תוכל לפרט יותר למה הכוונה?
"אני משרת בפלוגת צמ"ה – ציוד מכני הנדסי – של האוגדה, שחייליה עוסקים בשיפור תשתיות ומוצבים, בכל העבודות הקשורות לטרקטורים, לעיתים בפינוי מוקשים, ובחורף – גם בפינוי השלגים. העיטור ניתן על שיפור ושדרוג תשתיות בלי לפגוע בנוף של הגולן.
"כן, צריך לשפר ולשמר את התשתיות הצבאיות והמוצבים שיש כאן, אך חשוב לנו מאוד גם להטמיע את התשתית הצבאית בנוף האזרחי ולא לפגוע בנוף של הגולן."
מה המשמעות של היותך אבא שהוא גם חייל קרבי, קרוב לבית אך לא בבית?
"את רוב השירות לא ביצעתי באוגדה בגולן, הייתי בגדוד הנדסה והשתתפתי במלחמות. נישאתי בשנת 2009 וכשנולדה הבת הבכורה עדיין הייתי ביחידה קרבית סגורה והגעתי פעם בשבוע הביתה, כן, היה קשה. לפני ארבע שנים עלינו לגולן להתרשם, לאחר שנה עברנו לגור כאן. זה קצת יותר קל למשפחה, אבא יותר בבית, לעומת אחרים שעובדים במקומות מרוחקים ומגיעים פעם בשבוע כאורחים. אני יותר שותף בגידול, בהתפתחות של הילדים וגם כמובן משרת את המדינה ככל חייל."
מה השאיפות שלך להמשך התחום הצבאי ועם שחרור?
"כיום אני בדרגת רס"מ, נשארו לי עוד כמה שנים לפנסיה. אני רוצה להמשיך לשרת, אני אוהב את המקצוע שלי, כי כאשר אתה מזיז משהו בשטח, כבר עשית משהו; משהו השתנה בקרקע ואתה מגן על חיילים ועל אזרחים. אני כבר 20 שנים בתחום הציוד הכבד, אוהב את זה, לכן גם כשאסיים את צה"ל רוצה להמשיך במקצוע."
בוא נדבר על מהות, על מסר לממשיכים בדרך?
"אני חי בגולן, רבים הקריבו את חייהם עליו על מנת שאני אגיע לכאן. לכן לא משנה מה תעשה בצבא, זה תורם בשביל מי שהקריבו עצמם למעננו, שנוכל לחיות בשקט ובשלום. כל אדם צריך לתת מעצמו, אין זה משנה כמה שנים, כדי לשמר את מה שיש. יש לנו מדינה קטנה ואם לא נשמור עליה איש לא ישמור עליה, רק אנחנו יכולים לעשות זאת.
"לעיתון ולתושבי קצרין: חג שמח, שימשיכו להיות לנו ימי עצמאות, שנשמור על המדינה, על הנוף והביטחון, חג עצמאות שמח לכל תושבי הגולן ועם ישראל".
סמ"ר אביאל קסטלבאום: למדתי לנהל את עצמי, ומה שחשוב מאוד – להגדיל ראש
סמל ראשון אביאל קסטלבאום ממושב קשת, רס"פ בחטיבה 7 בגדוד 77, חיל השריון, בן 21, זוכה בעיטור מצטיין הנשיא. אביאל הוא השביעי בין שמונת ילדיהם של רותי ויהושע.
לאחר קורס מט"קים, במבצע "צוק איתן", הוא היה בתפקיד מאתגר של פיקוד על שני הטנקים של המג"ד והסמג"ד, ולאחרונה החליף את סגן מפקד הפלוגה בתפקיד פיקודי בעת שזה יצא ללימודים.
אפשר לכנות את משפחת קסטנבאום כקרבית בהצטיינות יתרה, כאשר כל חמשת הבנים שלה שירתו ביחידות קרביות. זה מתחיל באב שוקי שהיה בין מקימי יחידת מודיעין השדה 869; זה נמשך אל ראשון הבנים – דוד – אשר שירת באותה יחידה ואף הוא זכה ב… עיטור מצטיין הנשיא. הבנים הבאים שירתו לפי סדר הגיל ביחידות: חטיבה 7 בשריון, גדוד 13 בגולני, חטיבת הצנחנים 202. שלוש הבנות תרמו את חלקן במסגרות השירות הלאומי. כך, בבית המשפחה הצבא תמיד היה באוויר, ההפרשים בין האחים קטנים, תמיד היה מישהו 'על מדים' בבית, תמיד דיברו על המשמעות של הגיוס לצה"ל.
אביאל למד בישיבה בחיספין ולאחריה בישיבת "נחלת ישראל" בכפר חסידים, אבל הנפש כמהה, למעשה כבר הייתה – בחיל השריון.
סמ"ר אביאל: " ללמוד זה לא אני, תמיד ידעתי שאתגייס לצה"ל, תמיד ידעתי שזה יהיה לשריון. אהבתי לעסוק במכונות, ולעבוד עם טנק זו חתיכת עבודה. הנסיעה היא הכיף, אבל העבודה היא הטיפול בטנק: לקום כל יום בחמש בבוקר, לעשות טיפול לפני תנועה, כשעה, ואותו דבר לפני שהטנק הולך לישון, תלוי כמה נסענו.
"התחלתי את השרות כנהג טנק, יצאתי לקורס פיקוד, שם לומדים איך לשלוט בטנק, בכל המערכות, התקלות, מה שלקח שנה מהשירות. הגעתי לגדוד שבוע לפני 'צוק איתן', המג"ד מינה אותי כאחראי על שני הצוותים שלו ושל הסמג"ד, לחמנו באזור דרום הרצועה."
מהי הסיבה לקבלת העיטור?
"הוא ניתן שנה לאחר שהגעתי לגדוד, על מילוי מקום הסמ"פ שיצא ללימודים. נכנסתי לפלוגה כמט"ק (מפקד טנק), בתום שני מחזורים ולאחר שהחלפתי את הרס"פ, יצא סגן מפקד הפלוגה ללימודים, ואני החלפתי אותו. כך, במהלך חודש וחצי ביצעתי שני תפקידים במקביל, שלי ושל הסמ"פ. התפקיד הרגיל שלי הוא לדאוג לתורנות ולצרכי החיילים עצמם, תפקיד הסמ"פ לדאוג לאימונים, להסעות החיילים, לקשר עם הפיקוד של הגדוד."
עם מה התמודדת ומה למדת?
"התמודדתי עם עומס של משימות, פתאום לטפל ב'בום' בשני הדברים. ידעתי אמנם מה לעשות, ובכל זאת – הייתי רס"פ צעיר במשך שלושה חודשים ופתאום הנחתה! זו היתה התעסקות שונה: להכיר אנשים אחרים, אני לא קצין, פתאום מדברים שונה משפתם של נגדים, אשר הכירו אותי אבל דיברו איתי בדרך שונה, עם יותר חשיבות.
"למדתי מזה לנהל את עצמי, ומה שחשוב מאוד – להגדיל ראש, להסתכל על דברים שהם מחוץ לרגילים, לדאוג לצרכי הטנקים, לתחמושת, תדלוקים, לקלוט שיש דברים נוספים חוץ מעבודתי הרגילה."
וכשהמפקד חזר צריך להתרגל בחזרה להקטין ראש?
"זה לא קורה, אנחנו עובדים ביחד, אני מקבל יותר סמכות, המפקד יותר סומך עליי כי עשיתי את זה."
אפשר לומר שאתה מה שמכנים – מורעל?
"ברור שאני רואה משמעות בצה"ל, אם הוא לא היה לא היינו כאן. הצבא מחבר אנשים רבים, בחיי היום-יום לא הייתי מגיע לקשר איתם, הם לא דומים לי, הם לא מהחבר'ה. זה נהיה כור היתוך כזה, במיוחד בשריון כאשר נמצאים ביחד כל הזמן, זה מחבר ומאד חשוב.
"אבל העתיד שלי לא יהיה בצה"ל, עשיתי את שלוש השנים באהבה ובכיף אבל מספיק."
איך קיבלו בבית את הבשורה?
"בהתרגשות, אם כי ההורים קצת רגילים כי אני האח השני שמקבל מצטיין נשיא, אחרי דוד בכור הבנים".
משמעות העיטורים
מצטיין רמטכ"ל יהיה קצין בהתאם להחלטת ראש אכ"א, או נגד מדרגת רס"ל ומעלה;
העיטור ניתן על היותו: בעל תפקוד יוצא דופן מתמשך, שניתן להצביע על רכיביו; בעל ערכים ועקרונות – בעל מוסר עבודה גבוה, השקעה, אחריות אישית עם תחושת מחויבות לצה"ל ומהווה מודל לחיקוי ודוגמה אישית ליתר המשרתים בצבא; הפגין מקצועיות ראויה לציון שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בתרומה משמעותית ייחודית למערכת או בפיתוח וקידום נושאים חדשים; דורג בשליש העליון בדירוג החילי או סומן כבולט לחיוב בחוות הדעת התקופתית.
במהלך הטקס מוענקים לקצינים ולנגדים תעודת הצטיינות ותשורה.
מצטיין נשיא יהיה חוגר בשירות חובה או קצין בשירות חובה או בתקופת ההתחייבות המוקדמת לקבע; הפגין הצטיינות במילוי תפקידו והתנהגות למופת; מהווה דוגמה אישית ליתר החיילים ביחידה; מבצע את תפקידו מעל ומעבר למוטל עליו.
במהלך הטקס, מוענקים לחיילים המצטיינים תעודה וסיכת מצטיין הנשיא.
