דודו טסה הוא לא העוף המוזר של המוזיקה המזרחית. הוא המוזיקה המזרחית עצמה. מדהים לגלות, איך האיש הזה ממציא את עצמו כל פעם מחדש, עובר עוד דרך, שובר עוד קיר, עד שהוא מגיע והוא תמיד מגיע. הדיסק החדש של טסה, "גולֶה", ה-12 שלו, מציג מספר שינויים ביצירה של טסה.
בצד הברור מאליו – הלחנה, עיבוד, הפקה מוזיקלית (עם ניר מימון) – טסה התחיל גם לכתוב. עוד לא מרגיש לגמרי בטוח בעצמו, נעזר באחרים, בעיקר גלעד כהנא ("ג'ירפות"), טסה מעורב בתשעה מעשרת השירים שכאן. מדובר בשירה ואם אתם מחפשים בנרות משורר רוק, אפשר לכבות, מצאתם. כהנא, אני מנחש, הכניס לרעיונות של טסה קצת פרח'יות אשכנזית מאזנת למילים הכבדות של טסה.
בכל עבודתו המוזיקלית, לבד אולי מהדיסק הכוויתי ההוא, טסה מקפיד לשלב עולמות מוזיקליים. האמת היא שכל אחד יכול לכוון גיטרה על דיסטורשן ולנגן אותה יחד עם קלרניט תורכי וחליל פרסי. לעשות את זה מעניין כמו שטסה עושה, זו כבר אופרה אחרת.
הוויכוח על "מהי מוזיקה מזרחית" עתיק כזקנו של אליהו הנביא. כל מי שזז על במה, נותן מאוואל ומתייבב, גונב לעצמו קרדיטים בנושא. ברובם, אין ממש. נדמה לי שב"גולֶה", החליט טסה להראות איך עושים זאת נכון. בחלק מהשירים, הוא עיגל את הפינות הדוקרות של מנגינותיו לכדי משהו שנשמע מסמן את הדרך הנכונה לעשיית מוזיקה מזרחית. טסה מדלג על מהמורות הבוזוקי וגיטרות החפלה ועובד עם צ'לו, כינור, ויולה, קלרניט תורכי, חצוצרה, סקסופון והגיטרות שלו. הוא תמיד ידע כמה תרכיז למזוג לכוס הזאת ופה הוא פשוט גונב את האוזן עם שילובים מוטרפים.
אהבתי במיוחד את "לאן תקחי אותי היום", עם שירת-אורח של ברי סחרוף. אין פה להיטי רדיו. "גולֶה" הוא הדיסק הכי לא מחניף מלודית שתענוג לשמוע. גם הדיכאונות המפורסמים של האדון נעדרים מפה כמעט לגמרי.
תענוגות.
