התגובה הישראלית על החוק הפולני אינה מידתית ודומה שהיא יותר שליפה מהמותן מאשר תוצאה של תהליך–חשיבה אסטרטגי, הבוחן את תועלתו לישראל
כבוד לאומי הוא ערך חשוב, מרכיב משמעותי בביטחון הלאומי של כל מדינה. אצלנו יש הבזים לו. מכנים אותו בלעג מתנשא "זקפה לאומית". הלועגים הם הראשונים לדרוש מאתנו להבין ולהתחשב בכבוד הלאומי של כל עם אחר, בין אם הוא אויב, או ידיד שאנו במחלוקת עמו. הגנה על הכבוד הלאומי היא מרכיב במדיניות החוץ של כל מדינה ועליה להיות מרכיב גם במדיניות החוץ של ישראל.
חתימת הנשיא הפולני על החוק, המגביל את תביעות הרכוש של ניצולי השואה, היא פגיעה בכבוד הלאומי של העם היהודי וגם פגיעה אישית בזכויותיהם של שורדי שואה יהודים ויורשיהם, רובם אזרחי ישראל. לכן, ישראל לא יכולה לעבור על כך לסדר היום ולא יכולה שלא להגיב. נכון היה לגנות את ההחלטה וגם צעד דיפלומטי, כמו הזמנת השגריר להתייעצויות, הוא צעד מוצדק ומידתי.
אולם מדיניות חוץ של מדינה היא דבר מורכב ואינו יכול להיות חד–ממדי. לפני כל פעולה מדינית, בין אם זו יוזמה ובין אם זו תגובה, יש לשקול היטב את הנושא מכל היבטיו, לבחון את העלות והתועלת לישראל של כל מהלך ולהציב אותו בתוך המאזן האסטרטגי הכולל של הביטחון הלאומי של ישראל.
למיטב הכרתי, התגובה הישראלית על החוק הפולני אינה מידתית ודומה שהיא יותר שליפה מהמותן מאשר תוצאה של תהליך–חשיבה אסטרטגי, הבוחן את תועלתו לישראל. דומה ששר החוץ, יאיר לפיד, אסר מלחמה על פולין. הורדת דרג היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, שלא הוחלט עליה רשמית, אך בפועל זאת הפעולה שנעשתה, אינה משרתת את האינטרס הלאומי של ישראל, אלא פוגעת בו.
עם לבדד ישכון
ישראל היא מדינה במצב מיוחד במינו בעולם. ישראל היא המדינה היחידה שמוטל ספק בעצם הלגיטימיות של קיומה. מדינות החברות באו"ם קוראות להשמדתה, חותרות לכך ואחת מהן אף פועלת לייצור נשק גרעיני כדי לממש את מטרתה. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שניצבת תחת מתקפה של דה–לגיטימציה בעולם. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שעומדת, מדי שנה, תחת מתקפה של עשרות החלטות עוינות ושרירותיות של עצרת האו"ם ושל ועדות האו"ם, שמתקבלות בידי רוב אוטומטי.
בתוך המצב הזה, ישראל נדרשת, מיום הקמתה, לתמרן בסבך האינטרסים העולמיים, כדי לשפר את מעמדה הבין–לאומי ולקדם את האינטרסים הביטחוניים, המדיניים והכלכליים שלה. האינטרס הישראלי הוא כינון יחסים עם מקסימום מדינות בעולם וטיפוחם, מבלי לפגוע בזכותה של ישראל לפעול, על פי הבנתה, להגנה על ביטחונה ולמימוש האינטרסים הלאומיים שלה. ישראל שאפה תמיד לכינון יחסים דיפלומטיים גם עם מדינות עוינות. ישראל ניסתה תמיד לקיים יחסי ידידות גם עם מדינות שאנו חלוקים עמן בנושאים רבים, כולל בנושאי הביטחון הקיומיים שלנו. ישראל שאפה ליחסים עם מדינות הגוש המזרחי, גם כאשר הן נעלו את שערי היציאה של היהודים ואף כשהן רדפו את היהודים. ישראל הבינה שככל שהיחסים עם אותן מדינות יהיו טובים יותר, כך היא תוכל לפעול ביתר אפקטיביות למען היהודים החיים בהן. ישראל מקיימת את השלום עם מצרים וירדן, חרף העוינות שלהן לישראל, על אף פעולתן נגדה במישור הדיפלומטי, תוך הפרת הסכמי השלום ולמרות התעמולה האנטישמית בתקשורת הממוסדת שלהן. ישראל שואפת לשמור על רמת יחסים סבירה עם טורקיה, בהנהגת הרודן האנטי–ישראלי והאנטישמי ארדואן.
מדיניות שמנוהלת מהבטן
יחסים טובים עם פולין הם אינטרס ישראלי מובהק. פולין היא המדינה הגדולה, החשובה והחזקה בין מדינות מזרח אירופה, זולת רוסיה ויש לה השפעה רבה באירופה. שעה שמדינות האיחוד האירופי עוינות את ישראל ונותנות יד לחרם נגדה, פולין מגלה עצמאות וידידות ואינה שותפה לפגיעה בישראל ולהצבעה האוטומטית נגדה. נהפוך הוא, בשנים האחרונות היא אחת המדינות הידידותיות לנו. האם יש לישראל אינטרס להרוס את היחסים הללו? הרי להרוס יחסים ניתן בקלות. לרקום ולטפח אותם מחדש, זו משימה ארוכה וקשה. כבר היום, ימים אחדים אחרי התגובה הישראלית החריפה מדי על החוק הפולני, פולין מאיימת להסיר את תמיכתה בישראל בהצבעות באו"ם. האם זה כדאי?
מה שמטריד אותי יותר מעצם שאלת היחסים עם פולין הוא הספק אם נבחנה לעומק התגובה הישראלית. האם נערך על כך דיון בקבינט המדיני–ביטחוני, שבחן את הסוגיה על כל צדדיה וגיבש מדיניות? לי זה נראה יותר כמו שליפה מן המותן של שר החוץ ומדיניות שמנוהלת מהבטן, לא מהראש.
לסיום, התייחסות קצרה לפולין ולשואה. מחנות ההשמדה היו בפולין. רוב יהודי אירופה הושמדו בפולין, אבל מי שביצע את ההשמדה לא היו הפולנים, אלא הגרמנים. פולין הייתה תחת כיבוש גרמני ואזרחיה סבלו מכיבוש אכזרי. נכון, היו הרבה משת"פים עם הנאצים בפולין. אסור לטשטש את העובדה המזוויעה הזאת ויש להוקיעהּ בכל לשון. אך כדאי לזכור שמשת"פים כאלה היו בכל המדינות תחת השליטה הגרמנית ויש לזכור שהיו בפולין יותר חסידי אומות העולם מאשר בכל ארץ אחרת. כל מי שסייע ליהודים, ידע שאם ייתפס הוא וכל משפחתו ואולי כל הכפר שלו יוצאו להורג. נשיא פולין, לך ולנסה, נאם בכנסת והתנצל בפני העם היהודי על שיתוף הפעולה של פולנים עם הנאצים. בפולין נעשות פעולות רבות להנצחת יהדות פולין ולזכר השואה. יש גם פעולות של מי שמנסים לטשטש ולהשכיח. לישראל יש עניין להיות מעורבת בוויכוח הפנימי הזה, להשמיע את קולה, להשפיע. התנתקות מפולין לבטח לא תשרת את המאבק הזה.
ישראל מקיימת יחסי ידידות עם גרמניה, מדינתו של עם המרצחים, העם שביצע את השואה ואני תומך בהמשך היחסים הללו ובהידוקם. יחסי הידידות עם גרמניה הם אינטרס ישראלי ויהודי מובהק. אם כך כשמדובר בגרמניה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר מדובר במדינות אחרות ובהן פולין.
