ג'ון לנון הישראלי? בוב דילן הישראלי? פרנק סינטרה הישראלי? אריק איינשטיין היה כל אחד ואחד מהם וכולם יחד בתקופות השונות בקריירה שלו. היום אנו נפרדים מהזמר המבצע הכי ענק שהיה אי פעם בארצנו, האיש שתמיד עשה זאת בדרכו שלו
באופן טבעי, הטור הראשון במדור הזה לפני כארבעה חודשים הוקדש לאריק איינשטיין כיוון שללא עוררין (כפי שכתבתי אז),הוא זה שטבע כמה מנקודות הציון המשפיעות ביותר בתולדות המוזיקה הפופולארית בישראל.
"הייתי פעם ילד", בגיל 7 ליתר דיוק כשאחותי רכשה ב-1990 את הדיסק שהכיל שירי ילדים בלבד ואז כנראה התאהבתי לראשונה באריק איינשטיין. באלבום "הייתי פעם ילד" שהוקלט יחד עם יוני רכטר, היו כמה להיטים כמו "אדון שוקו", "שבת בבוקר" ו"גברת עם סלים" לצד כמה שירים שפחות ידועים לקהל הרחב, אך מבחינתי הייתה להם משמעות גדולה במיוחד, כמו "קילפתי תפוז", "לולו" ו"התפייסות". תקליטי ילדים היו אז דבר שכיח, אבל עכשיו בעת ההאזנה לשירים האלו במקביל לכתיבה, אני נדהם איך ב-12 שירים בלבד, הוא הצליח לגעת כמעט בכל מה שמעסיק ילד בגיל הזה – ממחויבויות להורים, דרך רגישות לבע"ח ועד חברות אמת. כאילו איינשטיין חווה את אותן חוויות ברגעי ההקלטה עצמם – בהומור ובעצבות, בקריצה ובעדינות, בהגשה שתשאב בקלות תשומת לב של כל ילד. כך נוצר בסוף שנות ה-80 אלבום מרתק שאתם חייבים להשמיע לגוזלים שלכם (לפחות עד שיעזבו את הקן). עם הזמן, הם כבר ילמדו אותו בע"פ ואפילו יודו לכם על זה בעתיד, כפי שאני מודה היום לאחותי.
מה שמדהים כאן, הוא שהדוגמא הפרטית שלי היא לאו דווקא בין תקליטיו הכי מצליחים של אריק איינשטיין, אבל באותו אופן בו ניגש ליצירת התקליט הזה, הוא עשה כל דבר לאורך הקריירה שלו. מאז ששמעתי הלוך ושוב, את "הייתי פעם ילד" ועד היום, התוודעתי כמו כל ישראלי גם לשאר תקליטיו של איינשטיין.
בשנים האחרונות, עקבתי אחרי שיתופי הפעולה הרבים שלו באדיקות והמשכתי לפנטז איך אולי, במסגרת אירוע חשוב כלשהו אריק יסכים בכל זאת לעלות לבמה לפעם אחת, אפילו לשלושה שירים בלבד. הייתי מסתפק אפילו בסתם היתקלות מקרית ברחוב תל אביבי, אבל הפנטזיה הזו הייתה רחוקה מהמציאות כמובן ולא זכיתי לראות את האגדה שאהבה להיות בבית.
לפני 4 שנים כשצוין יום הולדתו ה-70, הרהרתי לראשונה כמה נורא יהיה אם חייו של איינשטיין יסתיימו בקרוב ואיך תמשיך התרבות הישראלית בלעדיו. בשלישי כששמעתי לראשונה את הדיווח על האשפוז, הנחתי שייצא מזה, כמו שיצחק קלפטר הצליח לצאת מתסבוכת רפואית מוקדם יותר השנה, אבל "צער לי וצער לך" – איינשטיין כבר לא ישיר יותר כשקלפטר מלווה אותו.
בתקופה הקרובה, בוודאי יש שיגדירו אותו כג'ון לנון הישראלי, בוב דילן הישראלי או פרנק סינטרה הישראלי. למעשה, אם יורדים לעומק העניין, במדינה כ"כ קטנה – אריק איינשטיין היה כל אחד מהם בתקופות מסוימות – כמו ג'ון לנון הוא עשה את מהפיכת הרוק בארץ, כמו בוב דילן הוא היה הזמר של העם וכמו פרנק סינטרה הוא היה המבצע הכי ענק שתמיד המשיך לעשות זאת בדרכו.
אריק איינשטיין לא היה "הזמר המפורסם" שניסה ליהנות מההכרה וההערכה הענקית אליו. הוא היה הזמר המושלם שהקפיד להישאר לאורך כל הקריירה איש פשוט שעושה באהבה מוזיקה בשבילנו. תודה, אריק.
"כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר, אז בעולם הזה עצוב לנו יותר."
פוסטים דומים:
- אצלו הכל בסדר – יענקל'ה רוטבליט
- המוזיקה הפופולארית בישראל – מעבדות לחירות
- כמה נעים – החלונות הגבוהים
