סוף רחוב יהודייה בקצרין. מבנה יפהפה מאבן בזלת. נראה לגמרי אותנטי ושייך לזמנים אחרים. זה הבית שעליו חלם דני ברנט כילד. חלם – ובנה. בית של פעם עם נגיעות של עכשיו

מגיל צעיר, הוא חלם לגור בבית שבנוי מאבן בזלת מקומית, כמו אלו שפזורים ברחבי הגולן. כשהיה נער, עבד כבוקר במעלה גמלא והסתובב במרחבים על הסוס, מסתכל על בתי הבזלת העתיקים, מדמיין איך חיו בהם פעם ומנסה לחזור בזמן.

דני: "היה לי חלום לגור לבד באיזו חושה, או בבית סורי. הייתי ישן הרבה בחווה. כבר כנער, מאוד אהבתי את השקט והמרחבים של הגולן ואת הסגנון המיוחד של בתי הבזלת".

כשבגר והתחתן, החלום לא הרפה והוא ידע שהבית שיבנה יהיה כמו הבתים האלה שחלם לגור בהם. אז אם תהיתם למי שייך המבנה היפהפה מאבן בזלת, בסוף רחוב יהודייה בקצרין, זהו ביתם החדש של דני וחנה ברנט.

הזוג ברנט הם הורים לשלושה. אדית – אחות אקדמאית בשירות סדיר, זיו – חייל בגולני והבן הצעיר, נועם, תלמיד כיתה ט'. הם הכירו בצבא, חנה הגיעה לקצרין מהיישוב מגן שאול, בחבל התענכים. דני גדל בשכונת רמת שאול בחיפה וכילד, בשנת 86, עבר להתגורר בקצרין. אימא שלו, חנה ברנט, הייתה שוטרת מיתולוגית בתחנת קצרין. לפני שלושה חודשים, הם נכנסו לביתם החדש שהפך למוקד עלייה לרגל לסקרנים שרוצים לראות את המבנה המיוחד בין הבתים המודרניים שנבנים בשכונה וגם אני זכיתי לבקר אצל דני וחנה ואני פה כדי לשתף.

ישן מעורבב בחדש

מבחוץ, המבנה מחופה אבן בזלת. החלונות עם תריסי עץ, שהובאו ממבנה עתיק משנת 1939, משווים לבית מראה אותנטי. גם כשנכנסים לתוך הבית, מרגישים את האופי המיוחד שלו. הוא משדר בית של פעם, עם נגיעות מודרניות כמו טלוויזיה, מכונת קפה, כירת אינדוקציה ועוד כמה פינוקים, כמו חימום תת–רצפתי שוודאי לא היו בבתים של פעם. אבל זה היופי, כשהישן והחדש יכולים להתערבב בהרמוניה.

קירות הבית אפורים עם אפקט של בטון חשוף וכך גם התקרה ואפילו חדרי האמבטיה והשירותים. גופי התאורה העתיקים, מברזל חלוד, נרכשו במיוחד מתורכיה, שולחן האוכל הענק שסביבו ישבנו הוא פלטה ענקית של בטון יצוק טבעי שדני יצק בעצמו, כמו עוד הרבה דברים בבית הזה שהוא היה שותף לבנייתו. גם העיצוב הוא פרי יצירתו. פסנתר עתיק עומד בסלון וכלים של פעם מפוזרים בחלל הבית. בית עם אופי של משפחה שאוהבת לארח ואוהבת את הגולן.

"מהר מאור התאהבתי בגולן", הוא מספר. "הייתי ילד שובב. לא לגמרי הסתדרתי בבית הספר, אבל הייתי פעיל, התנדבתי בתחנת כיבוי אש, בחופשים עבדתי בבקר ובחוף גולן. הייתה לנו ילדות יפה בגולן, עם הרבה חברים שרובם נשארו לגור בקצרין ושומרים על קשר, נפגשים ומטיילים יחד בטבע, אני מחובר לגולן בכל המובנים".

מי תכנן לכם את הבית המיוחד הזה?

דני: "את לא תאמיני אולי, אבל את התכנון של הבית הזה עשיתי בעצמי. את השרטוט של התכנית עשינו בלילה אחד, ישבתי עם המהנדס ושרטטנו. אבל בראש כבר חשבתי על זה הרבה זמן. חלמנו על המגרש הזה שהיה עם עץ האלון העתיק לשימור וכשקיבלנו אותו, פשוט ישבתי מתחת לעץ והתחלתי לתכנן את הבית, לפי העץ. רציתי שיתחבר לאזור ולאווירה. היה לי חשוב שהחלונות יהיו בכיווני הרוח והשמש והתחלתי לשחק באדמה עם יתדות ולראות גדלים וכבר ידעתי בראש את כל מה שאני רוצה, כך שלהעביר את זה לשרטוט היה לי מאוד קל".

בית עשוי מחלומות

היה לך ידע קודם בבנייה?

דני: "אחרי שש שנים בשירות בקבע, התחלתי לעבוד בענף הבטון, בעיקר באזור מרכז הארץ, שם נחשפתי לכל נושא ניהול ופיקוח הבנייה ולכל תורת הבנייה ואז הלכתי ללמוד פיקוח, ניהול פרויקטים ותשתיות ויצאתי לדרך.

"אני עובד עם מגוון רחב של אדריכלים ומהנדסים. אך מאדריכל אחד מיוחד שהיה המנטור שלי למדתי הרבה על בנייה ותכנון. הוא טיפוס מיוחד שנתן לי הרבה השראה לבנייה וכבר תשע שנים שאני בתחום של פיקוח וניהול. אני מאוד אוהב ליצור ולבנות וההתעסקות שלי בפיקוח וניהול פרויקטים של בנייה באה משם.

"הבית שבניתי לעצמי הוא ממש הגשמת חלום בכל המובנים, גם בצורה ובעיצוב וגם במימוש ובדרך. כל מה שאת רואה פה – זה החלומות שלי. אני אוהב את החיבור לבזלת של הגולן, לחומרים הטבעיים, לבטון, ברזל ועץ. פחות אוהב את המודרני הקר והרבה ממה שיש פה בניתי ויצרתי בעצמי".

ואיפה חנה בתהליך הבנייה?

חנה: "האמת היא שהבית הזה הוא חלום של דני כבר שנים והחלטתי שאני נותנת לו את כל הבמה לבנות אותו כמו שהוא חלם ורצה. בנוסף לזה שהוא איש מקצוע, והייתי רגועה בצד הטכני של הבנייה, גם בעיצוב סמכתי עליו ועל הטעם שלו ואני מאוד מרוצה מהתוצאה. כמה שבועות אחרי שעברנו לפה, כבר הרגשתי שאני לא רוצה לצאת מהבית. לפני המעבר, היינו אוהבים מאוד לצאת ומאז שעברנו, אנחנו מעדיפים להיות בבית להזמין חברים ולבלות פה".

מה אתה אוהב במיוחד בתחום הזה של בנייה?

דני: "אני אוהב ליצור. כשאני בונה עם אנשים את הבית שלהם, אני מרגיש שאני שותף ליצירה שלהם, למקום המרכזי בחיים שלהם – הבית. אני שמח שאני יכול לכוון את הלקוחות שלי לבנייה פרקטית וגם יפה. בדרך כלל, אני מתחבר ללקוחות שלי עוד לפני שיש להם תכניות ואני מנסה לכוון אותם לבנות בית שלא יצא סטנדרטי, שיהיה קצת אחר ומיוחד".

אחורה בזמן

איך אתה רואה את התפקיד שלך כמפקח ומנהל הפרויקט?

דני: "עם השנים, אני כל הזמן לומד ומתפתח בתחום. אנשים באים לבנייה עם חלומות, אבל בלי הבנה בבנייה. אני מסביר, מכוון אותם איך להגיע לחלום בצורה הכי טובה. יש הרבה קיצורי דרך לא נכונים ושכשבונים ומשקיעים הרבה כסף ומחשבה על הדבר הזה, חשוב לקחת בעל מקצוע שיוודא שכל דבר מבוצע בהתאם לתכניות ולתקציב. תפקידו של מנהל הפרויקט הוא לחבר בין כל בעלי המקצוע במהלך הפרויקט ולתת פתרונות לבעיות שצצות. אני תמיד אומר ללקוחות שלי: אין בעיה שאין לה פתרון. כשהלקוח נותן אמון במפקח, התוצאות מושלמות".

יש לך עוד חלומות?

"החלום שלי הוא שאנשים יבואו אליי לבית, יתאהבו בסגנון שלי ויתנו לי את האמון ליצור להם את הבית שלהם, מהתחלה ועד הסוף. אני מאוד אוהב לבנות בתים שהבנייה שלהם אותנטית ומחוברת לאזור ולטבע".

עכשיו, כשאתה יושב בערב בבית היפה שבנית, על מה אתה חושב?

"אני מבסוט ומרוצה מהתוצאה. אבן הבזלת מבודדת והטמפרטורה בבית מאוד נעימה. תמיד, כשאני רואה בית סורי, או בית מקומי עתיק, אני אוהב לדמיין את עבודת הבנייה של פעם מחומרים מקומיים. אני חושב איך בנו, איך עשו. אני מנסה לחזור אחורה בזמן. אני גם חושב על החיים שלהם בבתים האלה, שרובם היו בנויים מחדר אחד שהיה בו הכול, מטבח, חדר שינה, סלון ושירותים בחוץ. היו להם חיים פשוטים, שאם יכולתי לחזור לתקופה הזאת להיות נוכח בה, זה היה מדהים. אני אוהב את זה, אז כנראה שלחזור בזמן לא נצליח. לפחות הגשמתי את החלום של בית שמזכיר את התקופה".