לפני הגבינות של קרינה מנטור, יש סיפור אהבה רומנטי, מסירוּת, גיור, עלייה, קוצים, בית ומחלה קשה. שָבועות, מכל הכיוונים. אם חיפשתם כינורות, זה עכשיו

לכבוד שבועות, החג של מאכלי החלב, נסעתי לנטור, לפגוש את קרינה רפאל, ממחלבת נטור. פרסום ב"שישי בגולן", על פתיחת המקום גם כמסעדה, צד את עיניי. מדובר במחלבת בוטיק משפחתית, המייצרת מבחר רחב של גבינות כבשים, עם מקום לארוחות בוקר וחנות גבינות, יין ומוצרים נלווים. כחובבת סיפורים, טעימות ומקומות מעניינים, הייתי סקרנית לפגוש את קרינה, אבל שום דבר לא הכין אותי למה שאשמע ממנה. יצאתי לכתוב על גַבָּנית, שמייצרת גבינות כבשים ונשאבתי לדרמה רומנטית ואני, כידוע, מאוהבת בסרטים וסיפורים רומנטיים עם סוף טוב.

אני מגיעה למחלבה שנמצאת בקצה היישוב נטור. הווייז מוביל אותי בדיוק למקום. מרבד דשא ענקי, עם שולחנות לבנים וכיסאות עץ מסביבם, שעת בין ערביים נעימה, רוח קלה מנשבת. אל אחד השולחנות, יושבות שתי נשים, אחת עם תלתלים כתומים, רואים שהיא אש ואי אפשר להתעלם ממנה. לידה, יושבת אישה מבוגרת, שחומת עור, עם שקט פנימי וחיוך מבויש. קרינה מקבלת את פני בלבביות. יש בה חום ישראלי ואנרגיה מתפרצת. היא מתנצלת שהן עדיין אוכלות, "היה יום עמוס ולא הספקנו". היא מציגה בפני את אימא שלה, הילדה גונזלס, שעובדת אתה במחלבה.

אני מבקשת מקרינה לספר לי קצת על עצמה.

"מאיפה להתחיל?", היא שואלת.

"אולי מההתחלה".

קרינה: "אני בת 47, נולדתי בהוואנה, בקובה, גרנו בעיר. בת יחידה. בגיל צעיר, אבא עזב ונשארתי עם אימא. קובה היא מקום שלא פשוט לגדול בו. החיים יקרים, המשכורות לא מספיקות לכלום, חיים כל המשפחה יחד, בחמולות צפופות. אחרי התיכון, למדתי אחיות, אבל מהר מאוד הבנתי שלא אוכל להתפרנס מהמקצוע ולעזור לאימא, אז התחלתי ליזום כל מיני רעיונות עסקיים. מכירות, הופעות לתיירים, בישלתי דגים בדוכן אוכל בשוק הדייגים ומכרתי. כל מה שעושה כסף.

הצטרפתי לצוות בידור של ספינת טיולים, כזמרת ורקדנית והייתי ממש טובה בזה. על הספינה, הכרתי את יהונתן, הקב"ט הראשי ונעשינו חברים. היינו יחד על הספינה חצי שנה וכשיהונתן סיים את החוזה שלו וחזר לישראל, הייתי בטוחה שהקשר נגמר

"בהמשך, הצטרפתי לצוות בידור של ספינת טיולים, כזמרת ורקדנית והייתי ממש טובה בזה. על הספינה, הכרתי את יהונתן, הקב"ט הראשי ונעשינו חברים. היינו יחד על הספינה חצי שנה וכשיהונתן סיים את החוזה שלו וחזר לישראל, הייתי בטוחה שהקשר נגמר. רק שלאחר כמה ימים, גיליתי שאני בהיריון. התקשרתי אליו וסיפרתי לו. הוא היה בסך הכול בן 21, חייל משוחרר, לא היו לו תכניות בכיוון. חשבתי שזה לא באמת יעניין אותו, אבל הוא הפתיע והבטיח לבוא לקובה ושיחד נחליט מה עושים.

"הוא באמת הגיע בתאריך המתוכנן, על אף שלא האמנתי שיחזור. בהתחלה, בדקנו אופציות להפלה, אבל אז הוא התחרט והחליט שהוא לא מוכן לזה והציע שנתחתן ונביא את הילד לעולם. הייתי מאוד מופתעת מההחלטה שלו. יש ביננו הפרש גילאים גדול. הוא היה בן21, אני בת 28, הבדלי תרבויות ודת, הוא יהודי אני לא… אבל הייתה שם אהבה, ומסירות ואחריות גדולה של יהונתן.

"הוא שאל אם אני מסכימה לעלות אתו לארץ ואני הסכמתי ללכת אחריו. הוא דאג לכל הסידורים, שנעלה לארץ עם אימא שלי. בהתחלה, גרנו אצל הוריו באשקלון. ההורים שלו הם ממוצא עירקי. לא ידעתי מילה בעברית, הם לא ידעו אנגלית, תקשרנו עם הידיים. שם,  נולד איתן, בננו הבכור, כיום בן 18, שחקן טניס שלומד באקדמיה לטניס. התחלנו תהליך גיור, שנמשך כ-10 חודשים, עד המבחן והטבילה".

איך הרגשת בתהליך הגיור?

"כשעבדתי בספינה, עוד הרבה לפני שפגשתי את יוני, תיירת מקסיקנית הביאה לי במתנה ספר. זה היה ספר שמחולק לשניים. בדיעבד, גיליתי שהחלק הראשון הוא התנ"ך והחלק השני – הברית החדשה. קראתי רק את החלק הראשון של התורה. זה היה מעניין. על החלק השני ויתרתי. בספינה, היינו יושבים יחד בערבים ויוני היה מספר לי על החגים היהודיים וסיפורים מהתורה וזה היה נשמע לי ממש מוכר. הבנתי שאלו אותם סיפורים מעניינים שקראתי בספר שקיבלתי מהמקסיקנית ההיא. למרות שאני באה ממשפחה קומוניסטית ואתאיסטית לגמרי, גילינו שיש לנו שורשים יהודיים. אימא של סבא שלי, מצד אימא, הייתה יהודייה. סבתא–רבתא שלי ברחה מאנגליה לקובה, בזמן המלחמה. ניסינו לחפש הוכחות שהיו יכולות לעזור לנו בתהליך הגיור, אבל לא מצאנו. אבל זה כנראה מסביר את העובדה שהתחברתי לתהליך הגיור וללימודי היהדות די מהר. לא תמיד הבנתי למה אני עושה את זה, אבל עשיתי את זה מרצון ומתוך אהבה גדולה ליוני. ראיתי שזה מאוד חשוב לו וגם  לא רציתי שהילדים יהיו שונים. במהלך הגיור, הייתי בהריון של הבת השנייה שלנו, נעמי, כיום בת 15 ולמזלנו, היא נולדה בדיוק שבועיים אחרי שסיימתי את תהליך הגיור והייתי כבר יהודייה, אז היא כבר נולדה יהודייה, אחרת היא הייתה צריכה לחכות לגיל 12 ולהתגייר בעצמה".

לעבור לגולן – קטן עליי

איך השפיעו עלייך לימודי היהדות?

קרינה: "בהתחלה, הכול נראה מוזר ולא ברור, כל ענייני הכשרות והשבת, אבל לאט לאט, התחברתי. אהבתי את היהדות ואת המנהגים ובעיקר, את החגים והשבתות, את הניתוק מהחול ואת המשפחתיות. במהלך השנים, החלטנו יחד גם להיות דתיים. לפני כן, היינו עובדים קשה, אפילו בשבתות. אני עבדתי בבית מלון, כאחראית מטבח, עבודה שכללה שבתות ויצא שכמעט לא נפגשנו. כשהחלטנו לחזור בתשובה, הפסקנו לעבוד בשבתות ואנחנו ממש אוהבים את זה ושמחים בזה, מהביחד המשפחתי, ארוחות, טיולים, מנוחה".

בעודי מתפעלת  מהסיפור המופלא הזה, של יוני הבחור הצעיר, שלא בורח מאחריות ומביא את אהובתו ארצה, אני משתוקקת להכיר את האיש מאחורי השם ובדיוק באותו הרגע, הוא מגיע למחלבה. קרינה קוראת לו להכיר אותי. אני מחמיאה לו. רואים בעיניים שלו שהוא בחור טוב. "אתה אביר", אני אומרת לו והוא ישר מעביר את המחמאות לקרינה: "היא, היא האלופה מבין שנינו", הוא משוויץ בה ומחבק אותה באהבה והיא מצדה אומרת שהוא אחראי להגשמת החלומות שלה.

איך הגעתם לנטור?

"בהתחלה, גרנו באשקלון אצל ההורים של יוני ואז עברנו לדירה משלנו, ביישוב אלי סיני, בגוש קטיף ואחרי הפינוי, חזרנו לאשקלון. חבר של יוני מהמילואים סיפר לו על קיבוץ יפה בגולן, שהפך להיות יישוב מעורב. הגענו לראות. עוד לא היו ממש כבישים. ראינו בעיקר מלא קוצים. אמנם היו תכניות גדולות להרחבת היישוב, בית ספר ואזור תיירותי, אבל חשבתי שעד שזה יקרה, יעברו הרבה שנים. יוני חשב שזה כדאי ואני אמרתי לעצמי עליתי מקובה לישראל לאשקלון, אז לעבור לגולן, קטן עליי. עברנו ועדת קליטה והתקבלנו. אבל לא היו בתים, אז גרנו שנתיים וחצי בגשור ועוד עשרה חודשים, בגבעת יואב וכשהתפנתה דירה, הגענו לנטור.

בנינו בית עם יחידה לאבא של יוני וחדר לאימא שלי ואנחנו גרים כולנו יחד. לי זה נראה מובן מאליו, שאנחנו חייבים לטפל בהורים שלנו. הילדים שלנו גדלים עם דוגמה אישית של כיבוד הורים, זה עושה עבודת חינוך מצוינת

"גרנו בדירת 90 מטר, שני חדרים עם אימא שלי ואבא של יוני ושני הילדים. זה היה לא פשוט ואז אמרתי ליוני, שאי אפשר להמשיך ככה בצפיפות ובנינו בית עם יחידה לאבא של יוני וחדר לאימא שלי ואנחנו גרים כולנו יחד. לי זה נראה מובן מאליו, שאנחנו חייבים לטפל בהורים שלנו. הילדים שלנו גדלים עם דוגמה אישית של כיבוד הורים, זה עושה עבודת חינוך מצוינת וכך גם הם מאוד מחוברים אלינו ולסבא וסבתא שלהם".

לא נשברת

איך התחיל הרומן שלך עם הגבינות? 

קרינה: "עם הכבשים דווקא יוני התחיל. באיזשהו שלב, הוא קנה עדר של כבשים ועשה קורס למגדלי צאן. אני למדתי באותה תקופה קורס טבחות ב'רימונים' ויוני הציע שאלך ללמוד גם קורס גבנות ואעשה גבינות, כי ממילא יש כבשים והמון חלב. הלכתי ללמוד והתחלתי לייצר גבינות לבית, למשפחה וחילקתי גם לחברים ולשכנים וכולם התלהבו מהגבינות ומהטעם והציעו שאתחיל למכור.

"אני חשבתי שזה רק תחביב ואני לא מקצועית. בסוף, השתכנעתי והתחלתי לייצר קצת יותר ולמכור. הילדים היו חולבים את הכבשים ואני הייתי עושה כל מיני ניסויים ומייצרת גבינות ממש טובות. לאט לאט, הבנתי שיש לי פה עסק טעים, עם ביקוש, שיכול להצליח.  עלה לי רעיון להקים מפעל קטן של גבינות. התחלנו בתהליך של אישורים וביורוקרטיה להקים את המחלבה. היה לנו כבר שטח, אבל הסיפור של האישורים לקח כמעט שש שנים, מועצה, משרד הבריאות ועוד. כשכל האישורים הגיעו והמקום היה מוכן, קיבלתי טלפון משנה חיים, עם תפנית בעלילה. גילינו שאני חולה בסרטן בקיבה. אז החלום התחיל להתנפץ. במשך שנה, המקום היה סגור ולא התקדמנו. אחרי טיפולי כימותרפיה וניתוח, ניצחתי את הסרטן וחזרנו להגשים את החלום".

איך התמודדת עם הסרטן?

"זה היה קשה , זה סרטן שהוא בדרך כלל אלים ופוגע במבוגרים יותר מאשר בצעירים. בעזרת ניתוח לא פשוט, החלמתי. הייתה לי פה ביישוב תמיכה רחבה והרבה עזרה, שבלעדיה זה היה בלתי אפשרי. אנשים התפללו ובישלו ודאגו וביקרו, זה פשוט מדהים ומיוחד, העזרה הגדולה והחיבוק שקיבלתי מכולם פה.

"אני מטבעי לא נשברת. אני מתמודדת עם המשברים. אני מבינה שלבכות ולרחם על עצמי לא יעזור, אז אני קמה, נלחמת וממשיכה הלאה.

"בתקופה האחרונה הייתה לנו פריצה בעסק ויוני נפצע בתאונה ומכל הצרות האלה, אפשר להתייאש, אבל אני לא. אני מסתכלת קדימה וממשיכה".

למה דווקא מחלב כבשים?

"זה התחיל מעדר הכבשים של יוני והמשיך עם כבשים, כי אני אוהבת את הטעם וגם כי זה יותר מיוחד. מחלב פרה, יש המון גבינות וגם עזים זה כבר הפך נפוץ. גבינות מחלב כבשים יש פחות. בינתיים, העדר נמכר ואנחנו קונים את החלב מתנובה. חלב הכבשים הוא קצת יותר סמיך מחלב עזים או פרות וגם פחות מלוח והערכים התזונתיים שלו הרבה יותר גבוהים".

אחרי הקורס שעשיתי בארץ, הסתובבתי בחוות בעולם ללמוד יותר. למדתי באיטליה ובצרפת ובספרד. היום אני יותר מקצועית, אבל עדיין אין לי מתכונים מסודרים. אני מכינה מהראש. יוני אחראי על השיווק והמכירות והילדים עוזרים במה שצריך

אילו גבינות את עושה?

"אחרי הקורס שעשיתי בארץ, הסתובבתי בחוות בעולם ללמוד יותר. למדתי באיטליה ובצרפת ובספרד. היום אני יותר מקצועית, אבל עדיין אין לי מתכונים מסודרים. אני מכינה מהראש. יוני אחראי על השיווק והמכירות והילדים עוזרים במה שצריך".

מה מושך אותך כל כך בהכנת הגבינות?

"תהליך היצירה הוא מקסים. את לוקחת נוזל לבן, בלי ריח והופכת אותו לגוש ויש לו חיים משלו וטעם וריח וזה מדהים בעיניי, ומאותו חומר, אפשר לייצר מגוון של מרקמים, סוגים וטעמים".

אילו גבינות הישראלים אוהבים?

"הישראלים אוהבים דברים מיוחדים, מצד אחד, אבל יש להם טעם עדין. רובם פחות אוהבים את הגבינות המסריחות. הייתי בחוות בעולם, ראיתי ולמדתי ולקחתי מה שנראה לי מתאים לטעם הישראלי. יש לנו 10 סוגי גבינות ומתוכם, אני גם עושה עוד טעמים ותיבולים.

"יש לנו אמרייה (גאודה) – גבינה הולנדית קשה. מנצגו – ספרדית. לונה ברי. גבינת מרנגה – כמו הקממבר, גבינה חצי קשה. גבינת נעמי היא בסגנון פוקורינו מתוקה. רויו בלנקו (סנט מור). יש גם יוגורט ולָבָּנה כבשים וגם גבינה קובנית, שהיא בין הצפתית לבולגרית".

אש בעיניים

קרינה מזמינה אותי לסיור במחלבה, לא לפני שהיא מגישה לי מגש עם טעימות, מכל הסוגים. הגבינות מעולות כולן. אנחנו מסתובבות בחדר הייצור, מלא בסלסלות לבנות וסירי בישול, יש חדר קירור מרשים, עם גבינות יפות, שנראות כמו דוגמניות. אני מקבלת הסבר על כל אחת מהגבינות, על העובש והאנזימים ועל תהליך ההמתנה עד שהגבינה מוכנה ויש דווקא גבינה אחת נהדרת שמייצרים מהיום למחר.

קרינה מספרת שאנשים רבים, מקומיים ומטיילים, באים לקנות את הגבינות. בכל פעם מחדש, אנשים ביקשו לשבת ולטעום.

אני אוהבת לתת להם את החוויה ואני הכי אוהבת לייצר גבינות. לאחרונה, התחלנו לפתוח גם בערבים ואני חולמת לעשות ערבים קובניים, עם קצת אוכל, אבל יותר מוזיקה וריקודים. אני מאוד שמחה ומרגישה שאני חיה בחלום

קרינה: "פעם שאלו למה אין קרקרים? ואז ביקשו לחם וקצת ירקות. הרגשתי שיש ביקוש לשבת לאכול, אז הרחבנו את זה למסעדה. אין לנו תפריט קבוע, יש גבינות וארוחות בוקר עם סלט וביצים וקינוחים וכל יום אני מבשלת משהו אחר שבא לי. פעם פסטה, פעם קיש, פעם מוקרם. אני מאוד אוהבת לארח, לפגוש אנשים ולראות שהם נהנים לאכול את מעשי ידיי. אני אוהבת לתת להם את החוויה ואני הכי אוהבת לייצר גבינות. לאחרונה, התחלנו לפתוח גם בערבים ואני חולמת לעשות ערבים קובניים, עם קצת אוכל, אבל יותר מוזיקה וריקודים. אני מאוד שמחה ומרגישה שאני חיה בחלום".

קרינה ויוני רפאל מנטור, הם סיפור שבועות נפלא.  סיפור של אהבה, גיור, וכיבוד הורים מיוחד. התיישבות בגולן, יזמות, חקלאות, גבינות ואהבת הארץ והאדם. קרינה רפאל היא גבנית מופלאה, עם סיפור שהוא השראה. היא יזמית עם אש בעיניים ולוחמת אמיצה.