ניהלתי עסק שבחגים וחופשות הייתי חייבת להיות נוכחת בו ושעות רבות. אהבתי מאוד את העסק והעבודה, אבל ייסורי המצפון היו אין–סופיים: אני אימא מספיק טובה?
החופש הגדול התחיל רשמית. ההורים דרוכים ומוכנים, מי פחות מי יותר, אבל בכל מקרה, יצאנו לדרך. יש משפחות שהחופש יהיה להם מאתגר יותר, כאלה שההורים שניהם לא מורים ויש להם ילדים קטנים שצריך למצוא להם פתרונות. יש כאלה, כמו במשפחה שלנו, שהילדים קצת גדלו וזה יותר פשוט ועדיין, נצטרך להשקיע שיהיה גם כיף.
אני זוכרת את עצמי אימא צעירה, אני והאיש עובדים כל הקיץ, ההורים גרים רחוק יחסית והג'ינגול הבלתי פוסק במציאת פתרונות לילדים היה לא פשוט. אבל, רק מרגיעה, ב"ה צלחנו את התקופה. בסוף, כולם מסתדרים, גם אם זה קצת יקר וקשה. הילדים ב"ה גדלו מצוין, בלי משקעים.
במשך השנים, גם ניהלתי עסק שבחגים וחופשות הייתי חייבת להיות נוכחת בו ושעות רבות. אהבתי מאוד את העסק והעבודה, אבל ייסורי המצפון היו אין–סופיים. חלק משמעותי בתוכי תמיד תהה: האם אני אימא מספיק טובה? האם אני באמת מצליחה לשלב את האימהות עם הקריירה? האם זה בסדר ונכון היה לבחור בקריירה כל כך תובענית? היום, אחרי שהקורונה עצרה הכול ואפשרה לנו זמן לחשוב, ואני מתכננת את המשך הקריירה שלי, עדיין עם שני מתבגרים בבית, אני יכולה להסתכל על זה מלמעלה, בחוכמת הבדיעבד ויש לי לא מעט תובנות על נשים, בית, ילדים וקריירה.
אני חושבת שכל הסיפור עם ייסורי המצפון מתחיל בחינוך שקיבלתי וממה שראיתי. אימא שלי תמיד אמרה לנו שנשים צריכות להיות מורות, או גננות, כדי שבחופשות, יוכלו להיות בבית ובצהריים יקבלו את הילדים עם ארוחה חמה. צודקת
אני חושבת שכל הסיפור עם ייסורי המצפון מתחיל בחינוך שקיבלתי וממה שראיתי. אימא שלי תמיד אמרה לנו שנשים צריכות להיות מורות, או גננות, כדי שבחופשות, יוכלו להיות בבית ובצהריים יקבלו את הילדים עם ארוחה חמה. צודקת אימא שלי. זה באמת כיף שאימא בבית בחופשים ובצהריים, אבל רק בשביל זה לא הולכים לעסוק במקצוע שלא אוהבים. מי שאוהב את התחום, שיחק אותה, זו שליחות ענקית לעסוק בחינוך ויש בונוסים בצדה. לי זה ממש לא מתאים, אבל גדלתי עם האמונה הזאת שאימא היא האחראית הראשית והיא צריכה להיות בבית יותר.
אפשר גם וגם
כשבחרתי בעיסוקים שלא תאמו את האמונה המגבילה הזאת, חייתי, מצד אחד, באור גדול על ההגשמה העצמית ועיסוקים שאני אוהבת ומצד שני, בתחושה שאולי אני לא מספיק בסדר. היום, אני יודעת שזו טעות ענקית, כי אני מבינה שנתתי לילדי את הדוגמה הכי טובה לאימא שמגשימה את עצמה, שעושה מה שהיא אוהבת, לא מתוך סטיגמה, או הנחתה, אלא מתוך בחירה.
יחד עם זאת, ומתוך מודעות, הם ראו והרגישו ששילבתי. לא פספסתי מסיבות או אספות הורים, השתדלתי לבשל ולאפות, לכבס ולתלות וגם להיות שם, להקשיב, להתעניין, גם אם זה לפעמים מרחוק. שנים רבות, יצאנו לחופשות, לפני או אחרי כולם, אבל יצאנו והעברנו מסר בלי להגיד שאפשר גם וגם. אני רואה את ילדיי שגדלו למופת, ילדים נהדרים, עם נפש בריאה. הם ראו וחוו אימא שחולמת ומגשימה ואוהבת את מה שהיא עושה. גם הם, מגיל צעיר, כבר חולמים, סקרנים לגלות את העולם וכבר חושבים על העתיד. לא פעם, אני שואלת אותם אם היו מעדיפים שאהיה אימא שמחכה להם בבית עם סיר אוכל חם והם עונים שזה כיף ונהדר והקורונה הייתה הזדמנות נהדרת להשלמות, אבל הם אוהבים לראות אותי עסוקה ושמחה.
עם תשובות שכאלה, לא חבל שבזבזתי לילות על ייסורי המצפון והדאגות? כל כך חשוב שנהיה שלמות ושלמים עם מה שאנחנו עושים. כולנו צריכים לבחור איך אנחנו הופכים את חיינו לטובים ובעלי משמעות. מי שחלום חייה הוא להיות בבית ולגדל את ילדיה – זה נפלא, שתלך על זה. מי שאוהבת לעבוד רק כמה שעות ביום ולישון צהריים – אחלה, שתהנה. מה שחשוב בעיניי זה להיות שלמים עם הבחירה, כי זה מה שנכון לנו, בלי אמונות מגבילות, בלי ייסורי מצפון ובלי תחושות פספוס. ככה אנחנו אנשים יותר טובים והורים יותר טובים וזה גם בסיס נפלא לחינוך, לילדים מגשימים ושמחים. החופש כבר כאן ואין לנו זכות בחירה בעניין, אז מאחלת בהצלחה לכולם.
כתבות שיכולות לעניין אותך
אולי יעניין אותך גם:
-
הגוזלים עזבו את הקן
טוב, לא כולם, אבל הבית הולך ומתרוקן והבכורה כבר שואלת אם לא בא לי עוד…
-
סליחות
בכל פעם מחדש, אני מתפעלת מהיופי שיש ביהדות, במסורת ובחגי ישראל ומהעוצמה הזאת, של חודש…
-
סבא
סבא שלי היה קורא לי מרחוק ונותן לי סוכרייה. לפעמים, היה מוציא מטבע ושולח אותי לקנות…