הטבעת היפה, שהאיש קנה לי ליום הנישואין האחרון, טבעת הזהב היקרה – נעלמה. חיפשתי בכל מקום אפשרי. איננה. עד שגייסתי את רבי בנימין

בוקר אחד, יצאתי לעבוד ועצרתי בבית קפה באזור. שתיתי קפה טוב ותוך כדי כך, סיימתי מטלה שהתקשיתי להשלימה במקום אחר והייתי מבסוטה על עצמי. יש בתי קפה שבהם תמיד יש לי השראה. תוך כדי התארגנות ליציאה, נכנסה למקום חברה שלא ראיתי הרבה זמן וקשקשנו על החיים, הילדים, העסקים, הפסקת האש וגם קצת על מיסטיקה ואנרגיות. נפרדנו בחיבוק לשלום. המשכתי בדרכי, בתחושה של מפגש נחמד והישג על המטלה שהושלמה והיה לי ממש אחלה של יום.

בערב, כשהגעתי הביתה עייפה ומרוצה, התיישבתי מול הטלוויזיה ושמתי לב שטבעת הזהב החדשה, שהאיש קנה לי ליום הנישואים האחרון, נעלמה מהאצבע. חשבתי שאולי הורדתי אותה כשחזרתי הביתה ושכחתי. חיפשתי בכל מקום אפשרי – בחלון מעל הכיור, שם אני מניחה טבעות כשאני לשה בצק, או שוטפת כלים, בקופסאות התכשיטים, במקלחת, במגירה, ובשידה ליד המיטה. לא מצאתי. עצבות מילאה את לבי. חששתי שהטבעת הלכה לי לאיבוד.

ניסיתי לשחזר את מהלך היום ואז נזכרתי שבזמן שישבתי בבית הקפה, ניסיתי להעביר את הטבעת ליד השנייה וחשבתי שאולי היא נפלה, או שהנחתי אותה על השולחן שם, בהיסח הדעת. השעה הייתה כבר מאוחרת ובית הקפה היה סגור, אבל הייתי חסרת מנוחה. מצאתי את מספר הטלפון שלהם, שלחתי הודעת ווטסאפ ושאלתי אם מצאו טבעת. לשמחתי, הבעלים ענה מיד ואמר שמצאו היום טבעת ושמרו אותה.

שמחה ורגועה שהטבעת נמצאה במקום של אנשים טובים, הלכתי לישון. למחרת בבוקר, הגעתי לבית הקפה בשעה שנפתח, הצגתי את עצמי כמאבדת הטבעת והבעלים, שנראה לי שקוראים לו מושיץ והעובדת בקופה הביאו לי טבעת יהלום מרשימה. נפלו פניי. זו אומנם טבעת ממש שווה, אבל לא הטבעת שלי! מה הסיכוי שעוד מישהי איבדה טבעת באותו מקום, באותו היום? השמחה הייתה מוקדמת מדי. העובדת החמודה ראתה את אכזבתי, הזמינה אותי לשתות הפוך מנחם על חשבון הבית והציעה שאחפש שוב במקומות שבהם הייתי, אבל הטבעת לא הייתה בשום מקום. אף אחד לא שמע, או ראה.

הכול בחזקת סומין

מבואסת, על האבדה, הרגשתי גם קצת חסרת אחריות ששיחקתי אתה במקום ציבורי. בכל זאת, טבעת זהב יקרה. לא השלמתי עם העובדה שנעלמה ככה. בערב, חזרתי הביתה ושוב חיפשתי אותה, ניערתי את המצעים במיטה, מתחת למיטות ועוד בכל מיני מקומות והיא לא הייתה בשום מקום.

הילדים סייעו בחיפושים, האיש ניסה לנחם אותי ואמר שעוד אמצא אותה ואם לא, הוא יקנה לי חדשה. מתנגדת לקבל את העובדה שהלכה לאיבוד, החלטתי לנסות את הסגולה למציאת אבדות. אתם יודעים, אני טיפוס של קברי צדיקים, מיסטיקנים, נרות, סגולות וקמעות… אז התחלתי לחזור על הסגולה: "אמר רבי בנימין, הכול בחזקת סומין, עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם". חזרתי על המשפט שוב ושוב, בכוונה שלמה שאמצא את הטבעת. עייפה, עצובה ומאוכזבת מעצמי, הלכתי לישון, תוך כדי מלמול הסגולה.

שנתי נדדה. למחרת בבוקר, התעוררתי מוקדם, הסתובבתי במיטה וניסיתי להירדם שוב ללא הצלחה. אז קמתי, שתיתי את הקפה הראשון ופתאום תקפה אותי חריצות שלא אופיינית לי בשעות הבוקר. הוצאתי כביסה מהמייבש, התחלתי לקפל ופתאום, תוך כדי שאני מרימה חולצה מהגיגית, נשמע רעש מתכתי. הסתכלתי על הרצפה והתרגשתי – זו הטבעת שלי! כנראה איכשהו החליקה לי מהיד ונפלה לכביסה.

בהודיה גדולה, שלחתי הודעה בקבוצה המשפחתית: "מצאתי את הטבעת! סוף טוב הכול טוב! אין שום ייאוש בעולם ובא לציון גואל"…

טוב, אולי קצת הגזמתי, זו רק טבעת… אבל אין כמו סיפור עם סוף טוב ואני אוהבת את הטבעת שלי ואשתדל שלא לאבד אותה שוב.