מיקה, מהיקב החדש בנטור, היא אישה חזקה ועוצמתית, שיודעת היטב מה היא רוצה. אישה שרואה בחיבור לאדמה אידאל. "מהכרם ועד ללקוח" – אצלה זה לא סלוגן, זו דרך חיים

צילום: שי אפשטיין

לקראת פסח, זה זמן מצוין לסיור יקבים וטעימת יינות טובים וחדשים, לקראת ארבע הכוסות שנשתה בליל הסדר. כששמעתי שבנטור יש יקב חדש, היקב של מיקה רן מנדל, החלטתי שזו הזדמנות מצוינת להכיר קצת יותר מקרוב ולשמוע את הסיפור של הכורמת והייננית האנרגטית והמיוחדת. ממש לאחרונה, עם סיום בניית הבית החדש, היא גם ייצרה את 10,000 הבקבוקים הראשונים של יינות לבנים, ביקב החדש שלה. האדומים נמצאים עדיין בתהליך ההתססה בחביות.

יצאתי ביום אביבי, כשפריחה צבעונית ומרהיבה ביופייה מפארת את הגולן ומעצימה את החוויה. בחצר היקב, מיקה מקבלת את פניי בחיוך. סיור קצר בחדר החביות ובאולם המכלים והייצור מפגיש אותי גם עם בתיה צדוק, ממושב יונתן, סטודנטית לייננות ויד ימינה של מיקה ביקב. עוד לפני שהתחלנו לדבר, אני מבינה: זה יקב של נשים.

אנחנו מתיישבות בחצר היקב על כסאות בר גבוהים וחבית שהוסבה לשולחן, נוף גולני  ומוזיקה נעימה ברקע, שני גביעי יין על השולחן. אני טועמת ומרגישה שיש פה יין מיוחד. היין הלבן קליל וכיפי. בעיניי, מורגשת בו יד של אישה, אבל יכול להיות שזה רק בראש שלי. מה שברור הוא שהיין נפלא. כשאני מבקשת ממנה לספר לי על עצמה, היא שולחת אותי לאתר האינטרנט, "שם כתוב כל הסיפור". ניכר שהיא לא ממש אוהבת את עניין הפרסום ובכל זאת, כשאני קצת מתעקשת שחשוב לי לשמוע ממנה איך הכול התחיל, היא משתפת אותי. היא נראית אישה רכה והשיחה אתה כיפית, כמו יין טוב, אבל בתוכה, מסתתרת אישה חזקה ועוצמתית, שרק משתבחת ויודעת היטב מה היא רוצה. אישה שמחוברת לעצמה ולאדמה ורואה בחיבור לאדמה אידאל. היא בת 39, נשואה ליששכר והם הורים לשישה – אגם תכף בת תשע, זהר בן עשר וחצי, בר בן ארבע עשרה, נעמה – תשע עשרה, תמר בת עשרים ואראל – העשרים ואחת. שלושת הגדולים בצבא, שלושתם בשירות קרבי.

חדר החביות, המשאבות, המכלים

מיקה: "נולדתי ברמות השבים. אנחנו עשרה אחים, אני הבת השנייה. שבט מאוד מגובש ומאוחד. כשהייתי בת שש, ההורים חזרו בתשובה ואחרי כמה גלגולים בכל מיני מקומות, הם הקימו  חווה בשומרון ושם בעצם גדלתי. ילדות של טבע, מחוברת לאדמה, לחי ולצומח. אהבתי לעבוד בחקלאות של החווה. היו לנו כרמים, גידולי שדה, ביצים אורגניות, עדר עזים גדול עם מחלבה ועוד… שם גם הכרתי את יששכר, שגדל בקריית ארבע והגיע כנער לעבוד אצלנו. אחרי שהוא השתחרר מהצבא, התחתנו בחווה וגרנו בה עוד כמה שנים ושם ונולדו לנו שלושה ילדים".

אז מה בעצם הביא אתכם לגולן? 

"אהבנו מאוד את הצפון, טיילנו פה הרבה ובאחד הטיולים בגולן, החלטנו שאנחנו רוצים להמשיך את חיינו בגולן. קנינו את החווה שליד מושב יונתן וחלמנו על משפחה ואורח חיים שמשלב את כל המכלול, בקרבת הבית. התחלנו עם עדר פרות ובהמשך, היה גם משק חקלאי קטן ורוב הדברים שהשתמשנו בהם בבית הגיעו מהמשק. שם נולדו לנו עוד שלושה ילדים והיו לנו חיים נפלאים. תוך כדי, למדתי פארמקאלצ'ר – פילוסופיית חיים שמדברת על חקלאות רב–גונית של משק חקלאי, שמאפשרת חיים ופרנסה בצורה הולסטית. מאוד התחברתי לזה והרגשתי שאני ממש חיה את המכלול הזה".

תמיד היה החלום על יקב?   

"החיבור שלי עם היין פשוט נוצר. לפני שש שנים, עברנו לנטור, עוד לא לבית הקבע שלנו ואז, למעשה, החיים והעבודה קצת נפרדו והחלטתי לצאת לעבוד בחוץ. ראיתי שמחפשים כורמים בצפון הגולן ואני הרי גדלתי ועבדתי בכרם אצל ההורים. התחלתי לעבוד שם בכרם. כשהבציר הסתיים, נכנסתי לעבוד בתוך היקב ושם קרה החיבור שלי עם עולם היין והייצור. הייתה לי הפתעה מדהימה, משמחת. הרגשתי זרימה וחיבור עמוק לעולם היין. הימים ביקב היו מתנה מרגשת. הריח בחדר החביות, המשאבות, המכלים. פתאום, הבנתי שזה כל מה שאני רוצה לעשות.

"תמיד הייתי יזמית, אהבתי לרקום חלום למציאות. חיפשתי לדייק את המנוע שלי. הרבה שנים חשבתי שאני מורכבת מיותר מדי דברים שלא יכולים להתחבר, אבל רציתי נורא להתחבר למשהו, לא ידעתי לְמה. למדתי ועבדתי בהרבה דברים בדרך. ידעתי שאני רוצה לחיות מכלול של חיים, שבהם הזוגיות שלנו והמשפחה והפרנסה והשמחה מרכיבים חיים שלמים, שלא מחולקים לשעות וימים. ידעתי שאני אוהבת מאוד את דרום הגולן שלנו, את הטבע והחוץ, אבל אני גם מאוד אוהבת אנשים. אני אוהבת לארח ולחגוג, אני אוהבת קולינריה ומוזיקה ותרבות ואסתטיקה ועיצוב וכשנחשפתי לעולם היין, החיבור היה מהיר ומידי.

"צללתי לארבע שנים אינטנסיביות, שבהן למדתי את המקצוע בשילוב בין לימודי כרם ויין בפקולטה לחקלאות ברחובות של האוניברסיטה העברית, לבין עבודה ביקב בצפון הגולן. בשנים האלה, ויתרתי כמעט על הכול כדי להצליח לעשות את זה".

בזמן שהכוסית הראשונה מתרוקנת, בתיה מביאה לנו לטעימה כוסית של יין רוזה. הצבע קסום והטעם ממש לא מאכזב. כשאני עדיין בפיקחות, אבל מחייכת קצת יותר, אני מנסה להבין את החיבור המיוחד הזה שיש למיקה עם היין.

חומר גלם יפהפה כמו ענבים

מה יש ביין שהלהיב אותך כל כך?

מיקה: "היין מעיף לי את הראש. יין הוא משקה שמקודש לכל העמים. הוא חגיגה ושמחה ואנחנו משתדלים לחיות בשמחה ולחגוג את החיים. זה לגמרי מאפיין אותי. מעבר לזה, אני מייצרת מוצר שמחבר את כל הדברים האלה שאני רוצה ואוהבת בצורה מדהימה. כשאני מתחילה תהליך, עם חומר גלם יפהפה כמו ענבים, אני אוספת פרי שליוויתי אותו כשלבלב ופרח וחנט והתמלא והבחיל והבשיל, מכרמים בהר הגבוה, מעל 800 מטר, בשומרון, בגליל ובגולן. כרמים של המשפחה שלי, או של חקלאים שאני אוהבת ושאוהבים את האדמה, שמכבדים אותה ושלא יפגעו בה.

"אני מנסה לבצור את הפרי כשהוא טעים לי וכשהוא בשיאו, חי ורענן ושמח ועם זאת, בשל ועגול ורך. הפרי שלי נאסף בידיים, שלי ושל משפחתי ושל אנשים ונשים שעובדים אתי בידיהם, לפרנסתם. באופן מוחלט, אני מעדיפה ידיים עובדות על מכונות בכרם. ביקב, ככל האפשר, אני נוגעת בו בעדינות ומעבירה אותו את הדרך עד לבקבוק, עם המון כבוד ואהבה. אני לא חושבת שיש עוד מוצר שנוגע ככה בכל כך הרבה רבדים והעובדה שאני יכולה ללכת עם המוצר הזה את כל התהליך, זה מדהים בשבילי. מהכרם ועד ללקוח, אני נמצאת בכול. זה אומר להחזיק שרשרת ארוכה שמתחילה בעבודה חקלאית וממשיכה לייצור, ניהול העסק, מיתוג ועיצוב המוצר, שיווק, הפצה ואירוח, אני מארחת את המבקרים פה בטעימות של יין וגבינות ויש לנו גם קפה ועוגות מיצרנים מקומיים וזה מקסים וכיף גדול".

יש הסבר מיוחד לעובדה שהיקב נמצא מתחת לבית?

"כל החלום של בניית יקב משלי התחיל מהרצון שלי לחזור הביתה, לשלב את העיסוק שלי והפרנסה עם הבית והמשפחה. אני אוהבת את החיבור של היקב עם המשפחה ולכן בנינו אותו במשק שלנו, לצד הבית. הוא חלק מהבית ועם זאת, מאפשר ניתוק מוחלט ממנו. את התכנון הזה, עשיתי באוסטרליה, כשראיתי שכל הבתים החקלאיים בנויים בצורה כזו, שהקומה התחתונה משמשת כסדנה וחנייה ומוסך ומסגרייה ונגרייה ומה לא ובקומה העליונה, עם מרפסות תלויות וחלונות ענק, מתנהלים החיים המשפחתיים.

"בעונת הבציר, אנחנו בדרך כלל עובדים סביב השעון. אלה ימי עבודה ארוכים ביקב. בעונה הזו, הבית הוא רק כדי להתקלח ולישון. גם בלילה, אני מתעוררת ויורדת ליקב ובודקת את הטמפרטורות, או לא בטוחה אם סגרתי את המכל, או את הדלת בחדר חביות, או אם ערבבנו את המכל הקטן של הגרנאש, או שהוא נשכח בין כל המכלים. הילדים שלי צוחקים עליי, שפעם הייתי בודקת בלילה שהם מכוסים והיום, אני בודקת את המכלים שלי.

"יש גם ימים ועונות, בהם היקב הוא חלק ממכלול של בית משק ומשפחה, ימים שמאפשרים לי לעבוד קצת וגם לבשל צהריים לילדים. המשרד שלי, שפתוח תמיד, נמצא על שולחן האוכל הענקי שלנו ואני יכולה לענות למיילים, או לעשות טלפונים ולהזמין חברה לקפה ולהוריד נעליים. הכי אני אוהבת ימים שאפשר ללכת יחפה".

מיקה מארחת אותי גם בתוך הבית שלהם. חלונות ענקיים משקיפים על הנוף, רצפת הבית מחופה בטון, שולחן אוכל גדול מעץ במרכז המטבח המאובזר היטב. ניכר שזה בית מארח, שנותן לאוכל ולאירוח מקום של כבוד.

יקב לגמרי משפחתי

עד כמה המשפחה מעורבת ביקב?

מיקה: "היקב הזה לגמרי משפחתי. בלי יששכר לצדי, זה לא היה קורה וגם הילדים שותפים לגמרי בכל התהליך והם עובדים אתנו, כשמתאפשר.  בערבים, אנחנו יושבים במרפסת, אני ובן זוגי ולפעמים, עם הילדים ואני מביאה לנו טעימות מהמכלים. אנחנו מדברים על היין ועולים רעיונות ותובנות ומסקנות ומתפתחת שיחה של מחשבות על העתיד וזה כיף וטוב. אני מאוד אוהבת שהיקב הוא חלק מהחיים והמשפחה".

איפה תחגגו את פסח?

"אנחנו משפחה חקלאית. יש לנו 600 פרות במרעה ועכשיו, גם יקב חדש, עם יין בחביות, כך שהבסיס הוא הבית. עוד לא ברור מי יגיע לחגוג. יש לנו שלושה חיילים, אבל הבית שלנו פתוח ומארח. תמיד יש בשר טוב והרבה מאוד ירקות ועכשיו גם יש יין, שהוא שלנו ולזה יתווספו מרק עוף עם קניידלך, כמו של אימא שלי. סלט קישואים מטוגנים, הסלט הכי טעים של אימא, יהיה גם שוק טלה בתנור ותפוחי אדמה ועוד. בר, בן ה-14, מאוד אוהב לבשל. הוא ייכנס למטבח וגם אני אוהבת לארח ולהתעסק עם אוכל. אני אוהבת ללקט ולשלב הרבה ירקות מבושלים וחיים בארוחות שלנו. אנחנו גם מאוד אוהבים מצה–ברייט. יהיה פה כיף ושמח בפסח".

מי ההשראה שלך בחיים?

"אימא שלי היא ההשראה. היא עלתה מקליפורניה. היא אישה שכל הזמן ממציאה את עצמה מחדש, חולמת ומגשימה. חוקרת לומדת ומתפתחת, היא מבשלת מדהים, מייצרת כל הזמן דברים חדשים, גידלה עשרה ילדים, נתנה לנו הרבה חופש פעולה ומחשבה ושמחה. למדתי ממנה המון ועדיין לומדת. היא מלווה אותנו ועוזרת לכולם וגם אבא שלי הוא איש מדהים והשראה. 

"כשהתחלתי לייצר יין, אבא שלי הציע שאבדוק  דרך לקבל כשרות על היין ובאמת, עם רבני צהר, מצאנו דרך שגם אוכל להמשיך לייצר את היין וגם שהוא יהיה כשר והיינות בכשרות צהר".

אחרי ארבע כוסות של יין ושיחה כיפית ומלאת השראה על יזמות ויין והחיים, קינחנו בקפה ועוגת גבינה מעולה ומיקה הייתה חייבת לקבל את האורחים שהגיעו ליקב. אני נשארתי להתענג על הטעמים, הנופים והקסם של המקום.