הנושא של כנס ההתיישבות השנתי, לזכרו של מוישיק גרליק, מעמודי התווך של ההתיישבות בגולן, היה "פריצות דרך בחינוך". המעבר מפירמידה לנבחרת

אם נתבקש למנות על אצבעות כף יד אחת את עמודי התווך של יובל שנות ההתיישבות בגולן, שמו של מוישיק גרליק, איש רמת מגשימים, יהיה ברשימה הזאת. לא רק בשל תפקידיו הפורמליים – ראש המועצה הראשון ומנהל חבל הגולן בחטיבה להתיישבות – אלא בשל מעורבותו ומנהיגותו בכל תחומי החיים ופיתוח ההתיישבות בגולן, מבחינה חברתית, כלכלית, חינוכית ודמוגרפית, מעל ומעבר לכל הגדרה פורמלית. דרך פעולתו לא הייתה שגרתית ולא כבולה למסגרות וקופסאות. "אני מעדיף לבקש סליחה מאשר לבקש רשות", הוא נהג לומר ולא חשש מנטילת סיכונים בעשייה למען ההתיישבות בגולן.

מוישיק נפטר ב-2001 ומאז, מדי שנה, מתקיים לזכרו כנס ההתיישבות, המוקדש בכל פעם לנושא אחר. השנה, נושא הכנס היה "פריצות דרך בחינוך".

ד"ר חיים פרי: יש להחזיר למחנך את תחושת המשמעות ותחושת הערך. איך להרים את מעשה החינוך מרמה של טכנאות לרמה של אמנות. זה אפשרי. האתוס של כפר הנוער הישראלי, נועד ליצור בכפר דגם של חברה עתידית מתוקנת"

לב הכנס היה חשיפה של פריצות דרך חינוכיות בגולן. כאשר תִּכְנָנּוּ, בצוות ההיגוי של הכנס, את תכניתו, עלו כעשר פעילויות פורצות דרך וחדשניות בתחום החינוך. רק חלק קטן מהן יכולנו להביא לידי ביטוי בכנס. אחד המאפיינים את אזורי הסְפָר, בתולדות הציונות וגם בארצות אחרות, הוא היותם חיל חלוץ לחדשנות חברתית ותרבותית. היום, הגולן הוא אור לחברה הישראלית בחדשנות חינוכית. מכל הארץ, עולים לכאן לרגל, ללמוד את המיזמים החינוכיים החדשניים.

ראש המועצה האזורית גולן, אלי מלכה וארבעת המתמודדים לראשות המועצה היו בין הנוכחים בכנס, שנערך באולם מוישיק, במדרשת הגולן.רוב המשתתפים תושבי הגולן ומיעוטם מתעניינים משאר אזורי הארץ. בלט בנוכחותו, לאורך כל היום, אלוף (מיל') עוזי דיין. הכנס, המשותף למשפחת גרליק, "מכון שמיר למחקר", המועצה האזורית גולן, חבל הגולן בחטיבה להתיישבות והמרכז הקהילתי גולן, אורגן בידי צוות היגוי בראשותה של ורד לנס, מקיבוץ אורטל ו"מכון שמיר למחקר" והונחה בידי נועה רוזן, מנהלת בית הספר "גולן". בפתיחה – שירה ונגינה של עמי נגר, נכדו של מוישיק.

הכנס נפתח בברכה של מנהל חבל הגולן, יוסי נקש. "כששואלים מתיישב חדש, מה הכי חשוב לך? הוא עונה: קודם כול חינוך ואחר כך קהילתיות", סיפר נקש. "זהו יום חשוב, כי אנו מבינים שאחד הנושאים החשובים ביותר, שמביא משפחות צעירות ומחזיר את הבנים הביתה, זה החינוך. ב-15 השנים האחרונות, היה מהפך בנושא הזה בגולן. נעשתה עבודה ענקית. חבר'ה צעירים שמחים לבוא לגולן, בזכות מערכת החינוך. קרתה כאן ממש מהפכה".

פדגוגיה "פרימיטיבית"

נקודה מעניינת, שהבחנתי בה לאורך ההרצאות, היא שהפדגוגיה החדשה נעה בין עתידנות היי-טקיסטית של עידן הידע לבין החזרה לעבודת האדמה ולפשטות של הכפר ובשני הקטבים הללו, על פי אותם עקרונות ומתוך אותה ביקורת על מבנה החינוך הקיים. עמד על כך בדבריו בכנס, הרב משה אגוזי.

הרב אגוזי הוא ממעצבי הפדגוגיה החדשה במערכת החינוך בארץ, בכלל ובגולן, בפרט. הוא עמד בראש הצוות שפיתח את תכנית "גוונים" החדשנית, הפועלת זו השנה החמישית ב"נופי גולן" והשנה, לראשונה, כל שכבת ט' לומדת על פיה, כיוון שכל התלמידים בחרו בה.

"פדגוגיה חדשנית", הוא קבע, "היא פדגוגיה 'פרימיטיבית'. אנחנו פונים אל האדם, אל שורש הקיום שלו, אל הכוחות שלו. המטרה של הפדגוגיה החדשה היא לאפשר ללומד ולמלמד להיות יוצרים. יוצר הוא אדם שמסוגל להביע בהגשמה את מכמני נפשו, את אישיותו המיוחדת. האתגר שלנו במערכת החינוך הישראלית הוא להתמודד עם הפיצול. כמעט הכול מפוצל אצלנו ומנותק זה מזה. אנו חייבים להכניס פנימה, בכל העוצמה, את תפיסת 'השלם'. הפדגוגיה החדשה נועדה לחבר – בין אנשים, בין תכנים. לחבר ולחבר ולחבר. שיתופיות של המורים, התלמידים, ההורים, הקהילה".

שלושת אבות היסוד של הפדגוגיה החדשה, אמר הרב אגוזי, הם: חיבורים, שיתופיות ועצמאות.

"בראייה קדימה, הקהילה צריכה להיות הגורם המחנך את הילדים והמבוגרים, בלמידה משותפת. בעתיד, אין מקום לבית הספר".

הרב אגוזי סיפר על הקמת "גוונים": הכול החל בצוות קטן שעיצב את הדרך ולאט לאט הדביק את התלמידים והמורים. "היום כולם מאושרים".

"אני חי בתחושה שאנחנו צריכים לחזור לבית המדרש – בית שדורש את החיים. אם נעבוד כשלם, בעצמאות ובשיתופיות, נשיג את המטרות הללו, של מלמד יוצר, לומד יוצר. אני רואה שהדברים כבר מתחוללים.

"במערכת המסורתית, משעמם לתלמידים שלנו ולכן הם בורחים למסכים. אני מדבר על שינוי, שיגרום להם להשתמש במסכים באופן יצירתי. במערכת הקיימת, התלמיד לא יוצר, לא מקשיב, בקושי שומע. משעמם לו. אנחנו חייבים להתמודד עם הסיפור הזה. השלם קורה רק במקום אחד – בלב של המלמד שפונה ללב של התלמיד".

אגוזי ודוברים אחרים קראו לבטל את החלוקה בין חינוך פורמלי ובלתי פורמלי. "הפדגוגיה החדשה מחנכת לאחריות, לעשייה בקהילה וכד'. החינוך הבלתי פורמלי נועד להתמודד עם כשלי הפדגוגיה הישנה".

"דרך הכפר"

ד"ר חיים פרי ניהל במשך שלושים שנה את כפר הנוער ימין אורד. "המטרה הייתה להוכיח שנוער שוליים, נוער מנותק, נוער במצוקה, יכול להגיע להישגים ולהצלחות". גם הוא מתח ביקורת על מערכת החינוך. "מחנכים שבאים לעבודה מתוך אידאליזם ורצון לתקן את העולם, מרגישים במשך השנים שהם תקועים במערכת".

פרי הציג מתודולוגיה הנקראת "דרך הכפר". "מה שחשוב היום אינו רק בית מדרש, אלא 'בית נדרש' – מה נדרש כדי ליישם את כל הרעיונות. כשאנחנו רוצים לעשות באמת פריצת דרך בחינוך, היה אתה החינוך. יש להחזיר למחנך את תחושת המשמעות ותחושת הערך. איך להרים את מעשה החינוך מרמה של טכנאות לרמה של אמנות. זה אפשרי. יש לנו כאן מסורת חינוכית שאנו יכולים להפיץ לכל העולם. האתוס של כפר הנוער הישראלי, נועד ליצור בכפר דגם של חברה עתידית מתוקנת".

פרי קרא לקחת את הערכים של הכפר המסורתי ולטעת אותם בחברה הפוסט-תעשייתית, בחברת המידע.

עיקרי התורה של "דרך הכפר": לעבוד עם הילד על בניית נראטיב חלופי לזה שהוא בא אתו. לבנות עם הילד ציפייה משותפת – לאן הכול מוביל. את כל זה, לעשות בהווה של הילד. אסור לוותר על הנשגב: תיקון הלב, תיקון עולם. יש ליצור לילד הווה רווי בתכנים של הנשגב.

מודל ההערכה

ד"ר עירית ששון, מנהלת מו"פ חינוך ב"מכון שמיר למחקר" ובמכללה האקדמית תל-חי, סיפרה על תכנית ההערכה, שבאמצעותה היחידה שלה מלווה את התכניות החינוכיות ומוסדות החינוך בגולן ובראשן, את תכנית "גוונים". מודל ההערכה אינו מודל של הערכה מסכמת, אלא מעצבת. כלומר, לא רק לבחון את התוצאות, כמו במבחני המיצ"ב, אלא להיות בתוך התהליך, חלק ממנו ולהשפיע על עיצובו מתוך ההערכה.

"תהליכי הוראה ולמידה משפיעים על תוצאות חינוכיות. כיום, מערכת החינוך מכוונת לתוצאות חינוכיות בלבד. מה שחסר לנו זו הערכה של תהליכי הוראה ולמידה. תהליכים שמאפשרים הערכה מעצבת. זה החלק החסר. כך נוכל ללמוד מהתוצאות איך לעצב תהליכי למידה. רק כשנוכל לספק מידע על מה קורה בפועל בכיתות, או בין המדריך בתנועה לחניכים, זו תהיה הערכה אפקטיבית. לא כל פדגוגיה חדשנית היא איכותית יותר ומביאה את הערך המוסף. לכן, הערכה היא חלק בלתי נפרד מאותן יוזמות חדשות. בתי הספר בגולן עושים שינויים מדהימים ואנחנו מלווים אותם בהערכה מעצבת משמעותית".

עירית תיארה את מודל ההערכה שפותח ב"מכון שמיר למחקר" והיום, באים מכל הארץ ללמוד אותו.

"בתי הספר הם המעבדה שלנו. פיתחנו מתודולוגיות הערכה. תהליך ההערכה שזור בתהליך הפיתוח והיישום של החדשנות החינוכית. זהו תהליך מעגלי, שנמשך לאורך שנים ומספק בזמן את הנתונים, כדי לעצב את המהלכים. אנו מודדים תפיסות ועמדות של מורים, תלמידים והורים. את הפרקטיקות הפדגוגיות. בין השאר, דרך תצפיות רבות של עוזרי המחקר בשיעורים. אנו בוחנים תוצאות לא רק בציונים, אלא בהיבטים חברתיים ורגשיים, לכידות חברתית, חשיבה. לכל אלה יש השפעה מכרעת על התוצאות".

מודל הנבחרת

ההרצאה המרכזית בכנס הייתה של מייסד החינוך הדמוקרטי, ד"ר יעקב הכט. הכט פתח בסיפורו האישי – ילד הסובל מדיסלקציה, לא מצליח לקרוא ובעוד הוא עושה חיל בכל תחום שמחוץ לבית הספר, בבית הספר מתייחסים אליו כאל "מפגר". הוא פרש מבית הספר בתחילת כיתה י', עם ביקורת חריפה על בית הספר וכשקרא ספר של יאנוש קורצ'אק, הרגיש שמצא את התשובות שחיפש. מאז, הקדיש את חייו לשינוי חינוכי בארץ ובעולם.

"כל מה שעשיתי נועד להגיע לרגע הזה, שבו קורים הדברים הכי ענקיים בעולם; בחינוך, בחברה ובכלכלה. אני נרגש ממה שקורה כאן כל יום. הופעת גל הידע משנה את הכול. הילדים, שעכשיו בבית הספר, ייצאו לחיים שונים לגמרי מאלה שאנו חווינו כמבוגרים, בעיקר בתחום התעסוקה. רוב בני האדם יתפרנסו מהעברת ידע חדש. לא רק ה'מה' משתנה, אלא גם ה'איך'. בית הספר בנוי לשיטת הפירמידה ההיררכית של המהפכה התעשייתית. גל הידע הוא עבודה רשתית.

"הדבר המדהים ביותר שיש הוא השוני הגדול בין בני האדם. התקלה הגדולה של המהפכה התעשייתית היא הניסיון להפוך אותנו לדומים. זהו העיקרון של בית הספר. בצורה כוחנית, מכניסים את כל הילדים לאותו אקווריום. קשה מאוד להגיע לכל ילד בכיתה הזאת. מערכת החינוך יוצרת פירמידה, דרך הציונים, כדי להתאים למבנה של התעשייה. אבל זהו בלוף. זה לא נכון שהתלמיד המצטיין יצליח והחלש ייכשל, כי אנו שונים ועולם העניין והידע שלנו הוא שונה. החינוך החדש ייצא מהפירמידה וימצא את אזור החוזק של כל ילד. כל אחד מגיע לעולם ומביא אתו משהו ייחודי. תפקיד בית הספר אינו להפוך אותי לדומה לך, אלא לגרום לכל אחד מאתנו לבטא את הייחודי שלו.

"ברוב מדינות העולם עושים היום עדיין מבחנים עם חומר סגור, בעוד העולם מתנהל בחומר פתוח. החינוך החדש חייב להיות עם חומר פתוח והדבר משנה לגמרי את תפקיד המורה".

ד"ר הכט הציג את "מודל הנבחרת", שבו כל אחד לומד ומלמד.

"המורה מביא את הידע שלו, אך לכל ילד יש את הידע שהוא מבין ועל המורה ללמוד את הידע של כל ילד, כדי ליצור את הרשת. הרשת היא מקום שבו כל תלמיד הוא גם מורה. הלימוד הוא כצוות כיתתי, כקבוצת כדורגל. המבחן אינו אישי, אלא קבוצתי – העלאת הממוצע הכיתתי. כל אחד תורם מיכולתו המיוחדת, להעלאת הציון של הכיתה. מתייעצים עם התלמידים וביחד מחליטים איך מקדמים יחד את העלאת הציון הכיתתי. בכיתה לא יושבים בטורים מול המורה, אלא במעגלים שבהם הילדים מלמדים אחד את השני".

הכט סיפר שפינלנד אימצה את השיטה והיא נקראת שם "השיטה הישראלית". הכט מאמין ששינוי מבנה בית הספר גורם לכך שהילדים לומדים.

הדגשים בשיטתו של הכט: המעבר מפירמידה לנבחרת, לימוד מכל עולם הידע, מעבר מהוראה ללמידה. "איפה יש למידה ולא הוראה? בתנועת הנוער הישראלית. הביחד של תנועת הנוער והצבא", אומר הכט, "הוא הסוד הישראלי. זה מה שהופך אותנו לסטרט-אפ ניישן".

חינוך דרך האדמה

המושב השלישי של הכנס, יוחד להצגת פריצות דרך בחינוך הגולן, באמצעות הרצאות קצרות בשיטת "טד", בהנחיית מנהל אגף החינוך במועצה האזורית גולן, גדי להב.

אוריה רשף, תושב נטור, מנכ"ל ארגון הנוער של תנועת "השומר החדש", סיפר שמהות "השומר החדש" היא שמירה על אדמות המדינה, אך השיטה ועיקר העשייה היא עשייה חינוכית. ארגון, שצמח מהתמודדות עם פשיעה חקלאית, עבר בעיקר לחיבור בין ילדים ונוער לאדמת ישראל, ברובד האישי והלאומי.

עיקר התפיסה החינוכית של "השומר החדש" הוא חינוך דרך נגיעה לאדמה. אוריה סיפר על מיזמים חינוכיים שהוקמו בגולן ובמקומות נוספים – הקמה של חוות קהילתיות. "דרך הממד השלם של הקהילה, לגעת בילדים ובנוער".

הבסיס של החווה הוא גידולים חקלאיים, בנייה, בעלי חיים וייצור מגוון רחב של מיומנויות עבור בני הנוער.

"הסיפור שמספרת לנו האדמה: א. לא ניתן לדלג על עבודה קשה. מאמינים בערך של עבודה קשה, בלי קיצורי דרך. בעבודת האדמה, אם לא תשקיע נכון באדמה, זה לא יעבוד. אנו מחנכים את הילדים לעבודה ולמאמץ. ב. חינוך לסבלנות, תהליכיות. אלה דברים קריטיים לחיים ועבודת האדמה נותנת את הערך הזה. ג. דרך האדמה, לחוות חוויה של הצלחה".

"השומר החדש" פועל היום במרום גולן, עין זיוון, אל-רום, קדמת צבי וביה"ס "אביטל". "זכינו להיכנס לגולן", מסכם אוריה, "הקמנו חמש חוות ונרצה להתפרס למקומות אחרים בגולן".

למידה בחדר המורים

ד"ר ורד נאור, תושבת קצרין, היא מנהלת חוות חקר לנוער, ב"מכון שמיר למחקר". התחנה היא חלק ממיזם "גליליום", שנועד לאפשר לילדי הפריפריה את ההזדמנות שיש לילדי המרכז. תחנת החקר לנוער עוסקת בנושאי חקלאות וסביבה. "מכון שמיר למחקר" נמצא בלב קמפוס חינוכי גדול, הכולל את בתי הספר "גמלא" ו"נופי גולן", "אוהלו" ומרכז פסג"ה ולצד עבודתו המחקרית, הוא פועל בשיתוף עם מערכת החינוך, בעידוד החקר.

החקר בחממה נועד לבחון השפעות של הסביבה על הצמח. המחקר עוסק במינֵי בר שקיימים בגולן, לצורך שימור מינים והשבת מינים לטבע. חממת החקר משמשת למחקרי תלמידים, מורים, המכון ושיתוף תלמידים וסטודנטים. חלק מן העבודות נעשות בבתי הספר עצמם.

"שיתוף הפעולה של בתי הספר מועט מדי. אני קוראת לכל בתי הספר לבוא".

מנהלת ביה"ס "אביטל", הילה קודיש, סיפרה על השינוי בביה"ס, אך הדגישה בתחילה שהמילה שינוי כוללת בתוכה גם את המילה שינון והעלתה על נס את הדברים הטובים והיפים שקרו ב"אביטל" קודם לכן. עיקר הדגש בדבריה היה על העבודה עם המורים. "הכיתה שלי היא חדר המורים. גם בכיתה הזאת, אנו לא מוותרים על אף מורה. אנחנו צריכים להאיר בפרוז'קטור ענק את הייחודיות של כל מורה. אין לנו ציפייה מכולם להיות אותו דבר. כשנותנים למורה במה לחוזקות ולייחודיות שלו, זה פשוט קסם – איך זה משפיע על כל הצוות ועל כך שהתוצר יהיה איכותי יותר. הילדים עובדים בשיתופיות, בעבודה בקבוצות, שבה כל ילד מביא את החוזק שלו. לפני שאנו מצפים לכך מהתלמידים, אנו מביאים את המורים למקום הזה. זה שינוי משמעותי".

הילה סיפרה על תהליך השינוי שנעשה בעזרת הארגון "הרי חינוך", של יעקב הכט ומרכז "מצרף".

"העמקנו את הלמידה בחדר המורים. המורים למדו. יש מורים שלא התחברו. לא מסוגלים ללמד בקבוצות. הם עושים עבודה מצוינת בלימוד הפרונטלי. אז מה? נוותר עליהם? נאלץ אותם לדרך שאינה מתאימה להם? לא. נעצים אותם בדרך שלהם ואותה הם יעשו הכי טוב שאפשר. החוכמה היא להכיר בייחוד של כל מורה".

ילדוּת במרכז

מנהלת בית חינוך "מעיינות" בנטור, צורית אבן אש, סיפרה על בית הספר, שקם בידי הורים. "הגישה החינוכית שלנו – הילדוּת במרכז. הילדות אינה הכנה לבגרות, אלא יש לה ערך בפני עצמו. הילד הוא ישות מתפתחת. מהן האיכויות וההתפתחות של הילד בכל גיל? יש הבדל בין ילד בכיתה א' לילד בכיתה ו'. איך ללמד את הילד? איך להיות מותאמים כמה שיותר. שהסביבה האופפת את הילד תהיה מותאמת אליו.

"הדגשים הם: 1. עבודת הצוות של הילדים. 2. למידה הוליסטית רב-ממדית ורב-תחומית. 3. תהליכיות באמצעות החקלאות – גידולים בשדה, בעלי חיים וכד'. סבלנות. לא לוחצים על כפתור ויש לחם. עושים את כל התהליך החקלאי. 4. שבירת המחיצה בין בית הספר לסביבה ולטבע. 5. שיחה ומעגליות – הפרונט של הכיתה הוא במעגל. רוב השיעור הוא שיח מעגלי. 6. מרכזיות האמנות והיצירתיות בתהליכי היצירה. 7. עבודת כפיים. 8. הערכה חלופית. 9. בית החינוך כקהילה. 10. ניהול מעגלי, פחות היררכי.

"בחדשנות יש גם 'חדש ימינו כקדם'. הרבה חכמה הייתה בעבר וניתן לשלב בינה לבין החדשנות".

צריך לדרוש מהילד

מנהל ביה"ס "רגבים", משה עופר, מרמת מגשימים, סיפר על הדרך שלהם, שבה בכל יום יוצאים לעבודה חקלאית בגולן.

"אנו נותנים את ממד הערך והנשמה בעבודה החקלאית. את הערך הלאומי והדתי של העבודה הזו, בעבר ובהווה. הנחלת הערכים הללו מתקיימת בכל יום בעבודה ורק אחרי חמש שעות בשדה, מתחילים את הלימודים. כך בית הספר הוא החיים עצמם. חיבור הארץ והשמים. אנחנו מאמינים שהם יכולים לקרות בשל הייחודיות בקשר שבין האדם והאדמה. עבודה קשה. תהליכיות. הילד מתחבר לעצמו דרך העבודה הזאת. צריך לדרוש מהילד, להציב לו אתגרים, לדבר אתו ברמה ערכית גבוהה ובאופן פשוט וישר. התלמיד והמחנך – כולנו נהיים אנשים טובים יותר, ערכיים יותר, כיוון שאנו נהנים מיגיע כפינו".

עופר ציין, שהזכאות לבגרות של הבוגרים היא 100%.

הכנס הסתיים בסיור בכיתות "גוונים", ב"נופי גולן". נכנסנו לשיעור וראינו את הלמידה העצמית והלמידה בקבוצות של התלמידים והתרשמנו מהחיבור והעניין שלהם בלמידה בצוותים ויכולת הריכוז שלהם, חרף הרעש הרב. לאחר מכן, נערכה שיחה עם מורים ותלמידים.

אסיים בנימה אישית – אני אוהב את הרעיונות של הפדגוגיה החדשה, מאמין בהם, שמח שהגולן מוביל אותם. עם זאת, אני מאמין שלא השיטה, טובה ככל שתהיה, היא העיקר – אלא אישיותו של המורה