איך מאבק נגד טורבינות הרוח הפך למאבק נגד פיתוח הגולן? איך התנגדות למיזם מסוים הופכת ל"דובוני לא–לא"? החלטת הממשלה לגולן צריכה להילמד לפרטיה. לא חייבים להסכים עם הכול
במיצג הגולן, שעמו נדדנו בכל רחבי הארץ, בתקופת המאבק של שנות התשעים, סיפרה יעל מאלי על ההרגשה עם שובנו לאדמת הגולן. "אנחנו חיכינו לה [לאדמת הגולן] והיא חיכתה לנו".
בגיליון הקודם של "שישי בגולן", כתב אייל גארי מכתב גלוי לראש הממשלה, בשם הטבע של הגולן, שמפציר בו לסגת מהתכנית הלאומית לפיתוח וצמיחה דמוגרפית של הגולן.
אפשר לשאול את יעל: מי שמך לדבר בשם אדמת הגולן וניתן לשאול את אייל מי שמך לדבר בשם הטבע הגולני. אני, מכל מקום, מתחבר הרבה יותר לדבריה של יעל. אני מאמין ברעיון של אדם ואדמה. לא בכדי, שתי המילים הללו באות מאותו שורש וכמעט זהות באותיותיהן. אני מאמין שהיופי של המעשה שלנו בגולן הוא החיבור הזה, בינינו לבין אדמת הגולן. איננו אורחים כאן, בטבע זר ומנוכר. הטבע הזה הוא הבית שלנו. אנו לא שומרים עליו כעל שמורה מרוחקת, אלא אנו מתמזגים בתוכו, הופכים חלק ממנו ומתפתחים בתוכו ואתו. טבע הגולן שאני מכיר לא דוחה את האדם המיישב אותו ולא מתייחס אל הרוצים להכות בו שורש בהתנשאות על "עיירות פיתוח כושלות".
קראתי השבוע בפייסבוק משפט שהקפיץ אותי. "אל תגעו לי בגולן".
54 שנים וחצי, אנו מספרים לעם ישראל שהגולן אינו עסק פרטי שלנו, תושבי הגולן, אלא אנו החלוצים לפני המחנה, היושבים בו כדי להבטיח שהגולן יהיה ישראלי לעד. לפני שבוע, חגגנו ארבעים שנות ריבונות בגולן. בגין לא המציא את הרעיון. במשך שנתיים וחצי, תושבי הגולן הובילו מאבק ארצי והחתימו מאות אלפי אזרחים על עצומה הקוראת להחלת הריבונות הזאת. המסר לא היה בקשה להחיל לי את הריבונות בגולן. המסר היה "אסור לאבד את הצפון", כי "הגולן חלק בלתי נפרד מישראל". במאבק של שנות ה-90', הובלנו מאבק לאומי, שסחף את רוב הציבור הישראלי וסיכל את הנסיגה. המסר היה "העם עם הגולן". האם הלכנו אל העם בשל "הגולן שלי"? האם פנינו לציבור בקריאה להעדיף את הגולן על הסכם שלום, בשם אינטרס פרטי של תושבי הגולן? האם העם היה עם הגולן בשביל דבר מה שהוא פחות מאינטרס לאומי?
לכל שינוי – מחיר
הנה, לראשונה מאז ראשית ההתיישבות, באה ממשלת ישראל, מיוזמתה, עם תכנית לאומית, היסטורית, בתקציב עשר–ספרתי, עם השקעות עתק בתשתיות, בכבישים, בחינוך, בתקשורת, בחקלאות, בהיי–טק, בתיירות, בתשתיות תעסוקתיות ובתכנית להכפלת ההתיישבות הציונית בגולן – ובמקום להריע: "מה גדול היום הזה", היא מתקבלת בחמיצות, בהפגנה, במסר של "עזוב אותי באמ'שך"?
לכל שינוי יש מחיר. כל שינוי מעורר חששות והחששות הללו טבעיים. אני מבין את החשש מפני פגיעה בטבע. אבל אין שום קשר בין התכנית לבין סיסמאות כמו "הרס הטבע בגולן", "הפיכת הגולן לאזור תעשייה מלא בעיירות פיתוח כושלות", "לבנות ערים ענקיות" וכד'. מה אלו ההפחדות הללו? הן מנותקות לחלוטין מן המציאות.
איך מאבק נגד טורבינות הרוח הפך למאבק נגד פיתוח הגולן? איך התנגדות למיזם מסוים הופכת ל"דובוני לא–לא"? הייתי שותף למאבק נגד חיפושי הנפט בגולן. אמרנו שאין מקום לאנרגיה מזוהמת ומזהמת, בוודאי בגולן, שיש לו תנאים יוצאי דופן לאנרגיה נקייה כמו אנרגיית הרוח. כעת, כאשר הולכים על אנרגיית הרוח, נאמר שזו פגיעה אנושה בטבע ויש ללכת על אנרגיה סולארית ופתאום יוצאים גם נגד פאנלים סולאריים. מכאן, קצרה הדרך עד להתנגדות לפיתוח ההתיישבות. חברים, תרגיעו!
שינוי הוא דבר מפחיד, ואני מציע לאמץ את עצתו של ר' נחמן מברסלב: "והעיקר לא לפחד כלל". לא חייבים להסכים עם כל פרטי התכנית. לא כל מה שכתוב היום בהחלטת ממשלה הוא בדיוק מה שיקרה. יש מקום ללמוד את ההחלטה ולהשפיע על תכניה. גם לי יש השגות. אני תומך בכל מאודי בהקמת יישובים חדשים, אך כפי שכתבתי כאן, לפני שבועות אחדים, במאמרי "לקראת ההחלטה ההיסטורית", אני מתנגד לאופי המתוכנן ליישובים הללו, כפרברים עירוניים. אני בעד הקמת יישובים כפריים–קהילתיים. אני מאמין שזה מה שיקרה בסופו של דבר.
עלינו להיכנס לפרטים, לקיים דיון ציבורי על סעיפי התכנית, לראות מהם הכיוונים הנכונים לפיתוח הגולן. אולם נקודת המוצא צריכה להיות קבלה בברכה ובשמחה של התכנית הלאומית. 54 שנים וחצי אנו מחכים לרגע הזה, וכשהוא בא, נפנה לו עורף?
עלינו להיכנס לפרטים, לקיים דיון ציבורי על סעיפי התכנית, לראות מהם הכיוונים הנכונים לפיתוח הגולן. אולם נקודת המוצא צריכה להיות קבלה בברכה ובשמחה של התכנית הלאומית. 54 שנים וחצי אנו מחכים לרגע הזה, וכשהוא בא, נפנה לו עורף?
בוסטר מדיני
אף אחד לא מתכוון להפוך את הגולן לאזור תעשייה ולערי ענק. הגולן הוא שטח פתוח רחב ידיים ודליל אוכלוסייה. גם אם יקומו בו עוד עשרה יישובים, לא עוד שני יישובים כבתכנית, הוא יישאר שטח פתוח וריאה ירוקה למען כל אזרחי ישראל והדורות הבאים. אני נגד הקמת פרברים עירוניים ומאמין שלא כזה יהיה אופי היישובים, אבל גם אם יקומו שני יישובים של כמה אלפי אנשים, לא תהיה בכך כמעט פגיעה באופיו הפראי של הטבע הגולני. גם מי שמתנגד לטורבינות הרוח, שאינן קשורות לתכנית, אין לו כל סיבה להתנגד לכל פיתוח של הגולן. גם באשר לטורבינות, יש לקחת את הדברים בפרופורציות. גם אני מתנגד בכל מאודי לפיזור 400 טורבינות ברחבי הגולן. יש מרחק רב בין כמה עשרות טורבינות לבין אותן 400. הגישה של "הכול או לא כלום" אינה בריאה.
נקודה אחרונה, חשובה מאוד – ההקשר המדיני. עלינו לגולן כדי להבטיח שיהיה ישראלי. זו השליחות ההיסטורית שלקחנו על עצמנו ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה. ראינו כבר איך שני חבלי התיישבות דלילים באוכלוסייה נעקרו. ראינו איך גושי יישובים גדולים הפכו לעובדה בלתי הפיכה גם בעיני מי שהתנגדו עקרונית להקמתם.
כאופטימיסט חשוך מרפא, איני מסוגל להעלות על דעתי את האפשרות ההזויה שרעיון העוועים של נסיגה מהגולן נמצא בכל מקום זולת פח האשפה של ההיסטוריה. אף על פי כן, אני מציע לא להפוך את האופטימיות שלי להנחת עבודה
כאופטימיסט חשוך מרפא, איני מסוגל להעלות על דעתי את האפשרות ההזויה שרעיון העוועים של נסיגה מהגולן נמצא בכל מקום זולת המקום היחיד הראוי לו – פח האשפה של ההיסטוריה. אף על פי כן, אני מציע לא להפוך את האופטימיות שלי להנחת עבודה.
כותרת המאמר היא "העיקר לא לפחד כלל", אך במישור הזה, אני מציע לא לשכוח את דברי החכם מכל אדם: "אשרי אדם מפחד תמיד".
יש לנו נכסים רבים המהווים נוגדנים נגד נסיגה. בראש ובראשונה, מפעל ההתיישבות הנפלא שיצרנו כאן. האהבה של עם ישראל את הגולן, את ההתיישבות בגולן ואת הטבע בגולן, שבניגוד להפחדות, לא ייפגע כתוצאה מהתכנית. הריבונות על הגולן. חוק יסוד משאל עם. ההכרה האמריקנית בריבונותנו על הגולן. גם שכנינו הסורים תרמו רבות לשכנוע אזרחי ישראל להבין איזה הימור מופקר היה כרוך בנסיגה, חלילה. אגב, אני מציע להעניק לאחד היישובים החדשים את השם רמת אסד, על שם האב והבן, שאין ערוך לתרומתם לכך שהגולן נשאר ויישאר ישראלי. ולמרות כל הנוגדנים הללו, דלילות האוכלוסייה היהודית בגולן מהווה סכנה. התכנית הלאומית לפיתוח הגולן הנה מנת הדחף לחיסון מדינת ישראל מפני הסכנה.
התכנית הלאומית הזו היא ברכה גדולה לגולן ולמדינת ישראל. לב התכנית הוא פיתוח רבתי של קצרין והפיכתה לעיר ואם בישראל. וסביבה – התיישבות כפרית–קהילתית ברחבי הגולן. קצרין, בירת הגולן, תעניק את החוסן הדמוגרפי. ההתיישבות הכפרית – את השליטה על המרחב.
