ב-19 ביוני בשנת 1976, החליטה ועידת הקיבוץ המאוחד על הקמת אורטל, בשמו המקורי, "הקיבוץ הרביעי". השם ייצג תפיסה מהפכנית לפיה אשכול של שלושה קיבוצים קיימים יתאגד כדי להקים בעצמו קיבוץ חדש, רביעי. לזכרו של יוני גל, מיוזמי ההחלטה
מוקדש לזכרו של יוני גל
מעמודי התווך של קיבוץ אורטל
שלפני 40 שנה בדיוק היה ציר מטעם בית השיטה
לוועידה בה הוחלט על הקמת אורטל
ועלה להגשים בגופו את הרעיון.
בימים אלה מלאה שנה לפטירתו.
ה-19 ביוני הוא תאריך משמעותי בתולדות אורטל. ביום זה, בשנת 1976, החליטה ועידת הקיבוץ המאוחד [להלן – הקבה"מ] על הקמת אורטל. השם אורטל עוד לא היה קיים, והשם המדובר היה "הקיבוץ הרביעי". הכוונה היא לקיבוץ הרביעי של הקבה"מ בגולן, אחרי מרום גולן, עין זיוון ואל-רום. יש לציין שבאותה תקופה כבר ישבו קיבוצים נוספים בגולן, שהשתייכו לתנועות אחרות – מבוא חמה, כפר חרוב ואפיק לאיחוד הקבוצות והקיבוצים וגשור לקיבוץ הארצי.
הייתה זו הצעה מהפכנית לשינוי אופן הקמת התיישבות חדשה. על פי ההצעה, לא התנועה תקים קיבוצים חדשים, אלא הקיבוצים יעשו זאת. שלושה קיבוצים – האחד חזק וגדול, השני בינוני והשלישי צעיר וקטן, ייקחו על עצמם משימה של הקמת קיבוץ נוסף
ועידת התנועה הייתה המוסד העליון של התנועה, שהתכנס אחת לכמה שנים, ניסח את המצע ותכנית העבודה של התנועה – המסרים הפוליטיים והרעיוניים כלפי חוץ ופנים והתכנית האופרטיבית. הוועידה ה-20 של הקבה"מ התכנסה בשנת 1976 בקיבוץ שפיים וארכה ארבעה ימים: 16-19.6, והשתתפו בה צירים מכל קיבוצי התנועה, בהתאם לגודל הקיבוץ.
****
האופן שבו התקבלה ההחלטה על הקמת הקיבוץ הרביעי מעניין ויוצא דופן. למעשה, זו החלטה שנכפתה על מזכירות התנועה בניגוד לרצונה. המזכירות לא התנגדה עקרונית להקמת הקיבוץ. להיפך, היא עצמה הביאה החלטה על התיישבות מואצת בכמה מאזורי הארץ ובהם הגולן, אך מה שנכפה עליה הייתה ההחלטה האופרטיבית על הקמת היישוב לאלתר.
ההצעה הובאה כחלופה להצעה העקרונית של המזכירות, מטעם מרום גולן ועין זיוון. יהודה הראל ייצג את מרום גולן, ואת עין זיוון ייצג מי שהיה אז מרכז המשק – קיזי. אולם שני הקיבוצים, ובעיקר מ"ג, שלחו חברים ובני גרעינים נוספים כדי לתגבר את הצירים וליצור אווירה אוהדת לעניינם.
בוועדת ההחלטות של הוועידה, הפורום שבו מתבשלות ההחלטות בטרם הן עולות להצבעה במליאה, העלה יהודה את ההצעה, ובסופו של דבר הוועדה אימצה אותה וצירפה אותה להחלטת המזכירות, והיא אושרה בידי הוועידה.
החשש של קיבוצי הגולן היה מפני סחבת. קבלת החלטה עקרונית שתתמסמס, לא מסיבות אידיאולוגיות אלא בשל אוזלת יד.
המעניין בהצעה היה אופן ההקמה של הקיבוץ. הייתה זו הצעה מהפכנית לשינוי אופן הקמת התיישבות חדשה. על פי ההצעה, לא התנועה תקים קיבוצים חדשים, אלא הקיבוצים יעשו זאת. שלושה קיבוצים – האחד חזק וגדול, השני בינוני והשלישי צעיר וקטן, ייקחו על עצמם משימה של הקמת קיבוץ נוסף. תוקם קרן למימון ההתיישבות וכל קיבוץ יקצה כוח אדם משמעותי ומשאבים ויירתם למשימה. כך ניתן יהיה להקים כמה עשרות קיבוצים חדשים. כל קיבוץ יעלה על הקרקע כאשר הדבר יהיה אפשרי, כלומר התנועה לא תקבע סדר עדיפויות, אלא כאשר אשכול יישובים יצליח להקים יישוב, הוא יוקם.
ההצעה לא הייתה רק תיאורטית, אלא המציעים כבר באו בתור אשכול יישובים המקים יישוב חדש. האשכול כלל את מרום גולן, עין זיוון ובית השיטה. בכל אחד מהקיבוצים הללו נערך תהליך, שכלל חוגי דיון, ישיבות מזכירות ואסיפות, והוחלט בהם ללכת על המהלך הזה. יש לציין, שמרום גולן בת ה-9 ועין זיוון בת ה-8 לקחו על עצמם להקצות כו"א ואף שטחים ואמצעי ייצור להקמת הקיבוץ הרביעי (איני יודע האם בסופו של דבר אכן היה צורך בהקצאת שטחים). באסיפה השנתית החגיגית של האחד במאי בבית השיטה, יהודה הראל הוזמן להציג את ההצעה להוביל את הקמת הקיבוץ הרביעי. מזכיר בית השיטה, מיכאל ירבעם, (אבא של שגב ירבעם, חבר אורטל), הרים את הכפפה, והשאר היסטוריה.
כאשר באו לוועידה מרום גולן ועין זיוון, כמייצגי אשכול של שלושה יישובים, שנטל על עצמו משימה של הקמת קיבוץ חדש, קשה מאוד היה לעמוד בפניהם, והצעתם התקבלה.
****
להלן כמה מדבריהם של נציגי הגולן בדיון.
יהודה הראל: "ההצעה אומרת להטיל את הקמת היישובים על היישובים הקיימים ולהטיל את זה עליהם מכל הבחינות. את כל האחריות על ההקמה להטיל על כל יישובי הקיבוץ המאוחד בלי יוצא מן הכלל, בצורה כזאת שתחלק את היישובים לקבוצות של שלושה יישובים בקבוצה, ביניהם יישוב אחד גדול וחזק, יישוב שני בינוני ויישוב שלישי חלש. על ידי זה נוכל לצרף לזה גם את היישובים החדשים וגם את היישובים הקטנים. כל אחד בהתאם לכוחו.
כל קבוצה כזאת של יישובים יכולה לקחת על עצמה הקמת יישוב מידי. כלומר לתת את הקבוצה של 20 אנשים יוצאי המשקים שיהיו בגרעין המייסד, לטפל בתנועות הנוער בגרעינים המיועדים למשך כך וכך שנים ליישוב הזה. לטפל בעיר בגיוס אנשים בוגרי צבא ומשפחות צעירות. לתת חלק רציני בהוצאות הכספיות של הקמת יישוב, כדי לשחרר את המדינה מהעומס הזה, ולתת נורמה חדשה במדינת ישראל שליישוב הוותיק והמבוסס, מוטלות משימות של המדינה מעבר למס הכנסה… בכל יישוב של הקיבוץ המאוחד הקמת יישוב חדש יהיה ענף מרכזי, בסדר גודל של קיום בית ספר במשק, שנותנים לו כוח אדם, שהוא מעסיק את המזכירות מדי שבוע, שהוא מעסיק את האסיפה מידי שבוע כמעט, שהיישוב חי אותו".
קיזי (ע"ז): "עין זיוון, בחשבון נפש שעשתה לעצמה, הגיעה למסקנה שאנחנו לא מסתפקים בזה שאנחנו יושבים ברמת הגולן. בהערכת המצב ולאחר שזה עבר דיונים באסיפה של עין זיוון, יש היום 70 חברים – יש לנו את הכוח להקמת יישוב חדש. ההצעה שלנו משותפת לנו ולמרום גולן. אנו מוכנים לעזור בהקמת יישוב חדש ע"י תמיכה מוסרית, אנו מוכנים להקצות אנשים להדרכה, אנחנו מוכנים לתת אנשים שיקימו את הקבוצות של הבודדים והבודדות ואנחנו מוכנים לעזור ליישוב בכל הצעדים הראשונים של הקמת היישוב. אנחנו מוכנים לתת מספר מצומצם של חברים להקמת הגרעין המייסד של היישוב החדש… אנו מוכנים לוותר על שטח של 300 דונם פלחה ומים הדרושים לשטח זה, ומשהו מקביל לזה גם מרום גולן ואנו מקווים שאל-רום ישתתפו בזה גם הם. את זה אנחנו מוכנים לתת. אני משוכנע שזה לא מספיק כדי להקים יישוב חדש. אנחנו נבוא בדרישה שיקצו לנו עוד יישוב אחד ותיק באותו יחס פרופורציונלי שאנחנו נותנים. ייתן בין 10-15 בנים שיבואו כבר מחר עם החמישה שלנו לחבורות שנארגן… לדעתי, אפשר לארגן את זה מהר… 15 ממשק ותיק וחזק פלוס חמישה שלנו ואז גם נשלח מדריך לקבוצת תנועות הנוער ונארגן אותם, פלוס קבוצת הבודדים והבודדות, הם יהיו הגרעין הראשון המייסד של היישוב הזה. אנו נותנים מעצמנו את המקסימום שאנו יכולים לתת, ורק ליישוב שהוא לידינו, וזאת כדי להראות שאם אנחנו מסוגלים, אחרים בוודאי מסוגלים".
****
הקיבוץ המאוחד ההיסטורי דגל בארץ ישראל השלמה. לאחר מלחמת ששת הימים, יגאל אלון, המנהיג הפוליטי המרכזי של התנועה, שינה את דעתו והציג את תכנית אלון, שכללה פשרה טריטוריאלית. אולם רק כעבור 9 שנים, בוועידת שפיים, לראשונה, מוסד של הקבה"מ אימץ את רעיון הפשרה הטריטוריאלית. אלון, שהיה הדמות המרכזית והמובילה בוועידה, ניסח את החלטותיה המדיניות וההתיישבותיות. הן נפתחו באמירה ברורה בדבר זכותנו על ארץ ישראל כולה, ועל זכותנו להחזיק וליישב שטחים שנכבשו במלחמה תוקפנית שנכפתה עלינו, ובגבולות בני הגנה. אולם מתוך מחויבות לקיומה של "מדינה יהודית ציונית בעלת רוב יהודי משמעותי, המושתתת על ערכי הדמוקרטיה, צדק חברתי ועילוי תרבותי", דובר על נכונות למו"מ ללא תנאים מוקדמים על שלום, הכולל ויתורים טריטוריאליים. לצד החלטה זו התקבלה החלטה השוללת נסיגה לקווי 67' והגדרה של אזורי ההתיישבות שנועדו לעצב את גבולות הקבע של ישראל לעת שלום.
יגאל אלון, בנאומו בוועידה: "…התיישבות ברמת הגולן, בקעת הירדן, הערבה, חבל רפיח, גוש עציון, אזור ירושלים, מדבר יהודה ומרחב שלמה. זאת מתוך הכרה, כי קיימת זהות בין מרחבי ההתיישבות לבין גבולות הביטחון והשלום… כאשר אנחנו מעלים יישוב, כוונתנו להעלות אותו כדי שיישאר שם. ואני מודה: כדי להישען עליו במאבקנו המדיני על עיצוב וייצוב גבולות בני הגנה. ואם תנועה שולחת חברים לשדה הקרב, היא גם שולחת התיישבות קשה ומסובכת".
על בסיס רעיונות אלה, הציעה מזכירות התנועה, בראשות מזכירת הקבה"מ עדנה סולודר, הצעה להתיישבות מואצת באזורים אלה. כאמור, מרום גולן ועין זיוון לא הסתפקו בזה, ונאבקו על החלטה אופרטיבית, לאפשר להם ולבית השיטה להקים לאלתר את הקיבוץ הרביעי.
ההחלטה דיברה על עלייה לקרקע כבר ב-1976. בפועל, ראשוני המתיישבים עלו למרום גולן ב-1977 וביוני 1978 עלו לקרקע באורטל.
****
בשיחה שקיימתי פעם עם יהודה הראל, הוא אמר לי שהגאווה הגדולה שלו, היא שהוא הצליח להגשים 5% מהפנטזיות שלו. אז נכון, קיבוצי הקבה"מ לא נרתמו באשכולות תלת יישובים והקימו עשרות קיבוצים חדשים. אבל כך קם קיבוץ אורטל.
והלוואי שרוח השותפות האזורית שהופגנה במהלך הזה, תחזור ותשרה עלינו.
