חג הפסח הוא חג המשפחה היהודית, התא הראשון והחשוב בבניינו של העם היהודי. פרעה רצה לפגוע בעם ישראל והוא עשה זאת על ידי פגיעה בבנים. גם כשהוא כבר נעתר לשלח, הוא מנסה לנתק בין אבות לבנים
ברוך המקום ברוך הוא ברוך שנתן תורה לעם ישראל. כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם ואחד תם, אחד רשע ואחד שאינו יודע לשאול …".
שתי מצוות חייבים אנו בליל הסדר והן אכילת מצה וסיפור יציאת מצרים. כך אמר הקב"ה למשה: "כי אני הכבדתי את לבו למען שיתי אותותיי אלה בקרבו ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותיי אשר שמתי בם".
סיפור יציאת מצרים הוא מצווה מהתורה ולא בכדי אנו קוראים את ההגדה, כי מהות החג היא הסיפור. "והגדת לבנך…" – הגדה ולא אגדה, אלא הגדה שיש בכוחה לדעת ולהודיע את ה' ולהתחבר לשורש הווייתו של העם היהודי. לסיפור יש את היכולת לתת את התחושה כאילו אנו יצאנו ממצרים.
חג הפסח הוא חג המשפחה היהודית, התא הראשון והחשוב בבניינו של העם היהודי.
פרעה רצה לפגוע בעם ישראל והוא עשה זאת על ידי פגיעה בבנים. פרעה אומר: "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו…". המציאות שבני ישראל פרו ורבו הפחידה את פרעה ולכן הוא היקשה את גזרותיו, כדי למנוע ילודה בעם ישראל – "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".
עם ישראל יוצא מעבדות לחירות ומנציח זאת על ידי מצה וסיפור יציאת מצרים. אין אנו מנציחים את ניצחונותינו על ידי סממנים מלחמתיים, גשמיים. עם ישראל לא משאיר פירמידות, שערי ניצחון, או קולוסאום. עם ישראל לא משאיר בניינים, אלא בנים. אברהם, יצחק ויעקב, דויד, שלמה והרמב"ם
לאחר שקיבל את המכות, הוא מתרצה לשלוח את עם ישראל לעבוד את ה', אך הוא מתנה זאת בכך שרק הגברים ילכו. עונה לו משה: "בנערנו ובזקננו נלך בבנינו ובבנותינו", כלומר – שוב פרעה רוצה לנתק בין הבנים והאבות והפעם ניתוק רוחני. לא בכדי, הקב"ה מכה את פרעה במכה האחרונה במכת בכורות. הבכור הוא החוליה המקשרת בין האבות לבנים. כאשר האב נפטר, הבכור לוקח את האחריות על המשפחה, לכן גם יש לו זכות לקבל פי שניים בירושה, זה העניין של "קדש לי כל בכור…".
אנו מזכירים את אליהו הנביא בהגדה, למרות שלאליהו הנביא אין קשר ליציאת מצרים, אך ייעודו של אליהו הוא "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".
עם ישראל יוצא מעבדות לחירות ומנציח זאת על ידי מצה וסיפור יציאת מצרים. אין אנו מנציחים את ניצחונותינו על ידי סממנים מלחמתיים, גשמיים. עם ישראל לא משאיר פירמידות, שערי ניצחון, או קולוסאום. עם ישראל לא משאיר בניינים, אלא בנים. אברהם, יצחק ויעקב, דויד, שלמה והרמב"ם וכו'.
חג הפסח הוא חג המשפחה ולכן יש מקום לארבעת הבנים בשולחן הסדר. למרות שלכאורה, יש שוני בתפיסת העולם של הבנים, אך צריכים לדעת שבראש וראשונה הם אחים ואחים קשורים זה לזה בקשר של דם והם ערבים זה לזה. בישיבה בליל הסדר, ישנה הכרה שכל אחד מהאחים יש בכוחו להמשיך את המסורת המשפחתית ולקיים את עם ישראל. אין לך אדם שאין לא שעה ואין לך אדם שאין לא מקום. רבי ישראל מסלנט אומר, שלמעשה בכל אחד מאתנו יש את החכם את הרשע ואת זה שאינו לשאול. עצם הישיבה של כולנו כאחד היא הברית הגורלית שלנו עם עם ישראל.