יש לי חברה. פסיכולוגית-מטפלת-הוליסטית וקצת מכשפה-פיה-טובה כזאת, אישה אהובה. מכירה את כל פיתולי הנפש שלי. השבוע נפגשנו וגם: עוגת שוקולד להמתקת המרירות
השבוע נפגשתי עם חברה שלי, שהיא גם סוג של פסיכולוגית-מטפלת-הוליסטית וקצת מכשפה-פיה-טובה כזאת, אישה אהובה. היא יודעת להרגיש מה עובר עליי רק לפי הקול שלי. היא גם יודעת להגיד לי את המילה הנכונה, בזמן הנכון. בלי שיפוטיות, בלי ביקורת, בלי לתרגם אותי לא נכון. אני מרגישה בנוח לחשוף בפניה את מה שעובר עליי, את מה שאני מרגישה וגם להגיד על עצמי מילה טובה לפעמים, בלי לחשוש שהיא תחשוב שאני מתנשאת.
למרות שאנחנו לא נפגשות הרבה, יש בינינו חיבור עמוק ואמתי ואני יודעת שהיא דואגת לי, אוהבת אותי מכל הלב ורוצה שיהיה לי טוב. אם צריך, היא גם יודעת להעיר לי ולהעמיד אותי במקום, אבל בעדינות, בצורה כזאת שאני מקבלת את המילים שלה באהבה ולוקחת לתשומת לבי. בכל פעם, כשאני פוגשת אותה, מתחזקת בי ההבנה שכל אחת צריכה חבר או חברה שכזאת לחיים.
אז אחרי שהתעדכנו קצת מה חדש בבית ועם הילדים והבעלים, דיברנו קצת על עצמינו על העבודה ועל החיים שלנו בחצי השנה האחרונה, מאז התחילה המלחמה. תהינו גם איך נהיה ביום-שאחרי, אם משהו בנו ישתנה. אני זוכרת שאחרי הקורונה, חשבתי שנהיה אחרים וזה לא ממש קרה. היינו בטלטלה גדולה בתקופת המגפה וכשחזרנו לשגרה, קצת שכחנו את מה שהיינו אמורים ללמוד. גם עכשיו, כשאנחנו בתוך המלחמה, זה כבר לא כמו בימים הראשונים, שהיינו בזעזוע עמוק. איכשהו חזרנו להתנהל בחיים ונראה כאילו חזרנו לשגרה, אבל היא קצת אחרת. אצלי, באופן אישי, גיל המעבר יחד עם אירוע המלחמה הפכו אותי ליותר רגישה ופגיעה, יותר דואגת וזה לא שלא הייתי דאגנית קודם, אבל משהו בביטחון התערער לנו ואין לדעת איך נהיה ביום-שאחרי, שאני כל כך מחכה לו.
תוך כדי הקפה והשיחות על החיים והמלחמה, החברה, שהיא גם מטפלת, עשתה לי איזה תרגיל בדמיון מודרך, שבו הייתי צריכה למצוא קצת שקט ושלווה ואמונה שהימים הטובים יחזרו במהרה.
לזמן מציאות רצויה
דמיון מודרך, דרך אגב, זו שיטה טיפולית שמשתמשת בדמיון כדי להשפיע על המצב הנפשי והגופני, להעלות מחשבות לא מודעות באופן אסוציאטיבי ולתרגל את שליטת המוח על התפקודים הגופניים. השיטה משלבת טכניקות הירגעות והרפיה וזימון של מציאות רצויה.
אחרי המפגש החברי, הקפה והשיחה הפתוחה והזורמת והתרגיל בדמיון מודרך, הרגשתי תחושת הקלה. זה היה מין בילוי חברי קטן, שעשה לי שינוי בחשיבה וכמה תובנות לדרך שאני מקווה שלא אשכח עד השבוע הבא. אומרים שכל מה שאנחנו עוברים בחיים זה חלק משיעור שאנחנו אמורים ללמוד, כנראה. אני לא ממש אוהבת את הרעיון הזה, כי לא בא לי ללמוד ממצבים קשים.
אבל אלו החיים וכדי להמתיק קצת את התקופה – מתכון לעוגת שוקולד קלה ונהדרת, שהכלה שלי לעתיד שלי אוהבת.
מתכון לעוגת השוקולד שלי
החומרים:
1 כוס שמן
3/4 כוס אבקת שוקו
1 כוס קמח
1 כוס סוכר
1 שקית אבקת אפייה
4 ביצים
1/2 מיכל קצפת צמחית
ההכנה:
לערבב את כל החומרים יחד ולצקת לתבנית חד"פ בינונית.
לאפות על 180 מעלות, 35 דקות (עד שהקיסם יוצא יבש).
לחמם במיקרוגל את חצי מיכל הקצפת שנשאר עם 200 גרם שוקולד מריר, לערבב, להמיס ולצפות את העוגה בעודה חמה.
שבת שלום!
