מתוך תקווה שהיה זה הסגר האחרון ואנו יוצאים לקראת שגרת קורונה, המאפשרת לחזור לחלק מהמציאות שהיינו רגילים אליה, כתבה אופטימית
זהו, רואים את האור בקצה המנהרה. בקרוב, נוכל לצאת למופעים, הצגות תאטרון, מסעדות, מפגשי חברים וטיולים. לכל מי שהתחסן פעמיים.
במהלך שנת הקורונה, מבוגרים נשארו מבודדים בבית. מבודדים מחבריהם ומבני משפחתם. צעירים וילדים נפגשו בקפסולות. בתי הכנסת עברו לרחבות ציבוריות. האיום של הקורונה נוכח בכל מפגש.
לאורך התקופה, נעשו ניסיונות יפים למען הפגת בדידות. התרבות הונגשה בדרך אחרת באמצעות הזום. קונצרטים, הצגות מופעים, הרצאות בתי מדרש ותכניות לימודים רבות ומגוונות.אנשים רבים קנו כרטיסים למופעים ונרשמו ללימודים מרחוק. אין ספק שהזום יצר מציאות אחרת. אפשר להצביע על מעלותיו. התרבות הונגשה לכולם ואנו, אנשי הפריפריה, יכולנו ליהנות מתרבות שבימים כתיקונם היינו צריכים לטרוח ולהגיע אליה.
במרכז הקהילתי, דאגו לשעות הפנאי, הנגישו אירועי תרבות למבוגרים וצעירים. לצד הנגשת התרבות, התמודדנו גם עם קשיים. החיים החברתיים השתבשו. לא התכוננו ליציאה תרבותית, נשארנו עם הטרנינג ואולי גם עם הפיג'מה וכוס קפה ביד. הפסדנו את ההתרגשות לקראת יציאה לאירוע, הפסדנו מפגשים חברתיים. יש אנשים שלא התחברו אל הזום וכך בדידותם התעצמה.
אנו פוגשות אנשים שממש חרדים ופוחדים לצאת מהבית, על אף ההיתר להגיע למקומות מסוימים, אחרי שני חיסונים. יהיה צורך בתקופת מעבר, עד שאנשים ירגישו בטוחים לצאת ולחזור לחיי תרבות
אנו פוגשות אנשים שממש חרדים ופוחדים לצאת מהבית, על אף ההיתר להגיע למקומות מסוימים, אחרי שני חיסונים. יהיה צורך בתקופת מעבר, עד שאנשים ירגישו בטוחים לצאת ולחזור לחיי תרבות. מצד שני, יש אנשים רבים שרק מחכים לאישור כדי לצאת מהבית להצגה טובה, להתלבש, להתאפר, לצאת ולא כמו שהרשינו לעצמנו להגיע להרצאה בפיג'מה.
מה יעזור לנו לעשות את המעבר?
נצטרך להתגבר על הפחדים, להיות אקטיביים. להתארגן עם חברים ליציאה. מאוד חשוב לא לשכוח את אלו שבבית. להתקשר אליהם, לדרבן אותם לצאת. זה יגרום להם להרגיש שהם חלק מהחבורה. מקומות הבילוי יבטיחו שהכניסה היא רק למחוסנים. כל אלה יעזרו לאנשים להתגבר על הפחדים, לשוב ליהנות מדברים שכה אוהבים.
לאחר שנלמד לחיות עם הקורונה, יהיו דברים שימשיכו להיות חלק מחיינו. חלקנו נמשיך לעבוד מהבית. חלק מהתרבות תמשיך להתרחש בזום. הרצאות, לימודים. לנו, אנשי הפריפריה, המרחקים יצטמצמו. לא תמיד נצטרך לשוב ולנסוע למרחקים. נמשיך לשלב את המדיה החדשה שפרצה לחיינו ושירתה אותנו. נמשיך מהמקומות ששפרו את חיינו.
התרבות הגולנית חוזרת. הספריות נפתחו, בשלב זה, על פי ה"תו הסגול". ילדים ומבוגרים עומדים לחזור לחוגים. המופעים הגדולים בפתח ורדיו "ארץ הגולן" ישדר מהשטח. עוד נכונו לכולנו הפתעות.
חלום, או מציאות. אנו מקוות שכל מה שנכתב יתממש ממש בהקדם. מקוות שאפקט החיסון ייתן את אותותיו, כאן ועכשיו, ונראה את התקוות מתגשמות.
נדבר על תרבות הפנאי ברדיו "ארץ הגולן". נפגוש אנשי תרבות שיספרו על התמודדות שלהם עם משבר התרבות בשנה האחרונה. אפשר להאזין לנו בפייסבוק, בספוטיפיי, וביישומון של רדיו "ארץ הגולן". מוזמנים להאזין.
פרופסור אריאלה לבנשטיין – כלת פרס ישראל
פרופסור אריאלה לבנשטיין נבחרה לכלת פרס ישראל בתחום העבודה הסוציאלית, לשנת תשפ"א. הפרס ניתן לה בעיקר על תרומתה לחקר הזקנה. כבר לפני שנים, זיהתה פרופ' לבנשטיין שבמאה ה-21, סוגיית הגיל השלישי תהיה סוגיה מרכזית שיש לתת עליה את הדעת בעקבות העלייה בתוחלת החיים. פרופ' לבנשטיין הייתה חלוצה בפתיחת פקולטה ללימודי הזקנה באוניברסיטת חיפה ובעקבותיה, נפתחו פקולטות במוסדות אקדמיים ובמכללות אחרות. בחירתה של פרופ' לבנשטיין לכלת פרס ישראל לשנה זו מעידה על חשיבות העיסוק בנושא הזקנה, העמדתו במרכז השיח הציבורי ורתימת המוסדות הממשלתיים לטובת מעמד הזקן בחברה הישראלית. זאת ההזדמנות שלנו להודות לה על מפעלה.
