אם אין מלחמות בחוץ, אז יש לנו את המלחמות שלנו עם עצמנו, עם מה שלא בא לנו לוותר עליו ואין לנו ברירה. הרהורים מסביב לסופגנייה
מיד לאחר סוכות, מדפי הסופרמרקט מלאים בסופגניות עתירות קלוריות, עם ריבה ואבקת סוכר וזה די מעצבן אותי. עוד לא פירקנו את הסוכה ואני כבר צריכה לעמוד בפיתוי של סופגנייה ואני מתה על סופגניות וספינג' ולביבות ובכלל על מטוגנים, מתוקים ומשמינים למיניהם… הפיתוי של סופגנייה ריחנית כבד עליי, אבל כמו שאני מקפידה לא לאכול מצות לפני פסח ורימונים לפני ראש השנה, ככה אני נזהרת גם עם הסופגניות, עוצמת עיניים כאילו לא ראיתי אותן ופשוט לא נוגעת בהן עד חנוכה.
חנוכה הוא החג האהוב עליי, כי אין בו הרבה הכנות לפני ובתוך, חוץ מלטגן כל היום לביבות וסופגניות וזה סבבה לי. יש בו הרבה אור ונסים ושמחה, הילדים מרוצים, משחקים בסביבונים, דמי חנוכה, בקיצור, זה חג כיפי וכל האור הזה שלו עושה לי טוב בלב.
העניין הוא שהשבוע, רגע לפני שחנוכה הגיע, לא יכולתי יותר להתגבר וקניתי לי שתי סופגניות, לפני המועד המאושר. חיממתי אותן מעט, הכנתי לי הפוך והתענגתי עליהן בכיף. מה שמשהו מתוק יכול לחולל לי בנשמה, זה עושה לי נפלאות. אפילו לא חשבתי לרגע על הקלוריות שמיד יורגשו על המשקל. נכון שאין לי תלונות ובאופן יחסי אני יכולה להרשות לעצמי מתוקים בלי הרבה ייסורי מצפון, אבל אין ספק, שעם השנים והגיל, יש צורך להקפיד יותר על המינונים וסופגניות הן לגמרי חולשה. קיבלנו אותן לשבוע שלם ועוד הרבה לפני ואחרי וחוץ מזה שהן טעימות לי, הן גם גורמות לי לחשוב על משמעת עצמית, על המאמץ הזה שאני צריכה להשקיע בלאכול אותן פחות.
זה כמו ההתמכרות שלי לקפה. אני מנסה להילחם ולשתות פחות, אבל זה מין צורך כזה, בראש ובגוף. ניסיתי להבין את הצורך בסיגריות, למשל. זר לא יבין זאת, מי שלא מעשן לא מצליח להבין מה הקטע של הדבר המסריח הזה, אל תיעלבו כל המעשנים. מילא, קפה יש הסכמה שהוא טעים, אבל ריח של סיגריה, לא מצליחה להבין. טוב לא הכול אני מבינה בחיים, זה ברור ואי אפשר לשכנע אותי בקלות, אז מזל שעוד מעט יימאס לי מהסופגניות וחסל.
מהקפה אין סיכוי שיימאס, אבל מנסה להשתדל להפחית. תוך כדי, אני מהרהרת על כוח רצון ועל עמידה ביעדים, התגברות על חולשות, החיים שלנו הם מלחמות בלתי פוסקות, אם אין מלחמות בין ערבים ליהודים, חרדים וחילונים, ימין ושמאל, אז יש לנו את המלחמות שלנו עם עצמנו, עם מה שקשה לנו, עם מה שאנחנו רוצים להשיג לעצמנו, עם מה שלא בא לנו לוותר עליו ואין לנו ברירה. אנשים רצים למרחקים ואני שואלת את עצמי לאן כולם רצים ומה הקטע שלהם בכלל? כנראה שזה האתגר והרצון להכניע את העצלות ולהגביר את התחרותיות. אני מעריצה אנשים עם משמעת עצמית וכוח רצון ואני גם מחנכת את ילדיי לא לוותר לעצמם, לחתור ולהשיג, להתאמץ ולהגשים כל חלום. והנה אני נפלתי על סופגנייה אחת, מלאת קלוריות, רגע לפני החנוכה. לא התאפקתי לחכות לחנוכה ונראה לי שלא אעצור כל שמונת הימים, כי חשוב לי להדר במצווה, אבל ביום שאחרי – אפסיק ואחזור לכושר כדי להילחם במשקל שעלה ולהוכיח לעצמי שיש לי גם משמעת עצמית. אני לא יכולה לחנך את הילדים ולא להיות דוגמה אישית בעצמי, אז עד לסופגנייה הבאה, חנוכה שמח מלא אור אהבה ושמחה!
