היציאה אל הסוכה מלמדת אותנו צניעות וענווה, מזכירה לנו את הארעיות של החיים שלנו ובעיקר – כל הזמן להודות על הטוב ויש המון טוב מסביבנו

תכף נשב בסוכה שבעה ימים, המהדרין אפילו ישנו בה. הישיבה בסוכה מלמדת אותנו צניעות וענווה. אנחנו יוצאים מהמרחב הנוח שלנו בבית לסוכה הארעית. היום אנחנו כבר בונים סוכות משודרגות עם כיסאות נוחים ואפילו ספות. ראיתי כבר גם עם מזגנים, או מאווררים.

הסוכות של ילדותנו היו פשוטות יותר, נוחות פחות. התאמצנו לקשט אותן, שיהיו יפות, אבל ישבנו על כיסאות פלסטיק מתנדנדים על משטחים לא ממש ישרים, העברנו את האוכל במאמצים לסוכה שהייתה בכניסה לבניין ועד שהתחלנו לאכול, הכול התקרר. לפעמים, הרוח העיפה לנו את הסכך. בימים לוהטים, אכלנו בחום מטורף, מזיעים וסובלים. לא פעם, נכנסו בעלי חיים והרסו את הקישוטים, אבל קיבלנו על עצמנו את מצוות החג בשמחה וכילדים, אפילו נהנינו מהחוויה. אני מודה, שעם הגיל והשנים, החוויה פחות נעימה לי למרות שהסוכה השתדרגה, אבל זה היופי של היהדות בעיניי, שהיא מזכירה לנו את הארעיות של החיים שלנו. לא לקבל הכול כמובן מאליו. לא לשכוח את קורת הגג הקבועה הנוחה המפנקת שיש לנו ביום-יום ולזכור להודות על כל הטוב שהתברכנו בו.

לפעמים, יש לנו הרגשה שזה גדול עלינו וקשה לנו להתמודד ואז מפגש שכזה גורם לנו להתעורר להכיר בטוב ולהודות עליו והרי ברור שאנחנו מוקפים בטוב בחיינו, אז אם נתמקד בטוב, אין ספק שהטוב ידבק בנו ויהיה עוד יותר טוב

תודה לאל

פגשתי השבוע מכרה שעברה ניתוח ומצבה הבריאותי בשנה האחרונה היה לא פשוט. כששאלתי אותה לשלומה, היא ענתה שהיא מרגישה בסדר, על אף שהיא עוד מחלימה. היא לא התלוננה, היא סיפרה לי על כל האנשים שמקיפים אותה ועוזרים לה בתקופה הזאת, על הבעל הצדיק שלצדה שעוזר תומך ודואג, על הילדים המקסימים, על השכנות המשקיעניות ועל כל האנשים הטובים שמציעים עזרה.

היא הוסיפה וסיפרה על שבוע של אשפוז שעבר עליה עם צוות רפואי מקסים, כולם היו נפלאים וטובים אליה, אפילו את המנקות היא הזכירה ואת וכל מי שהיה שם מסביבה, כולם דאגו לה ועזרו לה והיא לא סבלה שם כמו שחשבה שיהיה.

ברור לי ששבוע בבית חולים, אחרי ניתוח, לא יכול להיות בילוי כיפי כל כך, אבל עם כל המצב הרפואי הלא-פשוט שלה, היא בחרה לספר לי רק על הטוב. כל כך התרגשתי לשמוע אותה, איך אישה עם בעיות בריאות לא השחילה אפילו משפט אחד על הקושי שהיא חווה, אלא רק על הטוב שעובר עליה בתוך ההתמודדות הזאת ובתוך כל זה, גם לא פעם היא הוסיפה תודה לאל. כמה הכרת הטוב שמעתי בשיחה הזאת. לרגע חשבתי שמישהו שלח אותה אליי במיוחד להזכיר לי לא לשכוח לראות את הטוב.

לפעמים, בתוך המירוץ של החיים והאתגרים, אני שוכחת להודות ועסוקה בטפל במקום בעיקר. טוב זה לא באמת טפל, אבל אני יכולה להתמודד. לפעמים, אני לוקחת את הבעיות שלי והופכת אותן לגדולות יותר. ספר הסוד שמונח בשידה ליד המיטה אומר שכל דבר שאנחנו מתמקדים בו – גדל. אם אני מתמקדת בבעיות, הן גדלות. זה נראה לי נכון פתאום. לפעמים, יש לנו הרגשה שזה גדול עלינו וקשה לנו להתמודד ואז מפגש שכזה גורם לנו להתעורר להכיר בטוב ולהודות עליו והרי ברור שאנחנו מוקפים בטוב בחיינו, אז אם נתמקד בטוב, אין ספק שהטוב ידבק בנו ויהיה עוד יותר טוב.

שולחת רפואה שלימה למכרה שלי, שבימים הראשונים של השנה החדשה העבירה לי מסר חד וברור, שאקח אותו אתי לשנה החדשה. כשנשב בסוכה, בחיק משפחתנו ואהובינו, נזכור להודות על כל הטוב שיש לנו בחיים ושאינו מובן מאליו ונשמח בשמחת החג ובחלקנו.