ל"מה שלומך?" של מכר שפגשתי השבוע, עניתי שלא משהו. "למה, מה קרה?", הוא שאל. אני רוצה שקט ושלווה וביטחון ואת החיים שלנו, בלי קורונה, בלי מלחמות, חיים פשוטים ויפים
הדבר שהכי הייתי רוצה בימים האלו זה שנחזור לחיים שלנו, לשגרה המבורכת, שאצליח למחוק מהזיכרון שלי את כל מה שקורה לנו. אומנם אנחנו מצווים לזכור את אשר עשה לנו עמלק, אבל לי באופן אישי זה רק עושה רע. בדרך כלל, אני משתדלת להיות אישה אופטימית שמחפשת את האור והטוב ומסתכלת על חצי הכוס המלאה וחיה תמיד עם תקווה ואמונה. אני מעבירה את המסר הזה גם לילדיי, אבל כבר שמונה חודשים, שהמציאות לא פשוטה וקצת יותר קשה לי להיות באפי של מצב רוח ובכל ערב, אני מתפללת להתעורר למחר טוב יותר.
השבוע, פגשתי מכר בסופרמרקט. "מה שלומך?", הוא שאל אותי ואמרתי לו שלא משהו, אז הוא שאל בדאגה: "למה, מה קרה?", "מלחמה", אמרתי לו, "זו מלחמה ארוכה מדי". האסון של שמחת תורה הוא מזעזע, סיוט, חלום בלהות שאי אפשר לתאר ושלא יוצא מהראש. אני שונאת לראות סרטים אלימים וסרטי מלחמה ומערבונים, שכולם מתים בהם. לא קוראת ספרי מתח מפחידים. לא אוהבת סיפורים בלי סוף טוב, אבל עכשיו אנחנו בסרט הזה, בשידור חי וזה לא נגמר…
המכר אמר לי שאני צודקת, אבל עדיין שאגיד שהכול טוב ואמשיך לחייך ועוד יהיה טוב, והאמת היא שבדרך כלל אני באמת מחייכת, אומרת "ברוך השם, הכול בסדר", גם כשלא הכול באמת בסדר, אבל הוא כנראה תפס אותי ברגע של חולשה.
הוא סיפר לי סיפור על איזה רב, שאני לא זוכרת את שמו, שהבטיח לו באופן אישי שאם יגיד תמיד "ברוך השם" ו"תודה לאל", אז באמת הכול יסתדר. "צודק", אמרתי לו…
אני הכי אלופה במנטרה הזאת ואני עושה הרבה עבודה על התודעה ועל מחשבות טובות. מחפשת לי דברים קטנים שעושים לי טוב על הלב. משתדלת להודות על היש ויש, באמת שיש. אבל אני מרגישה שדי, שאי אפשר להמשיך ככה, כשמעל מאה אנשים עדיין בשבי האויב ושאין שום צפי לכמה זמן זה עוד יימשך ומתי יחזירו אותם ומה הולך להיות בצפון.
כשדברו בהתחלה, שהמלחמה תימשך עד חנוכה, חשבתי שזו בדיחה ואז אמרו שאחרי פורים, ועברנו את פסח במלחמה, ויום עצמאות ויום ירושלים ושבועות חג מתן תורה וקציר חטים וביכורי ארץ זבת חלב ודבש.
הארץ שלנו האהובה ספוגה בדם ובכאב, האדמה בוערת בכל אזור הצפון ואף אחד לא מבטיח לנו שום דבר ולא יודע להגיד כמה זמן זה ייקח ומתי ייגמר. אני רוצה שקט ושלווה וביטחון ואת החיים שלנו, בלי קורונה, בלי מלחמות, חיים פשוטים ויפים, עם אופטימיות והרבה שמחות ויאללה, שיהיה כבר שלום בינינו ועם שכנינו.
בינתיים, למרות הכול, אני מתחילה בהכנות לשבת ולשבועות וממלאת את עצמי במחשבות ובאנרגיות טובות. הלוואי שיהיה כבר טוב, יותר מטוב…
בשבילכם מתכון לשבועות
בראוניז שוקולד גבינה
מצרכים לבראוניז:
200 גר' שוקולד מריר
200 גר' חמאה
כוס סוכר
4 ביצים
3/4 כוס קמח
אגוזי מלך שבורים, לפי הטעם
להמיס חמאה ושוקולד להוסיף את הסוכר לערבב ואז את הביצים. בסוף את הקמח והאגוזים.
לצקת לתבנית-חד פעמים מלבנית.
הגבינה:
3 ביצים
300 גר' גבינת שמנת
250 גר' גבינה לבנה
3 כפות פודינג וניל
כף קורנפלור
1/4 כוס סוכר
שקית סוכר וניל
לערבב היטב את כל החומרים, לצקת על בסיס השוקולד. אפשר להשאיר קצת מתערובת השוקולד וליצור עם הלקקן גלים, לקישוט על הגבינה. לאפות כ-40 דק ב-180 מעלות.
אחרי שהעוגה מתקררת, להכניס למקרר.
חג שבועות שמח!
