בספטמבר 2019, נפתחת כרגיל שנת הלימודים, בלי כל רמז, אפילו קל, על העומד לקרות. שלוש מנהלות תיכונים בגולן מסכמות שנה, כמוה לא הייתה פה מעולם
שנת הלימודים תש"ף נפתחה ככל שנה רגילה. תלמידים מרוגשים נכנסים בשער בית הספר, מצפים ומחכים, מורים חדשים וותיקים מחייכים ושלוש מנהלות מאושרות ושמחות. באותו זמן, אף אחד לא צפה את מה שיקרה במרץ 2020, את נגיף הקורונה, את הלחץ, ההיסטריה, הפחד.
עכשיו, כששנת הלימודים התיכוניים מסתיימת ומפנה את מקומה למתכונות ולבגרויות, ביקשנו מהמנהלות לסכם את השנה שלהן ולתת לנו הצצה אל מאחורי הקלעים של מי שעומדת ודוחפת את ילדינו במרתון הלמידה והשקדנות.
זאת הייתה שנת הניהול הראשונה של הילי מרום, מנהלת "נופי גולן", השנה הראשונה של הילה חורי, מנהלת "ברנקו וייס" רמות וכמובן, ורדית טפרברג, המנהלת הוותיקה של אולפנת קצרין–גולן.
תיכון "נופי גולן", מנהלת הילי מרום:
"איזו שנה זו הייתה. נכנסתי לתפקיד מנהלת בית הספר 'נופי גולן' בתחילת השנה, כממלאת מקום של טליה, שיצאה לחופשת לידה. באתי בהתרגשות רבה ומתוך אהבה גדולה לביה"ס הזה, שהוא בית בשבילי. לא האמנתי לאן תתפתח השנה…
"לאחר כחצי שנת ניהול מאוד מוצלחת מבחינתי, שבה עסקתי רבות, יחד עם צוות ההנהלה, בגיבוש של צוות בית הספר ובהעלאת תחושת השייכות והמשפחתיות, הגענו לשיא בנשף חורף עוצמתי, של שכבות י"א–י"ב. בנשף, ראינו שניתן לסמוך על התלמידים שלנו גם במסיבת ערב מכובדת, מכבדת, שמחה ונטולת אלכוהול. לאחר דיון עם הצוות ועם מועצת תלמידים, החלטנו להחזיר את מסיבת הפורים למתכונת ערב, לאחר שבשנים האחרונות, היא בוטלה בשל בעיות משמעת שהיו.
"כשבועיים לפני מסיבת פורים, התחילו הדיווחים על וירוס הקורונה בארץ. שכבות י"א–י"ב היו אמורות לצאת למסע לפולין ב-2.3, יום הבחירות. כשבוע לפני כן, כשהכול כבר מוכן וארוז, קיבלנו בתדהמה את הודעת משרד החינוך על ביטול המסע לפולין. בתקופה ההיא, עוד היינו תמימים וחשבנו שנוכל לצאת למסע בקיץ ומהר נרשמנו לתאריך חלופי, בחודש יולי. אז עוד לא ידענו שההורים, ששילמו את מלוא הכסף למסע, יצטרכו להיאבק על מה שנראה כמובן מאליו – לקבל בחזרה את עלות המסע לפולין, שבוטל לנו, שלא באשמתנו. רק בימים האחרונים, נראה כי הבעיה באה על פתרונה סוף סוף ומשרד החינוך הנחה את משרדי הנסיעות להחזיר להורים את מלוא התשלום.
"חגגנו את מסיבת הפורים בערב לפני חופשת החג, ב-8.3. המסיבה הייתה רגע השיא של השנה. התרוממות רוח של תלמידים ומורים, כולם מחופשים ושמחים ונהנים יחד, באווירה מחשמלת, עם אפס בעיות משמעת. לאחר המסיבה, נסענו הביתה עם תחושת הצלחה משכרת, שהצלחנו להראות לתלמידים שניתן לחגוג יחד בהנאה ובכיף, גם ללא אלכוהול, בנוכחות מבוגרים משמעותית, תומכת ואוהבת. הצלחנו לראות את הצוות, שבאמון ובליווי נכון, התלמידים מובילים למקומות נכונים. מי ידע אז שאנחנו עומדים בפני סגירה של המקום לחודשיים ויותר ושלא נוכל להתכנס לחגוג גם כשנחזור, אפילו את סיום י"ב.
הילי מרום: חזרנו לבית הספר אחרי חופשת פורים והודיעו שסוגרים את כל מוסדות החינוך. התכנסנו כל ההנהלה לישיבה אחרונה משותפת, יצאנו מבית הספר וסגרנו אחרינו את השער, פשוטו כמשמעו. הייתה אווירה אפוקליפטית באוויר, אי ודאות וחשש רב
"חזרנו לבית הספר אחרי חופשת פורים, אך כבר הבנו שקורה משהו גדול. לאחר יום אחד של למידה, הודיעו שסוגרים את כל מוסדות החינוך. התכנסנו כל ההנהלה לישיבה אחרונה משותפת, יצאנו מבית הספר וסגרנו אחרינו את השער, פשוטו כמשמעו. הייתה אווירה אפוקליפטית באוויר, אי ודאות וחשש רב.
"עד לחופשת הפסח, התקופה היתה פשוט משוגעת. תוך כדי תנועה, למדנו כלים ללמידה מתוקשבת, הכנו מערכות ללמידה מרחוק, יום ולילה התערבבו, חיינו בזום ודאגה גדולה ירדה על כולם – מה יהיה? איך נלמד מרחוק? איך אנהל בית ספר מרחוק? איך נדע מה שלום הילדים, בלי לפגוש אותם בשער כל בוקר? איך נדע מה שלום המורים, בלי לראות אותם פנים מול פנים? ואיך נעשה כל זאת, עם הילדים הפרטיים שלנו בבתים ועם הדאגה לכל מי שסביבנו שעלול להיות בקבוצת סיכון?
"בתקופה זו, גיליתי את העוצמות שיש במשפחת 'נופי גולן'. המחנכים המסורים שהיו בקשר יום–יומי עם התלמידים ורשמו בכל יום, בקובץ משותף, מה מצב כל תלמיד ותלמיד שלהם בקבוצת החינוך – אם ענה להם לטלפון, אם לומד, אם המצב המשפחתי בסדר. מורי המקצוע שמצאו דרכים יצירתיות להגיע אל התלמידים גם בלמידה מרחוק. רכזי המקצועות שניהלו את צוותי המורים בתקופה מורכבת כל כך מרחוק. רכזות השכבה שהיו בקשר הדוק עם תלמידי השכבה ועם המחנכים והבינו בכל יום מהי מפת מצב המעודכנת של שכבתם. היועצות שהיו עוגן למורים ולתלמידים וגם הן עסקו כל הזמן במיפוי המצב הנפשי של כל קהילת בית הספר, עובדי המנהלה שיצאו לחופשה כפויה, אבל המשיכו מרחוק לתמוך בכל מה שניתן, חברות הנהלת בית הספר שהיו הבסיס להפעלת כל המערך המסונכרן הזה בתקופת הקורונה ובמיוחד – שתי הסגניות שלי, ענבר ומירב, שהיו העוגן שלי בכל התקופה הזו ויחד, ניהלנו את כל מערך בית הספר מרחוק.
"שגרת קורונה" – אוקסימורון
"לאט לאט, התרגלנו לשגרת הקורונה. הרכבנו מערכת שעות שנתנה מענה ללמידה מרחוק לפי צרכי השכבות השונות והגדרנו כיצד צריך להראות מערך שיעור הנלמד מרחוק. התקדמנו בחומר הנלמד בצורה כזו, יחד עם שיעורי חינוך ותקשורת, בתוך הקבוצה. ראינו מי מהתלמידים לא משתתף בלמידה ויצרנו אתו קשר בדרכים אחרות. יצרנו טקסים ושיעורי חינוך, ליום השואה וליום הזיכרון וגילינו שאנחנו יודעים להיות גמישים ולשנות את עצמנו בהתאם לצרכי התקופה. זה היה גילוי מאוד מעצים לכלל הצוות – עד כמה אנחנו מסוגלים להשתנות, ללמוד ולתפקד נהדר, בזמן מורכב כל כך.
"עם השחרור ההדרגתי של המשק מהסגר, גילינו גם שאנחנו מסוגלים לעבוד בטווחי זמן קצרים ומאתגרים. מדי יום, נחתו עלינו מתווים שונים – שינוי בהיקפי הבגרויות, שינוי בתאריכי הבגרויות, חזרה של תלמידי חנ"מ (חינוך מיוחד) ללמידה מקרוב, חזרה סוף סוף של עובדי המנהלה לעבודה בבית הספר, חזרה של תלמידי י"א–י"ב ללמידה בבית הספר בקפסולות של 17 תלמידים ובהמשך – של 20 תלמידים, מורה אחד מלמד עד ארבע קפסולות ואז – עד שבע קפסולות ואז, כולם חוזרים לבית הספר, אבל לימי לימודים מקוצרים ואז, יש גל חום ואין מסכות ואז, עדיין חם, אבל צריך מסכות ואז, חוזרים למערכת מלאה, אבל י"א–י"ב כבר לומדים ימים מרוכזים לבגרויות… וכל מתווה כזה דורש בניית מערכת מחדש ובניית קבוצות למידה והתחשבות בכל ההגבלות… ולילות של עבודה בזום, כדי להגיע לפתרון, רק כדי לגלות בבוקר, ששוב הנחיתו עלינו מתווה חדש. מדידת חום, ושמירת מרחק של שני מטר ומאבק סיזיפי כדי שהמסכות יישארו על הפנים כל היום. מדי פעם, לעצור ולראות שזו מציאות חיינו ולא להאמין.
"והנה, אנחנו פה, בסיום שנת הלימודים. בשעת כתיבת שורות אלו, אני לא יודעת עדיין אם תהיה מסיבת סיום לשכבת י"ב המקסימה שלנו ואם נוכל להיפרד מהם כפי שמגיע להם. אני לא יודעת אם נצליח לעשות טיולים לסיום שנה לכל הכיתות, כפי שאנחנו מתכננים. אני אפילו לא יודעת אם נגיע עד ליום סיום הלימודים, או שחס וחלילה, יתגלה חולה אצלנו וניכנס לבידוד.
"אבל אני כן יודעת, שבתקופת הקורונה, בית הספר 'נופי גולן' התגלה במלוא תפארתו. התרוממות הרוח של מסיבת פורים, אז בימים הרחוקים של לפני הקורונה, הייתה רק אות הפתיחה לצוות מורים מדהים, שדואג לכל ילד וילד, לצוות הנהלה מדהים, שדואג לכל מורה ומורה. לצוות מנהלה מדהים, שדואג שכל המערך הזה יעבוד.
"הקורונה לימדה אותנו שיעור חשוב, ועדיין מלמדת אותנו, בכל יום. היא מלמדת אותנו על נקודות החוזק שיש בנו, שאנו מסוגלים להרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. על מה שנראה לנו בלתי אפשרי ואחרי כמה ימים, הופך להיות ברור מאליו. על הגמישות שיש בנו ועד כמה אנחנו סתגלנים. על הערבות ההדדית שלנו ועל העזרה זה לזה. על מקום, שמלא באמון ובאהבה בזמן שגרה, יפרח גם בזמן חירום ויהיה בית חם, גם מרחוק. הקורונה לימדה אותנו שאם עמדנו באתגרים שהיא הציבה בפנינו – אנחנו יכולים לעמוד בכול.
"התחלתי את השנה כמנהלת חדשה, במילוי מקום. התמזל מזלי ומגיפה של פעם במאה שנה הגיעה אלינו דווקא בשנה זו. כמו סרט שמריצים אותו קדימה, למדתי על בית הספר, על הצוות ועל עצמי המון בעקבותיה. אני יוצאת מחוזקת משנה זו, מאמינה בבית הספר ובתהליכים שהוא עובר ומאמינה בעיקר באנשים שמרכיבים אותו. לשמחתי, ניתנה לי האפשרות להמשיך ולנהל את בית הספר בשנה הבאה. אני ברת מזל לעמוד בראש בית הספר 'נופי גולן', בכלל ובתקופת הקורונה, בפרט ומודה בכל יום על ההזדמנות שניתנה לי לעשות זאת. רק שנהיה בריאים".
תיכון "ברנקו וייס" רמות, מנהלת הילה חורי:
"שנה זו הייתה עבורי שנה ראשונה בניהול. שנה שהחלה בהתרגשות גדולה, הן של הצוות והן של התלמידים, שנה שזימנה שינוי, עם התחלפות המנהל.
"צוות המורים ב'ברנקו וייס' הנו צוות מלא מוטיבציה, מכיל ואוהב, צוות שמוביל את בית הספר לגבהים חדשים. צוות שאוהב את העבודה ומאמין בחינוך, באחריות הגדולה המוטלת על כתפיו.
"התלמידים החלו את השנה בהתרגשות גדולה ובציפייה לעתיד לבוא. הגעתם הסדירה לבית הספר ורצונם ללמוד ולהצליח הייתה ראויה להערכה גדולה.
"שנה זו, עד להגעת הקורונה, התאפיינה בטיולים רבים, ימי גיבוש, אימוץ 'שביל הגולן', חוגים, פעילויות חברתיות רבות והתנדבות בקהילה. התלמידים לקחו חלק בהפעלת קשישים בבתי הקשיש והדרכת תלמידי כיתה א', ב'שביל הגולן'. לצד כל הפעילות החברתית הענפה, הפועלת בבית הספר, התקיימה למידה אינטנסיבית לקראת בגרויות החורף, לשכבות י"א וי"ב. התלמידים צלחו את התקופה בהצלחה גדולה ועמדו ביעדיהם האישיים בדרכם לבגרות מלאה.
"הכול עבד כמתוכנן. התקיימו טיולים שנתיים בדגש על הכרת הנגב, התקיים מסע ישראלי עבור תלמידי שכבת י"ב וגדנ"ע עבור שכבת י"א ובאמצע החגיגות הבית–ספריות, החליט לו וירוס קטן לשנות את פני העולם. במצב של חוסר ודאות, התגלתה בפנינו ההזדמנות להתפתחות וצמיחה, הזדמנות לשינוי והתנסויות טכנולוגיות שונות.
"צוות המורים נקרא לדגל ומיד החל למפות מה נכון עבור תלמידנו וכיצד ניתן להם מענה מותאם בתקופה זו. לאחר יומיים של למידת צוות, יצאנו למשימה. בית הספר חולק לשכבות, כל אחד מצוות הניהול ליווה שכבה ואל השכבה צורף צוות מקצועי.
הילה חורי: לצד הלמידה מרחוק ושמירה על שגרת לימודים, המשיך הצוות הטיפולי ללוות את התלמידים ולתת מענים רגשיים. פותחו כלים פדגוגיים טכנולוגיים חדשים שנתנו מענה חברתי רגשי ויצרו הזדמנויות להתפתחות והישגיות ראויה לשבח
"לצד הלמידה מרחוק ושמירה על שגרת לימודים בלתי שגרתית, המשיך הצוות הטיפולי ללוות את התלמידים ולתת מענים רגשיים. פותחו כלים פדגוגיים טכנולוגיים חדשים שנתנו מענה חברתי רגשי ויצרו הזדמנויות להתפתחות והישגיות ראויה לשבח. אין לי ספק שהתלמידים למדו להכיר את נקודות החוזק שלהם, חיזקו את ביטחונם העצמי ולמדו להתנהל במציאות של חוסר ודאות.
"החזרה ללמידה נעשתה בשלבים, תוך דגש על הכלה רגשית וזיהוי הצרכים האישיים של כל תלמיד. לכל אחד מתלמידנו, הותאמה תכנית אישית ובימים אלו, הם עומדים במשימותיהם ומתכוננים לבחינות הבגרות.
"אני רוצה להעלות על נס את עבודתם המקצועית והמדהימה של הצוות החינוכי ואנשי המנהלה, על השקעתם הגדולה וליווי התלמידים, גם בשעות הקטנות של הלילה. אין לי ספק שתלמידנו הרוויחו ויצליחו להגיע ליעדיהם האישיים".
"אולפנת קצרין– גולן", מנהלת ורדית טפרברג
"זוהי שנתי החמישית בניהול ב'אולפנת הגולן–קצרין'. משימת הניהול היא משימה מורכבת תמיד, עמידה בראש מערכת גדולה המכילה רכיבים רבים, שכל אחד זקוק להתייחסות. מחד, גיבוש חזון חינוכי–פדגוגי וחברתי לאולפנה, מבט תמיד קדימה, הזכות להיות 'עמוד האש שלפני המחנה' ומאידך, ההתעסקות בכאן ועכשיו. ההבנה שהמעשים היום–יומיים, הפרטים, החינוך ברגעי משבר, הטפסים והביורוקרטיה הם בעצם חלק מהשליחות, ממלאכת הקודש, שאנו זוכים לעסוק בה.
ורדית טפרברג: שנה זו של לימודים בצל קורונה קראה אותנו להרבה גמישות, להובלה בביטחון ובשיקול דעת על אף ה'גבינה שזזה כל העת', הצורך להתנהל ברגישות רבה ועם זאת, להוביל בנחישות, על אף אי הוודאות
"שנה זו של לימודים בצל קורונה קראה אותנו להרבה גמישות, להובלה בביטחון ובשיקול דעת על אף ה'גבינה שזזה כל העת', הצורך להתנהל ברגישות רבה כלפי הבנות, ההורים, הצוות וכל קהילת האולפנה המורחבת ועם זאת, להוביל בנחישות, על אף אי הוודאות. זה היה לימוד גדול לראות את הצוותים מתגייסים להוראה מרחוק, דואגים לשלומן של הבנות וכל העת 'עם אצבע על הדופק' – מוודאים שהבנות אסופות לימודית ורגשית ומקבלות את הסיוע לו הן זקוקות.
"אומרים שמנהל הוא בודד בצריח. חשוב לי להדגיש את התמיכה והליווי המסור לו זכיתי מראשי המועצות, חיים ודימי, מראשי מחלקות החינוך, צבי בודנהיימר וחגי סמט ומהמפקח המתכלל של האולפנה, משה גודלבסקי. הרגשתי שכולם סומכים על המנהיגות וההובלה שלנו ועושים כל שביכולתם כדי לאפשר לנו להתמקד בעבודה החינוכית, בתוך האולפנה.
"לאורך כל התקופה, השתדלנו לעמוד בקשר ישיר עם ההורים, מועצת התלמידות, קיימנו מפגשי זום קהילתיים עם הבנות וכל קהילת האולפנה, כדי לשדר שקיפות והתנהלות יציבה, בעיצומם של ימי המשבר.
"לפני כשבוע, עם היוודע שתלמידתנו התגלתה כחולה מאומתת בקורונה, חווינו רגעים לא פשוטים של קבוצת תלמידות וצוות מבודדים, מתח והרבה חששות. בזכות התגייסות מרשימה של הצוות החינוכי, המועצה ומשרד החינוך, הצלחנו ברוך השם לבלום את התפשטות הנגיף. פעלנו על פי כל ההנחיות של משרד החינוך ומשרד הבריאות והיינו כל העת בקשר עם לשכת הבריאות המחוזית. הבנות המבודדות נבדקו מתחילת השבוע בבדיקת קורונה ואני שמחה לבשר כי כולן יצאו ברוך השם שליליות לנגיף.
"לאחר חיטוי שהתבצע השבוע באולפנה ולאחר ניקיון יסודי, אני שמחה שהאולפנה תחזור לפעילות שגרת לימודים, בצל הקורונה, החל מיום רביעי.
"על פי הנחיית משרד החינוך, ובשיתוף הצוות החינוכי, הוחלט כי כיתות ט', י' וי"ב ישובו כבר ביום רביעי לאולפנה ובנות שכבת י"א ישובו ללימודיהן למתכונות ותהליכי סגירה שכבתיים, ביום חמישי בצהריים, לאחר מדידת חום, הצגת הצהרת בריאות וללא תסמינים.
"לסיום, בנימה אישית – אנו מודעים לגודל האחריות המוטלת על כתפינו בשמירה על בריאותן ובטיחותן של הבנות. במהלך כל התקופה, מאז חזרתנו לאולפנה, כל הצוות החינוכי מקפיד הקפדה יתרה ועושה כל שביכולתו לחנך, להסביר ולאכוף את כללי הבטיחות, על מנת שלא תהיה הדבקה והתפשטות הנגיף במרחב האולפנה. ברוך השם, הצלחנו לבלום את התפשטות הנגיף בעת הזאת, בזכות ההקפדה על הכללים. נמשיך להקפיד הקפדה יתרה ולא מתפשרת על עטיית מסכות, פה ואף, לכל אורך שעות היום בכיתות, בחצר ובמסדרונות. נקפיד ביותר על מרחק של שני מטרים בין תלמידה לתלמידה ונמשיך להקפיד ולחנך לשמירה על היגיינה אישית – שטיפת ידיים ומריחת אלכוג'ל כנדרש.
"ללא ספק, שנה זו טלטלה ולקחה אותנו כל העת מאזור הנוחות שלנו למחוזות חדשים. נעשו הרבה בירורים פנימיים, חשיבה 'מחוץ לקופסה' וחקירה מתמדת לדייק את הדרך".
