הדרך שלה עוברת בטבע, ב"ללכת" – מסע לנשים ב"שביל הגולן", לריפוי עצמי והעצמה. ניסתה על עצמה ויודעת. האורחת שלי לשבת היא ענת כנען
קצת על עצמך
"ענת כנען, בת 58, נשואה לאבי. יש לנו שלושה ילדים נפלאים, שנולדו כאן בגולן:
ירדן בת 31, יובל בת 28 ודניאל בן 22".
מגורים
"חד נס, כבר למעלה מ-30 שנה".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בנהריה. הוריי התגרשו כשהייתי בת שנה וחצי לערך ואז, אמי ואני עברנו לתל אביב של שנות ה-60'. אבי עזב את הארץ לדנמרק, כשהייתי בערך בת שש ומאז, הקשר אתו נותק".
זיכרון ילדות
"זיכרון ילדות חזק שלי – הייתי 'ילדת מפתח'. בכל יום, כששבתי מבית הספר לדירת החדר שבה גרנו אימא ואני, במטבחון חיכתה לי ארוחת צהרים שאימא הכינה במיוחד עבורי ותמיד היה שם גם קינוח. משהו מתוק שנצרב בגופי כאהבה, כחום, כחיבוק של אימא, שעבדה לפרנסתנו ולא הייתה שם לקבל אותי כששבתי".
עיסוק
"בעלים ומנהלת מלון בוטיק וספא – 'כנען וילאג", בחד נס. מקום שחזינו אותו לפני 14 שנים, כשחשבנו מה יעשה אותנו מאושרים וכל אחד מאתנו התחבר למקום בתוכו שבו הוא מרגיש מאושר. זה היה פשוט זיכרון של טיפול באנשים, לעשות טוב לאנשים. עם השנים, התממש החזון ו'כנען וילאג" הפך להיות בית שמארח אנשים באהבה. אנשים נמשכים לבית הזה, שמאפשר להם להרפות, לשחרר, להרגיש אהובים ואז הם חווים חופש.
זה מקום שהוא הרבה יותר ממקור פרנסה עבורי ועבור אבי בעלי. זה מקום שעוזר לנו לממש את האהבה הזו, את הנתינה, את הייעוד שלנו".
איך נראה יום שישי שלך?
"אני הכי אוהבת את שישי בצהריים. זה מן זמן מיוחד כזה, שצרוב בנשמתי. יש קדושה באוויר מתנגנת לנו מוזיקה מיוחדת שמתאימה לי לשישי אחר הצהריים, עוד מילדות. דב אלבוים בתכנית 'פרשת השבוע'. נרות שבת, שולחן ערוך עם פרחים מהגינה, יין מהגולן וריחות של תבשילים. בית משפחה במובן העמוק ביותר".
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
"הייתי רוצה להזמין לשולחן השבת את אבא ואימא שלי יחד. שניהם כבר לא בחיים. סיטואציה שלא הייתה בכלל בחיי, לראות את שניהם סועדים אתי ארוחת שבת. הייתי רוצה לומר להם שאני אוהבת אותם, תודה שהביאו אותי לעולם, תודה שאתגרו אותי ולמדתי דרכם את כוחו של ריפוי ואת הדרך להגשמת הייעוד שלי".
ספר מומלץ
"'קול הנתיב', של חלי ראובן – מדריך לפיתוח הנפש האצילית בחיי היום–יום. ספר שיצא לאור ממש לאחרונה והתרגשתי לקבל. אני צוללת לתוכו ומתמלאת אנרגיה וחיים. מתרגשת מהמילים שעולות מול עיניי – אור גדול הספר הזה והכותבת אותו".
משהו שלא יודעים עלייך?
"לפני שבע שנים, בחג החנוכה, כשישבתי מול כירורג השד, הוא אמר לי: 'לצערי, נכנסת לסטטיסטיקה'. הרגשתי שפטיש חמישה טון נחת לי על ראשי. בשנייה אחת, הבנתי שהחיים שלי השתנו ויחד עם זה, הכול נשאר כשהיה. ההבנה הזו של הרגע הזה, של העוצמה שבו, הרגע הזה היה הכוח שהניע את הריפוי שלי. הבנתי שאני רוצה לרתום את האנרגיה הזו לריפוי ויצאתי לדרך למסע ריפוי, שנמשך עד היום. שנה וחצי נדרשתי לעבוד יום–יום בלהיות בריאה ואז הדרך קראה לי.
עלה בי צורך גדול לצאת, ללכת בטבע, והלכתי והלכתי והלכתי ואז, ראיתי בבהירות את חיי על הדרך, את המהמורות, העליות, המורדות, הסולמות, הפחדים, ההתלבטויות, ההחלטות, ההתגברות. הבנתי שאני במסע חיי, מתגברת על פחדים, עוברת דרכם
"עלה בי צורך גדול לצאת, ללכת בטבע, והלכתי והלכתי והלכתי ואז, ראיתי בבהירות את חיי על הדרך, את המהמורות, העליות, המורדות, הסולמות, הפחדים, ההתלבטויות, ההחלטות, ההתגברות. הבנתי שאני במסע חיי, מתגברת על פחדים, עוברת דרכם, נושמת, משחררת.
"מתוך זה, נולד מסע 'ללכת', עם אסנת אמיתי, מכנף, שותפה לדרך שלי ומורת דרך מדהימה בעצמה. ביחד, הגינו, בנינו וצעדנו את מסע 'ללכת' – מסע נשים בשבילךְ, ב'שביל הגולן'. בחרנו להזמין נשים אלינו הביתה, לצעוד בשבילי הגולן, כתהליך. המפגש הזה, ביני לבין אסנת, עם הנשים והאדמה, יצר בכל פעם קסם וחיזק את האמונה שבדרך.
"שם, בדרך, גם הרגשתי שהגיע הרגע הנכון להתמודד עם הפחד הגדול ביותר שלי בחיים, לזכות באבא שלי, שלא היה נוכח בחיי, לרפא את ענת הקטנה, הנטושה, שהייתה בתוכי כל חיי.
"אבי בעלי, הבין את המשמעות של החיבור עם אבא שלי, כחלק מתהליך הריפוי שלי. הוא זה שהציע שניסע אליו, אפילו שלא היינו בטוחים שנפגוש בו, או שיצפה לנו. הפחד היה גדול, החשש מדחייה נוספת, מחוויית נטישה נוספת, היה נורא.
"עדיין הצורך לרפא פצע כל כך גדול היה חזק מהכל.
"עמדתי מול דלתו ב-15.7.2019. דפקתי חזק קראתי לו: 'אבא' – מילה שלא אמרתי כל חיי וכשלא הייתה שום תגובה, דפקתי חזק וצעקתי במלוא גרוני 'אבא! אבא! אבא!'.
דקה אחר כך, נפתחה הדלת בזהירות והוא עמד שם מולי. אבא שלי. באותו רגע, חיבקתי אותו ואמרתי לו: 'אבא באתי לבקר אותך, עם אבי, בעלי'.
"הוא חיבק אותי, כאילו לא נפרדו דרכינו מעולם. ישב מולי ואמר משפט שנחקק בתוכי: 'אני מבין שהיו לך חיים של סבל. אני מבין שאני הגורם, אבל רק את יכולה לעזור לעצמך'.
"צחקתי. בדיוק בשביל זה נסעתי עד דנמרק. זכיתי בחיבוק שלו, חזרתי לארץ מלאה. הרגשתי איך הבור הזה בבטן, שהיה שם תמיד, הולך ומתמלא, הולך ונרגע. יש לי אבא והוא חיבק אותי! חזרתי והשלמתי אלבום ילדות שלא היה לי. חצי שנה אחר כך, הוא נפטר ובמותו הכיר בי כבתו, כשדגימת ד.נ.א. שלי אפשרה את קבורתו, רגע לפני הקורונה.
"משהו גדול בתוכי התמלא, נהיה שלם. הודיה גדולה לאורית גביש כהן, שליוותה, תמכה והובילה למסע החשוב של חיי. תודה מיוחדת לאסטריד חסדאי, אהובתי, שהייתה ה'צופית גרנט' שלי. נפלאות דרכי הבריאה. כשחיפשתי מי יוכל לעזור לי בתקשורת עם הדנים, פגשו עיניי ב'שישי בגולן', את יעלי מארחת לשבת את אסטריד, דנית שמתגוררת שנים רבות בגולן. בינגו. מיד התקשרתי, ביקשתי עזרה. אסטריד נענתה מיד ופשוט הייתה המלאך שלי לאורך כל התהליך המיוחד הזה".
איך השפיעה עלייך הקורונה?
"מיד אחרי קבורתו של אבא שלי, הגיע הקורונה ואפשרה לי התבוננות עמוקה יותר לתוכי. כל סגר היה עם למידה משמעותית, זמן התבוננות, זמן משפחה, זמן יצירה, זמן של חיבורים עמוקים. זמן הודיה על שפע שהגיע בין הסגרים, הודיה על פסק זמן שלמדתי ממנו המון על עצמי ונטענתי באנרגיה של התחדשות".
מהו המוטו שלך בחיים?
"לפתוח כל בוקר בהתבוננות, בהודיה, בנשימה, במשאלת לב. הבנתי וחוויתי את כוחו של הגוף לרפא את עצמו, את עוצמתה של הנפש לתמוך בתהליך. לא לחיות חיים מפוחדים. לבחור לחיות, להרגיש לחוות".
מהו החלום שלך?
"להאיר בתובנות האלה לנשים רבות את הדרך, את האמונה בעצמן, לגלות את כוחן ועוצמתן ולהתחבר לאהבה ולריפוי – אמן".
