הוא נולד ביפו ובגיל שלוש ההורים עלו להקים את קצרין. היה (עם משפחתו) הבעלים של "פרנצ'וק" המיתולוגי. עבר להוראה, מגדל מטע זיתים, מפיק שמן ויש לו גם גינת ירק קטנה, אבל תכל'ס: "אין שישי בלי חורשט סבזי". האורח שלנו לשבת הוא שחר נפתלי מנטור
קצת על עצמך
"שחר נפתלי, נשוי לפניה, הורים לשלושת ילדינו – איילה, גלעד ומיכאל. יש לנו גם שתי חתולות ושש תרנגולות".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי ביפו וכשהייתי בן שלוש, עלינו לגולן, לקצרין שרק הוקמה. הוריי, בני ופאני נפתלי, ממייסדי קצרין וגרים שם עד היום ואני העברתי את הילדות בקצרין, שעד היום קרובה מאוד ללבי.
"אז היא הייתה עיירה קטנה עם אופי כפרי, שבה כולם הכירו את כולם. האווירה הייתה חופשית, מוקפת בטבע ובנופים המרהיבים של הגולן".
מגורים
"נטור, כבר 15 שנים".
עיסוק
"רבים מכירים אותי כשחר מ'הפרנצ'וק', בית הקפה שהקמתי יחד עם הוריי ואחי בקצרין. לפני כשבע שנים מכרנו את בית הקפה והרגשתי צורך לחפש עיסוק משמעותי ושונה. בעקבות דחיפה של אשתי, שהיא מורה לאנגלית, החלטתי להוציא תעודת הוראה וללא תכנון מוקדם, הגעתי לבית הספר 'ברנקו וייס גולן'. שם זכיתי להצטרף לצוות שהוא לא פחות מ'סיירת מטכ"ל' של החינוך בגולן ומאז, הפכתי למורה ומחנך.
"בנוסף, אני מרכז את לימודי התיירות בבית הספר ומשמש כמדריך לימודי תיירות עבור בתי הספר הצפוניים.
"לצד ההוראה, לא נטשתי לגמרי את העולם העסקי. אני עובד כיועץומלווה יזמים בתחום המזון במסגרת 'מעוף', עם התמחות מיוחדת בעסקים בפריפריה.
"גם שירות המילואים מהווה חלק משמעותי מחיי ובשגרה שלפני המלחמה, הוא הפך לסוג של 'עיסוק' נוסף בחיי היום-יום שלי.
"בשנת 2020, ממש בתקופת 'סגר שני' של הקורונה, נטעתי כרם זיתים סמוך לקיבוץ מיצר, בדרום הגולן וכך, לשמחתי, הפכנו אני ומשפחתי לחקלאים שמטפחים 4,600 עצי זית.
"הקמנו משק משפחתי – 'משק נפתלי' – ומזה שנתיים, אנחנו מפיקים שמן זית מקומי. במשק, אני עובד יחד עם ילדיי ואבי, שמגיע לשטח כמעט מדי יום ומשקיע את כל לבו בעבודה.
"אני מרגיש שיש לי את הזכות הגדולה לעסוק בשלוש מהשליחויות המשמעותיות ביותר – חינוך, חקלאות ומילואים. החינוך מאפשר לי לגעת בלבם ובנפשם של הדור הבא, לעזור להם למצוא את הדרך שלהם ולחלום בגדול. החקלאות מחברת אותי לאדמה, ומזכירה לי את הפשטות של הטבע. המילואים הם הזכות לתרום למען ביטחונה של המדינה, מתוך תחושת שליחות ואחריות.
"שלושתם יחד נותנים לי משמעות אמתית, משהו שבעולם העסקי היה קשה לי לקבל בעוצמות האלו".
איך נראה יום שישי שלך?
"לאחר שנים רבות, שבהן עבדתי בימי שישי, מאז שמכרנו את העסק, למדתי להעריך את היום הזה מחדש. יש אצלי הבדל ברור בין שישי של קיץ לשישי של חורף וכל אחד מהם מיוחד בדרכו.
"בקיץ, ימי שישי מתחילים מוקדם מאוד, כשאני הופך ל'חקלאי על מלא'. זה הזמן שלי להתמסר לעבודה בכרם הזיתים, בדרך כלל עד השעה תשע בבוקר. לאחר מכן, אני עובר למטלות הבית – אני אחראי על הכביסות (כולל הקיפול!), קניות, וסדר. אשתי מבשלת ולכל אחד מהילדים יש את מטלת שישי שלו.
"בחורף, שישי מקבל אופי אחר, יותר ביתי וחם. אם נשאר לי זמן, אני נהנה לצאת לטיול באזור, חמוש במגפיים ובמעיל ולחוות את היופי של הגולן ביום קריר".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"ארוחת השבת אצלנו היא אירוע שכל המשפחה מחכה לו כל השבוע, בעיקר בזכות האופי הפרסי המסורתי שלה. בכל שישי, באופן קבוע, הוריי מגיעים מקצרין לקידוש אצלנו במושב ומביאים אתם את רוב האוכל – קציצות דגים, בורקס בשר, סלטים מגוונים ועוד מטעמים.
"אבל גולת הכותרת, זו שכולם באמת מחכים לה, היא האורז הפרסי המושלם והחורשט סבזי שאימא שלי מכינה – תבשיל פרסי מסורתי עשוי כולו מעשבי תיבול ירוקים ולימון פרסי, שמעניק לו טעם ייחודי וממכר. אין שישי בלי המנה הזו והיא תמיד מצליחה להפוך את ארוחת השבת למיוחדת, עם הרבה טעמים שמחברים אותנו למסורת ולמשפחה".
זיכרון ילדות משבת
"הזיכרונות הכי חזקים שלי הם הטיולים בשטח בשבתות, כשכל פינה בגולן הרגישה לי כמו עולם ומלואו – מלאת קסם והרפתקאות. היום, אני משתדל להעניק את אותה חוויה לילדיי. אנחנו מטיילים המון, מגלים יחד פינות נסתרות ומשתדלים להרגיש את הטבע והנופים, בדיוק כמו שאני חוויתי כילד".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"על עיתונים אני לא נוהג להמליץ, באופן כללי, מטעמי מצפון.
"אבל כשזה מגיע לספרים, אני מודה שזה הפך לאתגר מאז עידן הסלולר. ובכל זאת, לאחרונה, חזרתי לקרוא את הביוגרפיה של אפרים קישון ואני חייב לומר שהיא מומלצת בחום! מדובר בשילוב מושלם של הומור וסיפור חיים מרתק, כזה שלא היה מבייש אף סרט הוליוודי. אפרים קישון היה אדם מיוחד במינו והספר מצליח להעביר את עוצמת אישיותו בדרך מרגשת ומלאת השראה".
מה הכי כיפי בשבת שלך?
"זמן המשפחה הוא הדבר החשוב ביותר עבורי, במיוחד בקיץ, כשאנחנו יורדים עם הסאפ והילדים לכנרת. אין כמו לשוט יחד למרכז האגם, לשחות במים הצלולים וליהנות מהשקט המיוחד שמקיף אותנו שם. ברגעים האלה, יש תחושה שהכנרת ממש מחבקת אותך, ושאתה חלק ממנה – חוויה מרגיעה ומלאת קסם שממלאת ומטעינה אותך להמשך השבוע".
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת, או לקפה?
"יש לי חברים יקרים ללב – עודדי ורועיקי ועוד כמה חבר'ה מהגולן. אנחנו אוהבים להיפגש יחד למדורה טובה ושקשוקה בשטח, רגעים שתמיד מלאים בחום ובחברות אמת. אבל בתקופה האחרונה, העומס תפס את כולנו ולא הצלחנו למצוא זמן להיפגש. אז אולי העובדה שאני מזכיר אותם כאן, תהיה סיבה טובה עבורי להתפנות ולחזור לרגעים האלה שאנחנו כל כך אוהבים".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"בשעות הפנאי שלי, אני הכי אוהב לצאת לשטח, אפילו קרוב לבית. מבחינתי, כל מה שאדם צריך כבר נמצא שם – טבע, שקט ואוויר טוב.
"בנוסף, יש לי גינת ירק קטנה שאני מאוד אוהב לטפל בה, כשיש לי זמן. בחורף, היא מלאה בחסות ובעלים ירוקים ובקיץ – בעגבניות שרי מתוקות ובמלפפונים טריים. לעבודה בגינת הירק, בדרך כלל, מצטרף מיכאל, בני הקטן וזה בכלל אחלה של זמן איכות ביחד ובנוסף, הגינה גם מספקת תוספת טרייה ורעננה לכל המשפחה".
איך משפיעה עליך המלחמה?
"כמו רבים, גם אני יצאתי מהבית בשבעה באוקטובר. אני משרת כקצין משא"ן מחוזי של פיקוד העורף ועזבתי את כל עיסוקיי כדי להתמסר לחלוטין למערכה. התקופה הייתה מתוחה מאוד, שכן נערכנו מדי יום לאפשרות של פתיחת מערכה משמעותית בצפון. במהלך המילואים, התחילה תקופת המסיק ובמשק קטן כמו שלנו, שבו אני משווק את שמן הזית ישירות ללקוחות, היה ברור שלא אוכל לעשות זאת בעצמי, מה שהוביל לפגיעה משמעותית במכירות.
"ואז, קרה לי נס, בזכות חנוך דאום, שפרסם את המשק שלי במסגרת פרויקט 'עוזרים למילואימניקים'. תוך שלושה שבועות בלבד, הצלחתי למכור את כל שמן הזית שלי! התקופה הזו הייתה עבורי חיזוק עצום, עם תמיכה בלתי נתפסת מצד אנשים מכל רחבי הארץ, שנרתמו לעזור לי ולמשפחתי. זה היה רגע שמילא אותי בהכרת תודה ובתחושת סולידריות עמוקה".
מהו המוטו שלך בחיים?
"לצמוח עם השורשים, לחדש עם התשוקה ולתת מהלב! יצא דרמטי, אבל בסדר…".
מהו החלום שלך?
"החלום שלי הוא להמשיך לגדול ולפתח את המשק המשפחתי, כך שיהיה מקום שמחבר בין אנשים לאדמה, למסורת ולחיים בגולן. אני שואף להקים מרכז קטן שיציע חוויות חקלאיות ואירוח למשפחות וילדים, כדי שגם הם יוכלו להרגיש את הקסם של העבודה החקלאית".
מה אתה הכי אוהב בגולן?
"מה שאני הכי אוהב בגולן זה השילוב הייחודי בין הטבע הפראי, השקט והיופי, לבין תחושת הקהילה החמה והמשפחתית. המקום הזה מאפשר לי להרגיש חיבור אמתי לטבע ולעונות השנה והוא גם המקום שבו אני יכול לגדל את המשפחה שלי ובתקווה להמשיך את המסורת המשפחתית במשק ולחנך נערים ונערות בבית הספר.
"אין עוד מקום כזה!".
מה אתה מאחל לעצמך?
"להמשיך לשמור על האיזון בין המשפחה, העבודה ויתר הדברים שאני עושה, להמשיך לצמוח ולהתפתח, גם כאדם, גם כאיש חינוך וגם וכחקלאי ולזכור תמיד ליהנות מהדרך".
