אילו לא הובלנו בשעתו מאבק לאומי-עממי-דמוקרטי, תחת הכותרת "העם עם הגולן", תארו לכם את חיזבאללה וגורמים סונים ג'יהאדיסטים כאל-קאעדה ודאע"ש, יושבים על שפת הכנרת ושולטים מהגולן על כל הסביבה
חמישה ראשי ממשלה – רבין, פרס, נתניהו, ברק, אולמרט ושוב נתניהו – ניהלו מו"מ עם סוריה על נסיגה מהגולן. אנו, תושבי הגולן, הובלנו מאבק לאומי-עממי-דמוקרטי, תחת הכותרת "העם עם הגולן". במאבקנו, וגם בשל נוקשותם של הסורים, שסירבו להתגמש כמלוא הנימה, סיכלנו את הנסיגה והצלנו את מדינת ישראל מאסון לאומי.
אילו נסוגונו, חלילה, מהגולן, על הגולן ועל חוף הכנרת היו יושבים הכוחות החזקים בסוריה בעשור וחצי האחרון – חיזבאללה, מיליציות איראניות וגורמים סונים ג'יהאדיסטים כאל-קאעדה ודאע"ש. עמק החולה ואצבע הגליל היו סובלים מאיום חיזבאללה מלבנון וממזרח, מהגולן. טבריה ועמק הירדן היו נתונים לאימת הכוחות הג'יהאדיסטים לחוף הכנרת. טבח נוסח השבעה באוקטובר, לו אירע בידי כוחות שהיו גולשים מן הגולן לקריית שמונה, לטבריה, ולכל הערים, המושבים והקיבוצים בצפון, עלול היה להיות כזה שהטבח בנגב המערבי היה מתגמד לעומתו. ואילו הייתה זו מתקפה משולבת מלבנון והגולן, היה זה איום קיומי של ממש.
יש לנו כל הסיבות להתגאות במאבקנו, שבזכותו נמנע האסון הלאומי. אך יותר משהמאבק מנע את האסון – עצם ישיבתנו בגולן מנעה אותו. אלמלא ההתיישבות, הגולן כבר מזמן היה נמסר לאויב. ללא ההתיישבות, שום מאבק לא היה מונע נסיגה כזו. לא בכדי, מי שהוביל את המאבק הארצי היינו אנחנו, תושבי הגולן.
מלחמת האזרחים בסוריה
בתקופת המאבק, היו לנו חמישה מסרים מרכזיים.
א. הגולן הוא ארץ ישראל. איננו כובשים זרים, אלא בני בית ששבנו אל נחלת אבותינו. לא בכדי, אתר גמלא ובית הכנסת העתיק בקצרין כיכבו במאבקנו כאתרים משמעותיים ביותר.
ב. ההתיישבות. החשיבות הציונית של ההתיישבות בקביעת גבולות המדינה ובנוסף לכך, מסר מוסרי נגד טיהור אתני של הגולן מתושביו היהודים.
ג. החשיבות הביטחונית של הגולן והחרמון.
ד. חשיבות הגולן מבחינת השליטה על מקורות המים של ישראל (באותם ימים עוד לא הייתה התפלת מי הים).
ה. המשטר הסורי – משטר רודני של מיעוט קטן הרודה באכזריות וברצחנות ברוב גדול השונא אותו, ולכן אי אפשר לבנות על קיום של הסכם עמו.
אני מודה ומתוודה, שמבין המסרים, פחות התחברתי למסר החמישי. סיבה אחת היא שגם אילו סוריה הייתה דמוקרטיה ליברלית מערבית ושוחרת שלום, הייתי מתנגד למסירת הגולן לידיה. סיבה שנייה היא שבאופן יחסי, משטר אסד היה יציב ולכן המסר לא כל כך עבר.
אולם בדיעבד, דווקא הסוגיה הזאת הייתה וידוא ההריגה של רעיון העוועים על נסיגה מהגולן. נתניהו ניהל מו"מ חשאי אינטנסיבי עם בשאר אסד על נסיגה, ממש עד שפרצה מלחמת האזרחים. מלחמת האזרחים גרמה לרבים-רבים בדעת הקהל, שעדיין היו מוכנים אז לנסיגה, להתפכח. ההתפכחות היא כמעט מלאה, זולת קומץ סרבני-התפכחות משיחיים.
מכה לציר הרשע
ממשל אסד קרס. השלטון הרודני הרצחני ביותר במאה ה-21 נפל. חאפז אסד טבח בעשרות אלפי סורים. קוטנו של בשאר עבה ממותני אביו. הוא טבח בלמעלה מחצי מיליון סורים ואף השתמש בנשק כימי רעיל נגד אזרחי סוריה.
קריסתו, בהמשך למכה הקשה שקיבל חיזבאללה (שלמרבה הצער הוחמץ בהסכם הפסקת האש הקלוקל), ולמכה הקשה לחמאס, הם מכה לציר הרשע האיראני שהקים את טבעת האש סביב ישראל. אלה החדשות הטובות. החדשות הרעות הן שהאלטרנטיבה ממש לא טובה יותר. אסור לנו בשום אופן לאפשר לה להתבסס על גבולנו.
ראש הממשלה ושר הביטחון ראויים לציון גבוה על המדיניות וההחלטות לנוכח המשבר בסוריה וצה"ל – על המודיעין והביצוע. הפעם, דומה שלקח השבעה באוקטובר, שעל פיו עלינו לגלות יוזמה ולסכל איום על גבולנו, יושם. מדיניות ההתמכרות לשקט שאפיינה את נתניהו כל השנים, הייתה מובילה להכלה של התבססות כוחות הג'יהאד בגולן המזרחי ולאורך הגבול, ואם הם היו יורים, אולי גם לפינוי יישובי הגולן והקמת רצועת ביטחון בצד הישראלי של הגבול, כפי שנעשה בגבול לבנון. הפעם, הם נהגו בצורה הפוכה – השתלטות מהירה על אזור החיץ במזרח הגולן ועל כתר החרמון והשמדת ארסנל צבא סוריה, כדי שלא ייפול בידי הכוחות הקנאיים. במדיניות כזו, לא היה שבעה באוקטובר וגם לא עשרים שנות רקטות שקדמו לטבח ולא הייתה חרפת הפינוי בגבול לבנון. הפעם, הדרג המדיני והצבאי ראויים לשבח ולתודה.
מימוש זכותנו
הפעולה בסוריה היא מימוש זכותנו להגנה עצמית. ישראל נסוגה מהמובלעת הסורית שהייתה בידינו, לאחר מלחמת יום הכיפורים, בהסדר הפרדת הכוחות, מ-31 במאי, 1974. הפרטנר להסכם כבר אינו קיים ואלמלא תפסנו את אזור החיץ הזה, הג'יהאדיסטים היו תופסים אותו. יש לעמוד על כך ששום כוח עוין לא ייכנס לאזור החיץ הזה וכל עוד אין מולנו ממשל יציב, שניתן לסמוך עליו לאורך זמן ולהבטיח שלא יתנכל לנו, אל לנו להתקפל משם. זו גם הזדמנות לתיקוני גבול קבועים, בעיקר בכתר החרמון, שחשיבותו הביטחונית, כעיניים של המדינה, לא תסולא בפז.
