להיות מלווה רוחנית זה אומר לפגוש אנשים בשעת משבר, בשעת כאב, בשעת חולי ובסוף החיים. להיות אתם לתמוך בהם ולזהות את נקודות החוזק שלהם
מאת: דבורה מוי, אבנ"י אית"ן
"בכל דבר יש סדק, ככה האור נכנס פנימה", (ליאונרד כהן)
כבר ארבע שנים שאני מלווה רוחנית ומרגישה צורך להפגיש אתכם עם התפקיד ועד כמה הוא חשוב. להיות מלווה רוחנית זה אומר לפגוש אנשים בשעת משבר, בשעת כאב, בשעת חולי ובסוף החיים. להיות אתם לתמוך בהם ולזהות את נקודות החוזק שלהם.
המלווה הרוחנית היא לא פסיכולוגית, לא עובדת סוציאלית, לא אחות ולא רופאה. מלווה רוחנית נכנסת ברווחים שביניהם. הכלי המרכזי של המלווה הרוחנית הוא ההקשבה. הקשבה לנפש ולרוח האדם, למקומות שבהם נמצאים משאבי הכוח העיקריים של האדם.
בשעת משבר וקושי, עולות שאלות ומחשבות למשמעות הקושי והסבל בחיינו: למה זה קרה דווקא לי… אני לא מוצאת תקווה… אין לי סיבה לקום בבוקר… אני לא מכיר את עצמי, איבדתי את זהותי. אני פוחד למות…
מלווה רוחנית נותנת מקום ולגיטימציה לכל מה שעולה: לסבל, לכאב, לאשמה, לבושה ולפחד וכך מאפשרת לאדם למצוא את המשמעות שלהם ואת הדרך להתמודד עמם. הליווי הרוחני עוזר להבין שיש דברים שאינם ברי תיקון, שלפעמים יש מקום לסלוח לעצמך, או לסובבים אותך. אולי להבין שזה הזמן להידוק קשרים משפחתיים. זמן להיפרד… ועוד. המלווה הרוחנית לא מרפאה את הסבל והכאב, אך יוצרת מקום של הקלה בסבל, שלפעמים הוא חלק מהריפוי.
יש דרכים מגוונות להכניס את האור לתוך הסדק. השלב הראשון – ההקשבה. יש מלוּוים המעוניינים רק בשיח. מקום לשפוך בו את הלב. יש מצבים שהמלווה נמנע מלחלוק את כאבו עם בני משפחתו, מאחר שאינו רוצה להכאיב להם, או חושש שלא יבינו אותו. הוא לא מוצא אוזן קשבת וכד'. כמו שכותבת רחל המשוררת:
"צריחות שצרחתי נואשת, כואבת/ בשעות מצוקה ואובדן/ היו למחרוזת מילים מלבבת/
לספר שירי הלבן// נגלו חביונות לא גיליתי לרֵע/ נחשף החתום בי באש/ ואת תוגתו של הלב הכורע/ יד כל במנוחה תמשש".
במקרה זה המלווה הרוחנית היא הספר המכיל את הכאב ומאפשרת למלווה לומר את שעל לבו. כמובן שעל המלווה להיות ספר חתום והדברים נשארים בינה ובין המלווה. "לא תיתן ליד כל במנוחה למשש" – האמון והדיסקרטיות הם הבסיס לתקשורת.
ביניים: התדר של המלוּוה
דרך השיח, המלווה מנסה לזהות את התדר של המלוּוה. את תחומי העניין שלו, במטרה להעמיק ולהעשיר את השיח, כדי להגיע אל נקודות הכוח. הכול מתוך הסכמה של המלוּוה.
דרכים להעמקת השיח: כתיבת סיפור חיים, כאשר הדגש הוא על הצלחות ומהו מקור הכוח שלהן. כישלונות ודרכי ההתמודדות אתם. גם כאן, הדגש הוא על דרכי ההתגברות. סיפור החיים הוא כלי העצמה.
כתיבת דפי נפש. יומן ויזואלי, התמודדות יצירתית המבטאת נושאים שונים המעסיקים את המלווה.
יש האוהבים לקרוא טקסטים. טקסטים מכל העולמות, טקסטים שהם מתחברים אליהם. לימודי יהדות, הקשבה למוזיקה ועוד היד נטויה. הדגש הוא על כך שדרך כלים אלו אנו מגיעים אל תעצומות הנפש של המלווה.
המשפחה היא חלק מתהליך שעובר המלווה. המשפחה זקוקה להרבה כוחות ותעצומות נפש כדי להתמודד עם המצבים שתיארתי. לא פעם, גם המשפחה זקוקה לאוזן קשבת ותשומת לב לכל מה שהיא חווה. גם זהו תפקידה של המלווה הרוחנית. במידה שהמשפחה מעוניינת, אפשר לפנות למלווה הרוחנית המלווה את החולה והיא תיתן את תשומת הלב. לא סתם נאמר "דאגה בלב איש ישיחנה".
המלווים הרוחניים שותפים היום בארגון סדנאות למשפחות שכולות ולמשפחות של פצועים. הן מתקיימות בכל הארץ. המפגש בין המשפחות מאפשר הקשבה ושיתוף. זה המקום שבו הם מרגישים ששומעים אותם ומבינים אותם. יש מעגלי תמיכה למחלות שונות, כאשר המטרה היא לשאוב כוחות ממפגשים אלו.
אחתום באמירה של אלבר קאמי המתמצתת את מהות תפקידו של המלווה הרוחני: "אל תלך לפניי, כי אולי לא אצעד אחריך. אל תלך אחריי, כי אולי לא אדע להוביל. לך פשוט לצדי והיה ידיד".
מי אני: דבורה מוי, גרה במושב אבנ"י אית"ן. תואר שני בספרות. בעברי, מחנכת ומורה לספרות בתיכון אולפנית טבריה. ניהלתי את ספריית "אל על", בחיספין, למדתי ייעוץ גרונטולוגי. היום, אני מלווה רוחנית מוסמכת. למדתי ליווי רוחני במסגרת "עמותת קשובות" בבית חולים "צפון". אני לא מפסיקה להתמקצע בתחום דרך "עמותת קשובות" ועמותת "שותפים למסע". לומדת את טכניקת כתיבת דפי נפש, אצל אירית ישראלי. חברה בארגון המלווים הרוחניים הארצי.
הכתובת למעוניינים: https://www.livuiruchani.org.il/
כיום, אני מלווה רוחנית בבית אבות "עמל" ובאופן פרטי.
כל מי שמעוניין לשמוע פרטים על הליווי הרוחני, או שיש לו עניין בליווי רוחני, מוזמן לפנות אליי:
נייד: 0544616636
מייל: dvoramoy@gmail.com
