זיכרונות הילדות על פירות הקיץ, תאנים וסברסים, תמיד עושים לי טוב על הלב ומזכירים לי שלפעמים, העונג וההנאות בחיים יכולים להיות ממשהו קטן
אני אוהבת פירות קיץ. ענבים, אבטיחים, מלונים, מנגו, נקטרינות, שזיפים, דובדבנים. ואוו… ממש את כולם. אבל יש פירות שיש להם מקום של כבוד, כמעט כמו לשוקולד, או קפה.
יום אחד, בדרכו של האיש מהעבודה, הוא שמע בקול שלי שאני זקוקה למשהו מנחם. הוא ראה בצדי הכביש מוכר תאנים. האיש יודע את הדרך אל לבי, בימים שאני לא ממש במיטבי. אני מאוד אוהבת תאנים בשלות מתוקות ובשבילי, זה סוג של פינוק קיץ מיוחד. תאנים זו אהבה מהבית של ההורים. תמיד, בקיץ, אבא שלי היה קונה מהשוק תאנים בשלות מתוקות, בקופסאות פלסטיק שקופות. זה לא פרי שיש בכל בית. זה פרי אופייני לאנשים ספציפיים שאוהבים אותו. הילדים שלי והאיש לא מבינים את ההתלהבות שלי בכל פעם שאני מוצאת תאנה טובה על איזה עץ ומתלהבת כאילו מצאתי אוצר. בגלל שאף אחד לא אוהב אותן בבית שלנו, אני לא קונה רק לעצמי ויש קטע מיוחד, כשאני קוטפת תאנה מעץ, או באה לביקור אצל ההורים ואימא שלי מיד אומרת ששמרה לי תאנים, כי היא יודעת שאני כל כך אוהבת.
גם סברסים אני מאוד אוהבת. גם זה פרי עם סיפור ילדות. הדוד שלי, אח של אבא, היה הולך לוואדי באזור מגורינו, עם מקל ארוך שמחוברת אליו קופסת שימורים ודלי לאיסוף הפירות. הוא היה קוטף אותם במקצועיות עד שהדלי היה מתמלא בסברסים. בדרך לבית שלו, היה עוצר אצלנו ומשאיר לנו חצי מהדלי. היה טקס כזה של קילוף הסברסים. כשהם היו ממש בשלים, זה היה נוזל כזה, אבל טעים. לא פעם, נכנס לי ליד איזה קוץ מעצבן שהגיע אליי בטעות מהקליפה הקוצנית, שצריך מומחיות כדי לדעת לקלף אותה בלי להיעקץ. אני גם זוכרת בסטה בפינה מוצלת, ליד הסראיה בצפת. זוג מאחד הכפרים היו עומדים שם עם דליים, מקלפים את הסברסים ואנשים היו עוצרים על הדרך וקונים סברס, לאכול במקום, או שלוקחים נס–פק הביתה.
משהו קטן וטוב
זיכרונות הילדות האלה, על הדברים הפשוטים, שהם קטנים אבל משמחים, תמיד עושים לי טוב על הלב ומזכירים לי שלפעמים, העונג וההנאות בחיים יכולים להיות ממשהו קטן. תאנה עושה לי כיף, אני חושבת שזה בעיקר בגלל העובדה שאני לא אוכלת אותן לעתים קרובות ואז זה מקבל המקום המכובד הזה, של הדברים הקטנים שמפנקים. מאז שאין לי בית קפה, ואני כבר ממש לא שותה הרבה קפה הפוך, אז גם כל פעם שאני שותה הפוך קטן וטוב, זה מרגיש לי מיוחד ומפנק.
הוא קלט שמשהו מתוק ונוסטלגי יעשה את העבודה. כשחושבים על זה, כולה תאנה. לא איזה שובר לחופשה, אבל לפעמים זו רק תשומת הלב למשהו הקטן הזה, הטעים, הנוסטלגי, שאני אוהבת, שיכול ברגע לרומם לי את מצב הרוח
אז השבוע, כשהאיש שלי הגיע עם התאנים הביתה, היה לי חיוך מבסוט כזה מהעובדה שהוא קלט שמשהו מתוק ונוסטלגי יעשה את העבודה. כשחושבים על זה, כולה תאנה. לא איזה שובר לחופשה, אבל לפעמים זו רק תשומת הלב למשהו הקטן הזה, הטעים, הנוסטלגי, שאני אוהבת, שיכול ברגע לרומם לי את מצב הרוח.
ביום שישי האחרון, נסענו לכנרת. במשך שעה, חיפשנו פיסת חוף שקטה, לשבת עם המשפחה. כל החופים היו מלאים. המון אנשים, אוהלים, קרוונים ניידים, מראה שמוכר בעיקר בימי העצמאות, כשעם ישראל בהמוניו מגיע לכנרת ועכשיו, סתם יום שישי של חופש והכנרת עמוסה.
העובדה שאנשים ממעטים לצאת לחופשות בבתי מלון ואין נסיעות לחוץ לארץ, מאלצת להסתפק בבילוי הפשוט והכל כך קסום וכיפי של שהייה משפחתית בכנרת. הסתכלתי על האנשים מסביב, על הילדים, כולם נראו לי רגועים, שמחים ומרוצים מהבילוי הפשוט הכי טבעי ויפה שיש. זהו סוד קסמם של הדברים הפשוטים שבחיים, שעושים לנו טוב והם נמצאים לידינו. משפחה, מחצלת, ים יפה, קופסה עם פירות קיץ מפנקים. לי אפילו נשארו כמה תאנים. צריך רק לזכור ליהנות מדברים הקטנים והיפים האלו. הם גם יישארו לילדים שלכם בזיכרונות ולא לשכוח גם להישמר ולהישמע להנחיות הריחוק והמסכות.