36 שנים ברמג"ש, אם לשישה, סועדת קשישים, רוצה לכתוב לילדים. זיכרונות ילדות מהרובע היהודי. המוטו: טוב להודות. האורחת שלי לשבת היא חנה גרינולד
קצת על עצמך
"חנה גרינולד, גרה ברמת מגשימים, כבר 36 שנה, גאה ומודה על הזכות לחיות בקהילה נפלאה המבוססת על ערכי השיתופיות, תורה, עבודה חקלאות.
כאן גידלתי את ששת ילדיי היקרים, חמישה כבר ברוך השם נשואים, פרחו מהקן ועסוקים בלימודים, עבודה, פרנסה, גידול ילדיהם הקטנים (הם הנכדים שלי!) ולצערי, לא חיים גולן בשלב זה".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בארצות הברית, בת בכורה להורים אידאליסטיים. אימא ילידת גרמניה ואבא יליד דרום אפריקה, שהחליטו לעלות לארץ כשהיית בת חמישה חודשים. בשנים הראשונות, גרנו בנתיבות, בנגב. זוכרת חוויות מתקופת העלייה הגדולה מצפון אפריקה, שכנים קרובים, כל מיני תרבויות.
"כשאהיה גדולה, חולמת לכתוב ספרים, בעיקר ספרי ילדים, רבי-מכר. התחלתי בקטן, כתבתי ספר על הדבוראים הקטנים, סיפור על ילדים שמכינים דבש מהכוורת, בליווי אביהם הדבוראי. הדמויות בסיפור הם הנכדים שלי, מבוסס על סיפור אמתי"
"כשהייתי בת 13 עברנו לירושלים והגענו לרובע היהודי. היינו בין המשפחות החלוצות שחזרו אל בין החומות לאחר איחוד העיר, מתוך שיקולים של עלות נמוכה בקניית בית. בילינו הרבה שעות על החומות והגגות, משחקי לילה, טיולים למקומות הזויים עם חבורה של נוער, שלא ידעו מהי המילה פחד".
עיסוק
"שאלת השאלות. אוהבת להיות עסוקה ולשלב כמה עבודות במקביל. עובדת כאחות מוסמכת, המבקרת קשישים סיעודיים המזדקנים בבית, מטעם עמותת 'מט"ב', משלבת משמרות בבית אבות במחלקה לתשושי נפש ובמקביל, עבדתי עד סוף השנה כאם בית, בפנימייה לנערים תוססים בישיבה התיכונית-חקלאית 'רגבים'. בקיץ, מוצאת זמן להיות מדריכת חוגי שחייה, נהנית מאוד וזוכה לסיפוק עצום".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום השישי שלי מגיעה לאחר עמל שבועי ומאוד משתנה – אם אני מארחת, או מתארחת. אוהבת לארח ומעדיפה לטרוח בערב שבת. לאחר שחייה בבריכה (בקיץ), קניות, נכנסת למטבח, ברקע תכניות רדיו שמלוות אותי עד סוף ההכנות".
מה אוכלים בשבת?
"יש תפריט לחורף, שכולל בליל שבת מרק סמיך, סלטים, דגים בתנור ובשבת בצהריים, מוסקה, חמין, עוף בתנור עם אורז, או שניצלים. התפריט משתנה אם האורחים צמחוניים. למדתי להכין את הנ"ל מטופו וטחון מהצומח.
"בקיץ, יותר קליל. יותר סלטים וקינוח של גלידה, בערב, אבטיח ענבים ופירות, בבוקר. מאכל שכולם אוהבים – תפוחי אדמה בכל הצורות, הכי בתנור".
איך נראה שולחן השבת?
"אוהבת אורחים, תמיד מייחלת לארח את הדור הצעיר. כשמגיעים הנשואים עם הנכדים, אני משתדל ליהנות מזמן איכות אתם, שרים יחד, מספרים על הפרשה באופן יצירתי בהתאם לגלאים, חידונים, המחזות, מסיימים על הכריות, ליד השולחן".
זיכרונות ילדות משבת
"אצל הוריי, שולחן השבת היה ענקי. סביב השולחן, אוסף של אורחים, בלי שום קשר, חלקם הגיעו ללא תיאום, מהישיבה, מהכותל, חיילים, תיירים, כל מיני… אחרי הקידוש, יש טקס שאבא מנחה, סבב היכרות וכל אחד מציג את עצמו, מאיפה הגיע ולעתים, מסתבר, שלא כולם יהודים, שהאורחים מיבשות שונות, שפות שונות ואבא מסכם: כמה שפות, כמה ארצות התכנסנו וזה סימן שהגלות לקראת סיום. כשהייתי ילדה, לא התעניינתי בכל המון האורחים, התחבאתי מאחורי עיתון.
"היום, אני שונאת שעושים את זה. ממעטת בקריאת עיתונים. ספרים, משתדלת. הלוואי שאצליח לקרוא יותר".
לראות את הזרימות
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
"הייתי רוצה לשבת בשולחן עם אופה ואומה הייקים, סבי וסבתי, שנפטרו בהיותם קרוב לגיל 100. הקפידו לשיר את כל שירי השבת ואני מתגעגעת לפשטות באופן בו חיו. אוהבת מאוד את שירי השבת, תפילת קבלת שבת נוסך קרליבך, אוהבת את שירי ארץ ישראל מבוצעים על ידי זמרי הדור שלי".
מה לא יודעים עלייך?
"שנולדתי בארצות הברית ואני גרועה באנגלית".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את אוסף האנשים, את הזמן בדרכים, זמן טוב למחשבות, הנסיעות במרחבים, בלילה, ספארי חיות בר בכבישים. בחורף, יום אחרי גשם, אויר צלול, נוף חלום מול החרמון, הירוק ואגמי המים, איך כולם עוצרים לראות את זרימות המים. בקיץ, הכיף של הקרבה למים, לשמים, לאוויר הנקי. בינתיים, כולנו מחפשים מעיינות חדשים שלא מכירים ובעצם, הכנרת כל כך קרובה ונהדרת ואנשים כל כך יפים, מה צריך עוד?"
מהו המוטו שלך בחיים?
"המוטו שלי: טוב להודות. פרקי אבות".
מהו החלום שלך?
"כשאהיה גדולה, חולמת לכתוב ספרים, בעיקר ספרי ילדים, רבי-מכר. התחלתי בקטן, כתבתי ספר על הדבוראים הקטנים, סיפור על ילדים שמכינים דבש מהכוורת, בליווי אביהם הדבוראי. הדמויות בסיפור הם הנכדים שלי, מבוסס על סיפור אמתי ואשמח לספר אותו בהתנדבות בספריות היישובים".
מה את מאחלת לעצמך?
"מאחלת לעצמי להיות אימא טובה, סבתא משמעותית, לזכות להיות בנתינה, להרבות חסד, לעבוד את ה' בשמחה להזדקן בכבוד ובכיף, בגולן, לצד יקיריי".
