בפרשת "מקץ", יוסף עולה מבור תחתיות אל פסגת השלטון במצרים. הגרך לא קלה והכאב הוא שלב הכרחי במסע אל הגאולה

פרשת "מקץ", בה יוסף עולה מבור הכלא אל פסגת השלטון במצרים, מספרת סיפור שנשמע כמעט דמיוני. אך סיפור זה איננו רק מסעו של יוסף; הוא משל לכל אחד ואחת מאתנו. החיים מציבים בפנינו בו‎רות, חושך ואתגרים שמעלים את השאלה – איך אפשר לצמוח מהמקום הנמוך ביותר? הפתרון, טמון בהבנה עמוקה של הדרך ובראיית הכאב כשלב הכרחי במסע אל הגאולה.

רבי נחמן מברסלב, מגדולי מורי הדרך הרוחנית, סיפר על זרע שנזרע באדמה. ברגע שהזרע נטמן, הוא עובר תהליך של התפרקות, איבוד צורתו המקורית. בעין בלתי מזוינת, זה נראה כהרס מוחלט. אך רק כך, הזרע מצליח לצמוח ולהפוך לעץ איתן.

המשל הזה הוא שיקוף מדויק לחייו של יוסף. הוא נזרק לבור, נבגד על ידי אחיו, נמכר לעבדות ונשכח בכלא. במבט שטחי, חייו התפוררו. לקח לו זמן, אבל בסוף יוסף הבין שהוא אינו אלא זרע שנטמן באדמה. הוא לא ראה את הכאב כאובדן, אלא ראה בו הכנה למשהו גדול יותר.

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהיה ידוע בראייתו האופטימית והעמוקה, כתב: "כל הנפילות שבעולם הן רק סולם לעלייה. כל ירידה היא הכנה לעלייה גדולה ממנה", ("אורות הקודש").
לדבריו, העולם כולו בנוי מחוקיות זו. כשם שהזריחה מתחילה לאחר החושך העמוק ביותר של הלילה, כך גם נשמת האדם והאומה עוברת דרך משברים שמכינים אותה לשלב הבא.

מסופר על האדמו"ר מפיאסצנה, שכתב את ספרו המפורסם "אש קודש", הכולל את דרשות החיזוק שמסר לתלמידיו בגטו במהלך השואה. בזמן שבו העולם כולו שקע באפלה, הוא מצא מילים שחיזקו את תלמידיו ואמר: "דווקא מתוך האפר, יכול לעלות עץ גדול יותר, עם פירות שיאירו את כל הסביבה". בדומה ליוסף, גם האדמו"ר הבין שהמשבר הוא מציאות זמנית, שלב בדרך אל גאולה עתידית.

מודל השראה

פרשת "מקץ" מעמידה את יוסף לא רק כדמות היסטורית, אלא כמודל השראה. כאשר יוסף עמד בפני פרעה ואמר "בלעדַי, אלוקים יענה את שלום פרעה", הוא לא לקח את הקרדיט לעצמו. זו הייתה תמצית הצמיחה האישית שלו – הבנה שהאדם הוא שליח של כוח גדול ממנו וחלק ממציאות גדולה. זהו מסר שיכול ללוות אותנו גם בזמני משבר.

כשאנחנו עומדים בפני אתגרים, עלינו לזכור שאנחנו זרעים שנזרעים באדמה. עם סבלנות, אמונה ופעולה נכונה, גם אנחנו יכולים לצמוח לגבהים חדשים.

חז"ל מספרים שכאשר יוסף קיבל את בגדי המלכות מפרעה, הם לא היו רק סימן של כבוד, אלא תזכורת למצבו הקודם. הבגדים היו תפורים מבד ששימש קודם לעבדים ומזכירים את המדרש האומר שדווקא מהמקום השפל ביותר נוצר הלבוש המכובד ביותר. הקושי היה הכלי שבעזרתו נבנתה מלכותו.

אם נביט בהיסטוריה היהודית, נראה כיצד משברים לאומיים – חורבן בית המקדש, גירוש ספרד, ואפילו השואה – הובילו לצמיחה מחודשת. מדינת ישראל עצמה היא הביטוי המודרני לכך. מתוך אפר הגלות, צמחו מדע, תרבות ותורה פורחת. בדיוק כמו יוסף, האומה שלנו יודעת להפוך חושך לאור.

משבר איננו סימן לכישלון, אלא קריאה לצמיחה. יוסף מלמד אותנו שהירידה היא חלק מהדרך לעלייה ושהאמונה היא הכוח המניע.
בעזרת משל הזרע, דברי הרב קוק וסיפורים מעוררי השראה, אנו מבינים שהחיים, על כל אתגריהם, מובילים אותנו לתכלית נעלה יותר.

שבת שלום, גיא אדרי