הילד מאלוני הבשן, בעל אלף הפרצופים, הקונדסן המחייך, גדל להיות חבלן מומחה בפלח"ן צנחנים ומצא את מותו בסערת הקרב, ב"צוק איתן". יהי זכרו ברוך

שחר שלו ז"ל מהמושב אלוני הבשן. היה ילד בעל אלף פרצופים. שמח, עם עניים כחולות, שתמיד מחייכות. אחד כזה שמוקף בחברים, אוהב מעשה קונדס, לא נבהל מקשיים ורואה מטרות. הכי הוא אהב את שבת הארגון ב"בני עקיבא" ואת חג פורים. הוא היה נער של טיולים במעיינות ונחלים. אוהב לעבוד במטעים, בחופשים. הוא היה ילד עם ליקוי למידה שהתחיל לקרוא בכיתה ב', אבל סיים 12 שנות לימוד בישיבת "חיצים", באיתמר. למד במכינת "ארזי הלבנון", של הרב שרון, במעלה אפרים ובשילה. ניסה להתקבל לשייטת ובסוף התגייס לפלח"ן, פלוגת החבלה וההנדסה של הצנחנים והיה חייל מצטיין. שחר הוא ההוכחה לכך שכשאתה מאמין בעצמך, השמים הם הגבול. ברגע שהחליט לעשות משהו, הוא עשה והצליח.

שחר היה ממוחה לחבלה. במבצע "צוק איתן", הכוח שהיה חלק ממנו נכנס לחאן יונס לפוצץ בית, שם הופעל כנגדם מטען חבלה רב–עוצמה. שלושה מחבריו נהרגו במקום, שחר נפצע ונאבק על חייו במשך חמישה שבועות וחצי. מאבק שלצערנו לא צלח. הווטסאפ האחרון של שחר להוריו היה: "אוהב אתכם, להתראות". שחר נפטר בה' אלול תשע"ד ונקבר בבית הקברות בחיספין.

ציוו לנו

לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה, נפגשתי עם נעמי שלו, אימא של שחר.

הסיפור של נעמי שלו, הוא סיפור ישראלי, של אימא שממשיכה את צוואתו של בנה המת ומחיה אותו. דרך דמותו ואופיו, היא מעבירה את המסרים שלו: להיות בשמחה, לשמור על מעגל החברים הקרוב והרחוק ובכל דבר, להתמיד עם כוח רצון ויוזמה.

היא בת 54, נשואה לשמעון, אימא לשבעה. חקלאית באלוני הבשן. נולדה בבני ברק. בגיל 3, נסעה המשפחה לשליחות בשיקגו וכשחזרו, אבא שלה התמנה למנהל בחוות השומר, תיכון חקלאי דתי. היא למדה באולפנת "אמנה" ובכפר פינס ואז, הגיעה לגולן, בגרעין לאלוני הבשן, שם גם הכירה את שמעון שהיה במחזור מעליה. הם התאהבו בגולן ואחד בשני, התחתנו וכבר 33 שנים, הם כאן, באלוני הבשן, מגדלים משפחה לתפארת.

איך ממשיכים לחיות אחרי אסון כזה של אובדן בן?

נעמי: "מטבעי, אני אוהבת את החיים. אהבתי אותם כששחר היה כאן ואני ממשיכה לאהוב אותם. יש בקרים שלא בא לי לקום מהמיטה, עוד לפני ששחר נהרג, אז מה? אני לא קמה? אני קמה, כי אני צריכה. גם עכשיו, אני לא שוקעת.

"אחרי ששחר נהרג, התחלתי להסתובב עם הצגת יחיד – 'עד עלות השחר'. בזמן הזה של השנה, כבר אני יודעת שאוטוטו, יתקשרו לבקש שאבוא עם ההצגה, לפני יום הזיכרון.

בהתחלה, חשבתי שההצגה מתאימה לזמן שבין פסח ועד אחרי יום הזיכרון ואחר כך, באזור התאריך של נפילתו.

ליד: "במהלך ארבע השנים האחרונות, הבנתי שההצגה ומשמעותה יכולות לעזור להתמודד ולהבין את החיים, גם בלי קשר, ולמרות מותו, של שחר. תמיד שואלים אותי בהצגות מאיפה מצאת את הכוחות להמשיך אחרי ששחר נהרג?"

"במהלך ארבע השנים האחרונות, הבנתי שההצגה ומשמעותה יכולות לעזור להתמודד ולהבין את החיים, גם בלי קשר, ולמרות מותו, של שחר. תמיד שואלים אותי בהצגות מאיפה מצאת את הכוחות להמשיך אחרי ששחר נהרג?".

ואחרי כמה זמן החלטת להמשיך?

"למחרת היום של השבעה, הבנתי שצריך להמשיך הלאה. למען ילדיי האחרים, למען שמעון בעלי והכי הכי – למען עצמי.

"אני אוהבת לשמוע מוזיקה, לשיר ולזייף, לרקוד, לאכול במסעדה טובה, לקרוא ספר טוב… אוהבת את החיים.

"כן, זו החלטה לא תמיד פשוטה ועדיין החלטה.

"בחיים שלנו, תמיד יש החלטות. לפעמים, עושים אותן בקלות כמו למשל – אם ללכת לים, או דווקא לאיזשהו מעיין. לפעמים, ההחלטות הרבה יותר קשות – אם לבקש חופש סתם ככה, כי מתחשק לטייל ולא לעשות מה שמחויב מיום עבודה.

"כשאני מדברת מול קהל צעיר, אני שואלת אותם – אם פשוט להם להחליט איזו מגמה לעשות, כמה יחידות במתמטיקה/אנגלית לעבור, או בשלב מאוחר יותר של התיכון, לאן ללכת בצה"ל/בשירות הלאומי. כן, גם אלו החלטות לא פשוטות וקשות.

"אני בחרתי בחיים, כי 'במותם ציוו לנו את החיים'.

"תחשבי על הסיטואציה שהם מסתכלים אלינו ורואים שאנחנו באופן קבוע מתמוטטים וכאילו שהחיים שלנו נגמרו. אם אני מסתכלת דרך העיניים שלהם ומנסה להקשיב להם – זה מה שהם אומרים: אנחנו עשינו את מה ששלחו אותנו לעשות, קורה ולא חזרנו. עכשיו, אתם שם, צריכים לעשות מה שצריך. לחיות, לאהוב, לפעול".

"עוד דבר אחד – חייכתי"

קטע מתוך ההצגה:

"…וזהו, הייתי צריך כבר ללכת, כי זה מה יש ואין ברירה, אבל עשיתי עוד דבר אחד שאהבתי לעשות – חייכתי".

איך אתם מנציחים את שחר?

נעמי: "בהצגות, אני מספרת על שחר, הילד המיוחד שהיה, על תעצומות הנפש שלו, על כך שהיה ילד רגיל, אבל היה בו גם משהו מיוחד שיישאר לנצח שלנו. בנוסף, יש באלוני הבשן 'מצפה שחר', שצופה על מאגר הרמתניה ויש יוזמה של 'מירוץ שחר', באסרו חג שבועות, לימוד פרק יומי במשנה ועוד כל מיני יוזמות של נוער אלוני הבשן ושלנו.

קשה לך עם החיבור של יום הזיכרון ויום העצמאות? ואיך אתם חוגגים את יום העצמאות?

"יום הזיכרון הוא חלק מחגיגת העצמאות. בזכות החיילים שהגנו עלינו בגופם, אנחנו יכולים לחגוג עצמאות. אנחנו חוגגים בכיף ובשמחה ובהנאה. אנחנו הולכים לטקס המעבר היישובי בין יום הזיכרון ליום העצמאות. יום הזיכרון הוא יום שכל העם מתכנס לזיכרון, זה לא יום הזיכרון של שחר.

"בשנה שעברה, כשלא היו טקסי יום הזיכרון ולא חגיגות יום העצמאות, היה לי מאוד קשה. צריך לשמוח ביום העצמאות, על הזכות שיש לנו מדינה ואנחנו משתדלים להתכנס, כל המשפחה, גם בשבת שאחרֵי, לטייל ולשמוח".

שחר היה ילד של הגולן, מה את הכי אוהבת בגולן?

"אני אוהבת את החורף והשלג וגם את הקיץ. את מנעד הצבעים המשתנה עם עונות השנה, את השקט ואת הטבע.

"אני אוהבת מאוד את העבודה שלי בחקלאות בגולן, שמאפשרת לי לשלב ימים של שקט עם עצמי בעבודה לבד, בגיזום, או קשירה, ימים של קטיף, עם הרבה עובדים ונוער שאני מתחברת אליהם ונכנסים גם לשיחות עמוקות. יש לי גם ימים של עבודה משרדית. אני עובדת בימים חמים וקרים ומחוברת לזה, ממש כמו לגולן".

מהו המוטו שלך בחיים?

"תמיד חשוך לפני עלות השחר ואחר כך, השמים מתמלאים בצבעי פסטל יפים והעולם נראה קסום. גם כשאתה נופל, תדע שיש מי שמחזיק אותך. תאמין בעצמך ותאמין שיהיה טוב. כשאומרים בתפילת השחר, 'מודה אני לפניך שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך', הכוונה של זה – אם אתה מאמין בי, למה שאני לא אאמין בעצמי".

מהו החלום שלך?

"להצליח להמשיך לחיות בשמחה, לעשות את 'שביל ישראל', לטייל בעולם. שהמשפחה שלנו תהיה יחד, מאוחדת, אוהבת ושמחה".

המכתב

מכתב לשחר לפני פורים/ נעמי שלו

"היי בן,

"אכן מזמן לא כתבתי לך.

"לא, זה לא בגלל שהזמן עושה את שלו והכאב מתפרק לו ונחלש.

"פשוט אולי המרחק, אולי הגיל וההבנה שאת הכאב אפשר ורצוי לחוות ולהעביר במחשבה מראש. אין טעם לבכות את הכאב עד אובדן הכרה.

השבת קראו בבית הכנסת את פרשת 'זכור' – על עמלק, שמזנב בעם ישראל היוצא ממצרים, אותו עם שלא נעמד מול אנשי המשמר פנים אל פנים, אלא זינב מאחור, בזקנים/חלשים/נשים/ילדים – אותו עמלק/או בשמם העכשווי מחבלי עזה, שזנבו בכם מרחוק, במקום להילחם פנים אל פנים.

"מאז שהלכת, העיניים דומעות בזמן הקריאה. אומרים שאסור לשנוא בן אדם בצלם, כי הכוונה היא הרצון שימות. אין חמלה בלבי לאותם עמלקים, למרות שאין לי ידע בדבר תכנונו של ההוא במרומים.

מתוך המכתב: שחרי, אני חולמת אותך במצבי החיים החולפים, טיולים שעשינו, טיולים שכנראה היינו עושים ביחד. אין מסר ממך ואינני מתעוררת בהרגשה זו או אחרת, פשוט תזכורת שאתה אחד מאתנו

"שחרי, אני חולמת אותך במצבי החיים החולפים, טיולים שעשינו, טיולים שכנראה היינו עושים ביחד. אין מסר ממך ואינני מתעוררת בהרגשה זו או אחרת, פשוט תזכורת שאתה אחד מאתנו.

"כן זו בדיוק כנראה הכוונה של החלימה עליך, אתה שחר שלי, חלק מהמשפחה, אתה חולק אתנו את החיים, למרות שאתה מעבר למסך החלומות/מסך המציאות.

"אז שחרי היקר והאהוב, נחגוג את החג המתקרב, החג שלך בה' הידיעה, חג הפורים, בשמחה. נרקוד אפילו בבית, עם מי שיהיה, נחלק משלוחי מנות כמיטב המסורת שלנו, נשמח וחגוג.

"אוהבת מאוד, מתגעגעת,

"אימא"