אלוני הבשן הוא השער המזרחי של ישראל והמקום הראשון במדינה עליו זורחת השמש, בכל בוקר. עכשיו, מגייס היישוב כספים לסיום הבנייה של בית הכנסת. תנו כתף

זכות הראשונים להתיישבות בגולן בעת החדשה שמורה כידוע למייסדי המושבה בני יהודה, אנשי העלייה הראשונה. הם אמנם לא היו חברי תנועת ביל"ו המפורסמת, אבל אחד התיאורים הנוגעים ללב על קשיי ההיאחזות נמצאים בזיכרונותיו של איש ביל"ו, הד"ר חיים חיסין,

שביקר במושבה בימיה הראשונים.

כך הוא מתאר את השבת שעשה במחיצתם: "לאחר שקמתי והתרחצתי במי המעיין, פניתי אל כל הנוכחים בדברים הבאים: 'רבותיי, היום שבת, אנחנו פה עשרה אנשים ואנו מהווים איפה מניין ומניין זה הוא לא רק היחיד בכל עבר-הירדן… אלא אולי זה הראשון לאחר הרבה מאות שנים…'. עמדנו יחד כשפנינו לדרום-מערב…תחת כיפת השמים הכחולים ולאור קרני השמש הזוהרות, השתפכה התפילה הנלהבת של האנשים".

הרב שר שלום: "מבנה הקבע לבית הכנסת הולך ונבנה כבר כחמש שנים, בעיקר בכספי הקהילה עצמה ומשפחות החברים. סוף סוף, אנחנו קרובים לקו הסיום! זה הזמן לפנות אל כולכם – שותפינו למפעל ההתיישבות המפואר ברמת הגולן"

מאז התרחשו הדברים המתוארים, שקעו וזרחו שמשות רבות מעל שמי הגולן, המושבה בני יהודה חרבה, אך בגולן הוקמו עשרות יישובים חדשים, ברבים מהם, גם ביישובים המוגדרים "לא דתיים", יש בתי כנסת מפוארים, אשר ראשוני ההתיישבות ודאי היו מתקנאים לראותם.  חלק מהקהילתיות. מפגש יומי/ שבועי/ חגי של חברי הקהילה. מעין "מרכז קהילתי" לעניינים שבקדושה.

אלוני- הבשן, מושב קטן בפאתי מזרח הגולן (והמדינה כולה), בן 38 שנים, גדל בהתמדה, אבל בצעדים קטנים… "שער המזרח" – המקום הראשון במדינת ישראל עליו זורחת השמש, בכל בוקר.

לאורך השנים, זכינו לארח בבית הכנסת שלנו לא רק אורחים רבים המגיעים לנפוש בגולן, אלא גם לא מעט מילדי היישובים בצפון הגולן, הבוחרים לערוך אצלנו את טקס העלייה לתורה, של הבר-מצווה. אירועים אלו מעוררי השתאות ממש! ב-06:00 בבוקר, מתייצבים חתן השמחה ובני משפחתו ולרוב גם חברים לכיתה, כדי לחגוג עם בר המצווה. לנערים הייתה אורה ושמחה והם מפליאים לצלוף מטחי סוכריות בחתן הנרגש, וגם אימא מתרגשת…

בית משותף

אומר הרב אברהם שר שלום, רב היישוב: "כבר 32 שנים, אני זוכה להיות חלק מהחבורה הנפלאה והצנועה הזאת, שהקשר לאדמה ולארץ נמצא בראש מעייניה. אנשי אמונה, תורה וחינוך, עמל ועשייה, שמעולם לא ציפו ש'מישהו' יעשה את העבודה במקומם. זכות גדולה. כשעלינו לאלוני הבשן, אחת מהשאלות הראשונות ששאלתי הייתה לגבי בניית מבנה קבע לבית הכנסת. בינתיים, שכלנו שניים מילדינו, גבריאל חוטר, בפיגוע בישיבת עותניאל ושחר שלו, במבצע 'צוק איתן', ההרוג ה-72 של המבצע.

"בשנים האחרונות, צר לנו המקום במבנה בית הכנסת הזמני. לפני כעשור, יצאנו למסע של תכנון ובנייה. נערכו אספות, קמו צוותים, הופצו שאלונים ולבסוף, החל בית הכנסת לקרום קירות ורעפים. בחרנו בדגם המזכיר את בתי הכנסת העתיקים במרחבי הגולן, מבנה שיאפשר התכנסות ללימוד תורה, לתפילות בנוסחי העדות השונות בימים הנוראים, שיהווה מרכז הקהילה בימות החול ובשבתות וחגים. מבנה שיוכל להכיל את הקהילה גם בעתיד, כאשר, בעזרת השם, תגדל ותתרחב.

"בית כנסת הוא הלב הפועם של כל הקהילה, 'הבית המשותף'. בית הכנסת החדש יאפשר ללב של קהילת אלוני הבשן לפעול בעוצמה, לאורך ימים ושנים.

"מבנה הקבע לבית הכנסת הולך ונבנה כבר כחמש שנים, בעיקר בכספי הקהילה עצמה ומשפחות החברים. סוף סוף, אנחנו קרובים לקו הסיום! זה הזמן לפנות אל כולכם – שותפינו למפעל ההתיישבות המפואר ברמת הגולן. במובנים רבים, כולנו משפחה אחת, אחים לדרך. היו שותפים אתנו, כדי שנזכה בחגיגות ארבעים שנה לאלוני הבשן לחנוך את בית הכנסת החדש".

מאתנו,

בית אלוני הבשן