ככל שרוצים לפגוע בך בכל דרך – היכולת להישאר רגוע, שליו, מבין ומכיל, יכולה להוריד את המוטיבציה של הצד הפוגע
גיא אדרי, קצרין
קצת אחרי שהשתחררתי מהצבא, מצאתי את עצמי עובד בבית חולים במרכז, כאחראי משמרת. לא עבר יום, בלי אירועים חריגים, חלקם עצובים, חלקם אלימים וחלקם מלווים אותי עד היום. אך יש אירוע אחד שאני רוצה לספר לכם עליו והוא קצת שונה מהנוף הרגיל שנתקלתי בו.
ערב אחד, קיבלתי קריאה דחופה להגיע לחדר המיון. הדיווח היה על אדם שמתפרע, מקלל את הרופאים, זורק חפצים ועוד דברים שונים. אירוע שכזה היה קורה מפעם לפעם בעוצמות שונות, אבל האירוע הזה היה חריג.
בהגיעי לחדר המיון, מצאתי אדם בסביבות גיל 60, עומד בקושי, מאיים, מקלל ומנסה להיכנס לתגרה אלימה עם המאבטח שנכח במקום ועם אנשים נוספים וצוות בית החולים שהתקהלו למראה המהומה. האירוע כולו היה על סף פיצוץ, אם לא כבר חצה אותו. קהל הסקרנים ניסה להתערב והאיש עמד לאבד את זה לגמרי.
באותו רגע, ההיגיון הבריא והנהלים במקרה שכזה, היו להזמין משטרה ולהרחיק ממנו את כולם, עד הגעת השוטרים.
משהו הרגיש לי שונה ובהחלטה של רגע, התקרבתי לאיש ופשוט חיבקתי אותו, חזק. בשנייה, המצב השתנה, מפיצוץ אלים לפיצוץ רגשי והאיש פשוט התחיל לבכות. אחרי שנרגע קצת, מצאנו לנו פינה והוא סיפר לי כי הוא סובל מבעיות לב קשות ושלא קיבל את היחס שלדעתו הגיע לו. רק לחשוב שכמה שניות נוספות באירוע, במצב שהוא היה בו לפני אותו חיבוק, היה עלול פשוט להעמיס על הלב שלו יותר ממה שיכול לשאת וזה בלי לדבר על כך שאם האירוע היה מחמיר, היה צורך לערב גורמי אכיפה, שבטוח לא היו מקלים על האיש.
בסוף היום, כשניתחתי את האירוע, הבנתי עד כמה ההחלטה לא להיגרר לסיטואציה האלימה, ודווקא להביא סבלנות ורוגע, הפכו יוצרות ושינו לפחות יום אחד, לאותו אדם.
לאורך התקופה שבה עבדתי באותו בית חולים, נתקלנו, אני וחבריי, פעם אחר פעם, באירועים שבהם נמדדה סבלנותנו וכושר העמידה שלנו כלפי אירועים שונים. הדבר לימד אותי שיעור חשוב לחיים, ככל שרוצים לפגוע בך בכל דרך – היכולת להישאר רגוע, שליו, מבין ומכיל, יכולה להוריד את המוטיבציה של הצד הפוגע.
הפתח לנס
בשבת הקרובה, אנחנו קוראים על שירת הים, אירוע מכונן מהרבה סיבות. אני רוצה להתמקד בנקודה שבדרך כלל לא מדברים עליה.
לפני שירת הים, מתואר שעמדו ישראל על שפת הים והמצרים סוגרים עליהם. העם היה לכוד: ים, מצד אחד ומצרים, מהצד השני. במצב של חוסר אונים, צעקו והתפללו, מה שהיה נראה הגיוני, כשיש לך הבטחה לנסים ואחרי שראית את מכות מצרים בעיניך.
דווקא במקום הזה, החליט אדם אחד לקום ולעשות מעשה שנראה במבט ראשון לא הגיוני ולשנות את המציאות. קם וקפץ למים, בלי באמת לדעת מה הולך לקרות. המעשה הזה, לפי חז"ל, הביא לקריעת ים סוף. שמו של אותו אדם הוא נחשון בן עמינדב והמעשה שעשה זיכה אותו לזרע של מלכים.
עשיית המעשה, לפעמים כנגד ההיגיון, מתוך הבנת המציאות והנסיבות, היא תכונת המנהיג. היכולת לראות את המצב מהצד ולהבין שהיכולת לשינוי קיימת בי עצמי ולא משנה מה יגידו עליי, או מה ינסו לעשות לי, זאת הגדולה של המנהיג.
אחד הדברים שנתקלתי בהם הרבה, זה הניסיון של מנהלים ומנהיגים לתלות אשם באחרים, במקום לנסות ולראות את המקום בו נמצא האחר ואת הסיטואציה הכוללת. במקום לנסות לשייף את עצמם, כך שיוכלו להסתדר ולהתאים יותר למצב ולאנשים שמולם, הם מנסים להתאים את הסיטואציה או את הגורמים העומדים מולם – לצרכיהם.
נחשון בן עמינדב ראה את המצוקה של העם, ראה שמשה והעם עוסקים בתפילות ועשה מעשה. אני בטוח שכל מי שראה אותו, הרים גבה ברגע הראשון, אבל דווקא המעשה הזה, נעשה מהבנה עמוקה של הסיטואציה והצורך, הבנה כי באותו רגע, היה צריך לקום ולעשות, לפתוח את הפתח לנס הגדול.
שבת שלום
