אם צריך משהו למישהו? כולם יודעים: היא הכתובת. שלושים שנה היא מתנדבת בסיוע למי שזקוק. מקבלת, מארגנת, שולחת, מפעילה צבא של מתנדבים. "התחושה שסייענו להרבה אנשים, זה עולם ומלואו בעבורי". האורחת שלנו לשבת ולחג היא יעל שלמה, מקצרין
קצת על עצמך
"יעל שלמה, חוגגת בימים אלו 68. נשואה למנחם, הורים לארבעה ילדים – אודליה, התאומים אלדד ומידד ומאור יהל".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בשכונת שעריה, בפתח תקוה. ההורים עלו מתימן, משפחה של שבעה ילדים, שלוש בנות וארבעה בנים. שעריה הייתה שכונה חמימה, כולם תימנים. הרבה מהשכנים הם משפחה, מתארחים אחד אצל השני. משחקים בשכונה עם חבלים וגולות. ילדות יפה. עד היום זיכרונות ילדותי מלווים אותי".
מגורים
"קצרין, כבר 45 שנה.
"הגענו לגולן בספטמבר 1979. היינו יחד עם עוד שני זוגות חברים בטיול בצפון, נכנסנו לקצרין והחלטנו שאנחנו רוצים לעבור. הגענו לוועדת קבלה ולא קיבלו אותנו. אבל לא ויתרנו וערערנו על ההחלטה. בסופו של דבר, קיבלו אותנו. זוג אחד מהחברים ויתר, כי לא אהב את זה שלא קיבלנו אותנו ואנחנו ומשפחת עומסי הגענו.
"קצרין הייתה ממש קטנה. היינו כמו משפחה. אחד מתנאי הקבלה היה שנמצא מקומות עבודה ונקנה דירה. בהתחלה, פתחנו עם שותף חנות פירות וירקות, זה לא כל כך הצליח. מנחם בעלי, שעבד לפני כן במשטרה, חזר לעבוד במשטרה ואני התחלתי לעבוד במועצה האזורית גולן ומאז, אנחנו כאן. מאוד מחוברים לעיר ולקהילה".
עיסוק
"פנסיונרית, אחרי שנים רבות של עבודה במועצה האזורית גולן.
"התחלתי כטלפנית ובהמשך, הייתי מזכירה במחלקת הביטחון ובאגף המוניציפלי. נהגת אוטובוס לשעת חירום, ממונה על רישיונות הנשק במועצה ורכזת מל"ח לשעת חירום.
כיום, עוסקת בפעילות התנדבותית, סיוע למשפחות בקצרין, חלוקת מזון ועוד".
כבר שלושים שנה שהיא עוסקת בחסד. זה התחיל כשהתגוררה בשכנות לרב ולרבנית לוי, בקצרין.
"יום אחד, ראיתי את הרבנית מירה מסדרת ואורזת מוצרי מזון בחצר הבית שלה. הצעתי לסייע לה והיא שמחה מאוד. בהתחלה, עזרתי לה לארוז והייתי יוצאת לחלק. עם הזמן, היא נתנה לי את ברכתה להמשיך את מיזם החלוקה בעצמי.
"בשנים הראשונות, השתמשנו בכל מיני מבנים שקיבלתי, לשים בהם את התרומות. כשעברנו לבית גדול יותר, בנינו פרגולה בכניסה והעברנו את הפעילות לחצר הבית. היינו מקבלים תרומות מכל מיני גופים ואנשים ומחלקים. במהלך השנים, חברתי לארז כהן, שמנהל את עמותת הקרן 'אורו של חסד' ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. יש לי מאגר גדול מאוד של מתנדבים ששותפים לעשיה ולחסד. יש בקצרין הרבה מאוד אנשים טובים. בכל שבוע, מגיעות אליי הביתה תרומות של פירות וירקות שאנחנו מחלקים. פעם בחודש, יש ארגזי מזון גדולים, עם בשר, דגים, מוצרי מזון יבשים קפואים ועוד, שאנחנו מחלקים לכ-80 משפחות. בחגים, אנחנו מקבלים חבילות לעילוי נשמת משה ואילון הורוביץ, מנוב.
"משאיות פורקות את החבילות בחצר שלנו, אני שולחת הודעה בקבוצת המתנדבים והם מהר מאוד נרתמים. יש לנו הרבה מאוד מיזמי חסד בקהילה, כמו ארוחות ליולדות, או להבדיל, לבתי אבלים, או למשפחות עם קושי. קניית תפילין לבר מצווה למעוטי יכולת. את הפניות לסיוע אני מקבלת מהרווחה, או מאנשים פרטיים שמכירים משפחות שמתקשות. לא פעם, אני מקבלת בקשות למטרנה וטיטולים למשפחות שזקוקות. אני יוצאת לקנות ומביאה אליהם הביתה. מדי פעם, אנחנו נרתמים לארגן אירועים. אני עושה הפרשת חלה אצל כלות ומשתדלת להיות איפה שצריך עזרה ואנשים בקצרין יודעים לפנות אליי ולהפנות את כל מי שצריך עזרה. ככה גידלתי את הילדים כל השנים והם תמיד היו עוזרים. התגובות שאני מקבלת והתודות והתחושה שסייענו להרבה אנשים, זה עולם ומלואו בעבורי".
איך נראה יום שישי שלך?
"יום שישי זה יום של חלוקת ירקות. מתנדבים מגיעים לקחת ולחלק. יש אנשים שמגיעים בעצמם לקחת, יש משפחות שאני לוקחת באופן אישי, יש משפחות שאני דואגת להן לארוחות שבת. אני דואגת שיכינו להם ונוסעת להביא להם. אם אני בבית בשבת, אז אני מבשלת ומארגנת את הבית. פעם בשבועיים, אנחנו מתארחים בערב שבת אצל מאור, הבת שלנו. היא אלופה. בשלנית ואופה בחסד וככה, אני פתורה מהבישולים".
איך מתכוננת לראש השנה?
"אני מאוד אוהבת את ראש השנה. את התפילות ותקיעות השופר. זה זמן טוב לבקשות. מרימה את עיני לקב"ה בבית הכנסת, מבקשת אהבה ואחדות ושלום ושהשבויים יחזרו הביתה בריאים ושלמים והחיילים יחזרו לרפואה שלמה.
"השנה, בגלל המלחמה, הילדים שגרים במרכז לא מגיעים, אז אנחנו נתארח אצל גיל ומיכל דואה, ההורים של יהודה, החתן שלנו.
"יהודה הוא כבן שלנו ואנחנו מחוברים גם עם המשפחה שלו. אני מאוד גאה בו. איש מאוד חכם ונבון שתמיד בעשייה. הוא היה יד ימיני וסייע לי רבות עם חלוקות המזון, הרשימות והמתנדבים. הוא תמיד קשוב לקשיים ואוהב לעזור. אני מעריכה את הדרך שהוא עושה. הוא עובד קשה ואני מאחלת לו הצלחה גדולה בתפקיד וגם עם אשתו והילדים".
זיכרון ילדות מראש השנה
"היינו עורכים שולחן גדול עם המשפחה והאחים, עם כל סימני החג והברכות. אבא היה אחד מעמודי התווך של בית הכנסת והחג היה עם הרבה תפילות וארוחות משותפות ומתארחים גם אצל קרובי משפחה במהלך החג".
ספרים, או עיתונים בשבת?
"בשבת, אני קוראת תהילים ואת כל ספר דברים. בערב שבת, קוראת שיר השירים".
מה הכי כיף בשבת שלך?
"בשבת, אני קורנת מאושר, יש לי רוגע. אני הולכת לבית הכנסת ומתפללת. מתארחת אצל הילדים ונהנית עם הנכדים".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"עם הילדים שלי, עם האחים שלי".
בשעות הפנאי, מה עושה?
"היום שלי מתחיל בתפילה ואז יוצאת לסידורים ולמשימות, לסיוע, לקניות ולחלוקות… מסייעת למי שאפשר. משתדלת לנוח בצהריים ומסייעת לבתי מאור עם הנכדים. אני מאוד אוהבת להיות אתם. לפעמים, נוסעת לעזור לילדים שגרים במרכז".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"לא קל כשיש אזעקות. משתדלת לא לצאת הרבה, להיות יותר בבית. הילדים היו אצלנו בשמחה תורה ונשארו לתקופה מסוימת ומאז, הם ממעטים להגיע, בשל המצב פה וזה לא פשוט. אני משתדלת שלא לראות הרבה חדשות. אני מאוד אוהבת לנסוע למירון לרשב"י וגם לרבי מאיר. בגלל המצב והטילים, אני לא כל כך נוסעת. הייתי גם מארגנת טיולים לקברי צדיקים וזה חסר לי".
מהו המוטו שלך בחיים?
"משתדלת להתעסק במצוות ובמעשים טובים. לעשות יותר ולדבר פחות".
מהו החלום שלך?
"אני שמחה בחלקי וטוב לי, ברוך השם. אני חולמת על אחדות ושלום בישראל".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"אני אוהבת את קצרין, את השקט והנופים".
מה את מאחלת לעצמך?
"מאחלת לכולם שנה טובה ומתוקה ושיהיה שקט ושלווה, בריאות, נחת ושמחה".
