תם החופש הגדול, ברוך בורא הלימודים. בלוח החופש יש שלל אטרקציות ובילויים משפחתיים, הילדים חוזרים לבית הספר מרוצים ועכשיו – לפנק את עצמנו
החופש הגדול הסתיים בשעה טובה ומוצלחת. להפתעתי, הוא עבר בשלום ובכיף מעל למצופה. הילדים שלי גדלו ואני כבר פחות צריכה לדאוג להם למסגרות ושמרטפים. הם יודעים להעסיק את עצמם ונהנים גם מהבטלה בבית מול הטלוויזיה, המחשב, האופניים והחברים וזה כבר לא נראה לי בעייתי שהם גם מתבטלים. זה בסדר שהם ינוחו קצת, בתנאי שלא אשמע שמשעמם להם ואכן, כמעט שלא שמעתי.
מודה שלפעמים כיף להתעורר בבוקר לשקט כזה, בלי השכמות וכריכים וילדים שמתחננים לעוד כמה דקות של שינה, או ליום חופש, אבל זה כמובן בתנאי שהעניין זמני וקצר. שלא יובן, חלילה, שאני בעד להאריך את החופשה, כי הבטלה היא אם כל חטאת, כבר אמרו חכמנו. טוב לנוח קצת, אבל הכי טוב לחזור. אני הכי אוהבת את השגרה המבורכת שלי ושלהם.
אז עכשיו יש לי כמה שבועות, עד לחופשה הבאה שלהם. אני מתכננת לי איזה יום של כיף, כאות הוקרה על היותי אימא נפלאה. אף אחד לא נתן לי פרס, או תעודה, אבל עם השנים, הבנתי שאם לא אתן לעצמי, אף אחד לא יעניק לי את אותם
שלושה שבועות של קייטנות, חופשה משפחתית, לונה גל, לינת שטח והישרדות, כנרת, מעיינות, קומזיצים ופויקה בחצר ועוד שלל חוויות. סופי שבוע עם סבא סבתא משני הצדדים, בקיצור, התאמצנו למלא עבורם את הימים ושיהיה להם כיף וממצה.
עכשיו אני עייפה ומותשת, אך מלאת סיפוק, שהצלחנו לשלב, אני והאיש שלי, בין העבודות והילדים ובלוח החופש יש שלל אטרקציות ובילויים משפחתיים והם חוזרים לבית הספר מרוצים.
השבוע האחרון הוקדש למסע קניות, סידורים וסיכומים. ביום ראשון, יצאנו לקנות את הציוד לבית הספר, הילקוטים והקלמרים, מדבקות וצבעים, קופסאות לאוכל ואפילו בקבוקים. ביום שני, נסעתי להביא להם ספרים ולסגור תשלומים לבתי הספר. ביום שלישי, קנינו קצת בגדים וחולצות תלבושת והימים האלו עלו לא פחות מאטרקציות וחופשות, אבל העיקר שאנחנו מוכנים לשנת הלימודים, שתתחיל סוף סוף.
המירוץ הזה, בין הבית, הילדים, הבילויים, העבודה וההכנות לחזרה לבית הספר, הוא מירוץ מעייף, שאחריו אצטרך לברוח לאיזו חופשה ארוכה ולנוח מכל החופש הגדול הזה, שעבדתי בו בלי הפסקה.
אז עכשיו יש לי כמה שבועות, עד לחופשה הבאה שלהם ולא באמת בא לי לברוח, כי אני הכי אוהבת להיות אתם. אז אני מתכננת לי איזה יום של כיף, כאות הוקרה על היותי אימא נפלאה. אף אחד לא נתן לי פרס, או תעודה, אבל עם השנים, הבנתי שאם לא אתן לעצמי, אף אחד לא יעניק לי את אותם.
אז אתפנק לי בשמלה יפה ואולי גם תיק ונעליים ואיזה תכשיט צבעוני, כי זה משמח אותי. אחר כך אלך לספרית לצבוע את שערי המלבין ומשם, למילוי ציפורניי היפות, ששטפו יותר מדי כלים ואקנח בארוחת מפנקת עם בן זוגי, כי במירוץ הזה של החיים שבו אנחנו כל כך עסוקים בלעבוד לפרנס, להגשים, לבשל, לנקות, לדאוג, לטפח, לפנק, לקנות, לעזור, לחבק, להיות אימהות ונשים–של וגם ילדים–של ואופס… מה אתנו? אם לא ניתן לעצמנו איזו תפיחה על השכם והוקרה על מי שאנחנו, אם לא נפרגן לעצמנו בפינוקים ותחביבים וקצת פנאי, כי גם לנו מגיע, איך יהיו לנו כוחות להמשיך ולתת לכולם מסביב. הילדים שלנו צריכים אותנו נינוחים ושמחים ובינינו, בלי שאף אחד שומע, אם צלחנו את החופש הזה, אנחנו אחלה של הורים, שמשלבים בין שלל העיסוקים הבית, הקריירה, הילדים ומה שבניהם והכול ברוח טובה, באהבה ובשמחה.