הניכור שמפגינה ממשלת ישראל כלפי יהדות העולם, בעיקר יהודי ארה"ב, מרחיק מאתנו את היהודים, מצמצם את העלייה ומקטין את התמיכה בישראל
בתקופת המאבק על הגולן, היה חשוב לנו לפנות ליהדות ארה"ב, להעביר לה את מסרינו, לשכנע אותה בצדקת דרכנו, למרות שהיא לא הייתה רלוונטית למשאל העם. שלחנו משלחות לוועידת הפדרציות, אירחנו קבוצות בגולן, השקענו בהם.
אבל כל אימת ששמעתי קול מיהדות ארה"ב התומך בנסיגה, רתחתי. הם יושבים שם על סיר הבשר, רטנתי, ולא ישלמו בגופם את מחיר ההחלטה. מה הם מתערבים?
סביר להניח, שיריבינו היו תמונת הראי של היחס האמביוולנטי הזה.
אנסה לנתח את הגישה הזאת. כאזרחים במדינת העם היהודי, חשובה לנו תמיכתם של היהודים, חשוב לנו לקרב אותם, הרי המדינה הזאת, בעצם מהותה, קיימת בעבורם. אבל הם לא חיים כאן, לא נלחמים כאן, לא ישלמו את מחיר ההחלטות, אז מה הם מתערבים?
ועוד דרך לנתח את הגישה הזאת. כל עוד הם תומכים בעמדתנו, זו מעורבות ראויה ורצויה של יהודים במדינת העם היהודי. כאשר הם אינם תומכים בעמדתנו, זו התערבות חצופה של מי שאינם ישראלים בענייני ישראל.
כן, זה לא פשוט. זו סוגיה מורכבת. אלה יחסים מורכבים. הם נובעים מהמהות המיוחדת, המורכבת, של מדינת ישראל.
מדינת הלאום של העם היהודי
כל מדינה היא מדינת כל אזרחיה. גם מדינת ישראל. אלה הקוראים להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" משקרים בעליל, כי הם יודעים שישראל היא כזאת. עובדה – כל אזרחיה, ללא הבדל דת ולאום, נהנים באופן מוחלט מן הזכות לבחור ולהיבחר ומכל חירויות האזרח. כוונתם של ממציאי סיסמת השווא הזאת, היא לבטל את היותה מדינה יהודית.
אולם ישראל היא בראש ובראשונה מדינה יהודית. זו מהותה, לשם כך היא קמה. לא בכדי, הצהרת העצמאות שלה היא "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". לא בכדי, חלקה הראשון של מגילת העצמאות, המבסס את הצדקתה ואת רעיונותיה, הוא מסע המבהיר את זכותנו הטבעית וההיסטורית למדינה יהודית בארץ ישראל. גם ההכרה הבין-לאומית, שלאחרונה חגגנו לה מאה שנה (הצהרת בלפור ואימוצה בידי חבר הלאומים) ושבעים שנה (תכנית החלוקה של האו"ם), הייתה להיותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.
מה פירוש מדינת הלאום של העם היהודי? בעת הצהרת בלפור, היו היהודים 10% מתושבי ארץ ישראל. משמעות ההצהרה הייתה הקמת בית לאומי לעם היהודי באשר הוא, כלומר בית לכל היהודים בעולם.
היותה של ישראל מדינת לאום של עם, שרובו הגדול, בעבר, כלל אינו חי בה, וגם היום רק חציו חי בה, היא ייחודית. המשמעות שלה היא שזו מדינה השייכת לאנשים רבים, שהנם אזרחים מלאים במדינות אחרות. המשמעות הזאת אינה רק זכות השבות, כלומר זכותו המוּלדת של כל יהודי, באשר הוא, לאזרחות ישראלית, ברגע שיחליט לממשה, אלא גם ליחסים מיוחדים וקשרים מיוחדים בין העם היהודי במולדת, במדינה היהודית, לעם היהודי בתפוצות הגולה.
חובתה הציונית של מדינת ישראל; חובתה לייעודה, למהותה, למשמעות קיומה, היא לטפח את הקשר בינה לבין יהדות העולם. חובתה היא לסייע לקיומן והעצמתן של הקהילות היהודיות בעולם. חובתה היא להדק את קשרי היהודים בגולה לישראל, במיזמים דוגמת "תגלית", "מסע" וכד'.
חובתה של ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי, כמדינה ציונית, היא לשנות באופן חד את דרכה הקלוקלת. העובדה שמנהיגי המדינה נוהגים כפי שהם נוהגים היא פשוט כניעה לגורמים אנטי-ציוניים, מתוך אינטרסים פוליטיים קצרי-טווח
אינטרסים פוליטיים קצרי-טווח
בראש ובראשונה, על ישראל לזכור שהיא מדינת העם היהודי כולו, על כל גווניו, צבעיו וזרמיו. הניכור והעוינות כלפי רוב יהדות ארה"ב, שאינה אורתודוכסית, מתוך כניעה לכוח הפוליטי של מפלגות חרדיות לא-ציוניות, הוא בגידה של מדינת ישראל בעצמה, במהותה, בייעודה.
הניכור הזה, שבא לידי ביטוי באי הכרה בגיור של רוב יהדות העולם ובהפרה של מתווה הכותל, עליו החליטה ממשלה זו, תוך רמיסת כבשת הרש שהוצעה בו לזרמים הלא- אורתודוכסיים, הוא מעשה אנטי-ציוני חמור ביותר.
הניכור הזה לא יוכל להמשיך להיות חד-צדדי. הוא בהכרח מרחיק את יהדות העולם מישראל, מן העזרה לה, מן התמיכה בה; תמיכה שהיא מרכיב משמעותי ביותר בביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
הניכור הזה מרחיק מאתנו את היהודים, מצמצם את העלייה, מקטין את התמיכה בישראל ובמקרים קיצוניים, דוחף את השוליים לאנטי-ישראליות.
חובתה של ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי, כמדינה ציונית, היא לשנות באופן חד את דרכה הקלוקלת. אגב, את כל מה שכתבתי כאן יודע היטב ראש הממשלה, יודעים היטב השרים, יודעים היטב מנהיגי המפלגות. העובדה שהם נוהגים כפי שהם נוהגים היא פשוט כניעה לגורמים אנטי-ציוניים, מתוך אינטרסים פוליטיים קצרי-טווח ובניגוד לאינטרס הלאומי של ישראל.
ברגע שישראל תמלא את חובתה, אין לי ספק שהמשבר בינה לבין יהדות העולם ייושב. התמיכה של יהדות הגולה, שגם היום היא משמעותית וחוצה זרמים דתיים (בניגוד לתעמולת שווא של אינטרסנטים בורים בתוכנו), תתעצם באופן מכריע. העלייה לארץ תגדל. הדיאלוג בין ישראל ליהדות העולם, בסוגיות המדיניות והחברתיות של ישראל ובסוגיות החברתיות והתרבותיות של הקהילות בתפוצות, יהיה דיאלוג מכבד, כיאה לאחים, למשפחה.
כשזה יקרה, אין לי ספק שישראל וכל הנהגת יהדות ארה"ב, על כל גווניה, תתלכד להוקעה של המוטציה האנטי-ציונית; של אותם יהודים רדיקליים בארה"ב, התומכים באויבי ישראל, בטרור ה-BDS ובדה-לגיטימציה לישראל ותבודד אותם.
המשברון סביב דבריה של ציפי חוטובלי, תורגם אצלנו מיד לסערה פוליטית זוטא – האם ראש הממשלה יגנה אותה? האם היא תתנצל? האם היא תפוטר?
מוטב שנמנף את המשברון לדיון עומק ביחסים המורכבים בינינו לבין יהדות העולם ונעמיד את שלמותו של העם היהודי על ראש שמחתה של מדינת ישראל.
