התורה מזהירה מפני הרהב הזה וקושרת קשר בל יינתק בין המתרחש על הארץ ליורד משמים: "והיה אם שמע תשמעו אל מצוות ה' אלוקיך ונתתי גשמכם בעתם…" ואם לא – "ועצר את השמים ולא יהיה מטר"
בפרשתנו, פרשת "עקב", התורה מתארת את טובה של ארץ ישראל,המיועדת לעם ישראל: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר… ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש".
בסמיכות לפסוקים אלה, התורה מזהירה אותנו אזהרה חמורה: "השמר לך פן תשכח את ה' אלוקיך לבלתי שמור מצוותיו… פן תאכל ושבעת… ורם לבבך ושכחת את ה' אלוקיך… ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה". התורה מקשרת בקשר של קיימא את הזכות להתיישב בארץ ישראל וליהנות מטובה לבין הקשר עם הקב"ה.
בהמשך הפרשה, התורה מסבירה לנו שארץ ישראל אינה כשאר הארצות "כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם אשר תזרע את זרעך והשקית ברגליך כגן הירק והארץ אשר אתם עוברים לרשתה ארץ הרים ובקעות ממטר השמים תשתה מים…".
ארץ מצרים יש בה מקור מים קבוע, שהוא נהר הנילוס והביטחון הכלכלי בזרימת המים הקבועה אינה מצרכת את היושבים עליה לתפילה ותחנונים לאלוקים.
בראשית הבריאה, הקב"ה ברא שמים וארץ. ביום השני ברא רקיע לעליונים, ביום השלישי "תראה היבשה" לתחתונים ביום הרביעי ברא מאורות לעליונים, ביום החמישי "ישרצו המים" לתחתונים וביום השישי, כשברא את האדם שהוא תכלית הבריאה, שוב מחבר שמים וארץ על ידי גוף ונשמה
ארץ ישראל, ארץ כנען, היושבים עליה צריכים להיכנע בתפילה ותחנונים וצריכים להיות ראויים לקבל גשם כדי לחיות בה.
לא בכדי, נאמר בפרשה "והיה אם שמע תשמעו אל מצוות ה' אלוקיך ונתתי גשמכם בעתם…" ואם לא – "ועצר את השמים ולא יהיה מטר". ישנו קשר אמיץ בין השמים ובין הארץ. הגשמים הם בעצמם עדות לחיבור הזה, מן האד העולה מהארץ, עד הגשם היורד מהשמים, אומרים חז"ל: התורה מתחילה "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ ", שתכלית האדם לחבר בין שמים וארץ, כלומר שאדם יעלה את החיים הארציים למדרגה רוחנית לשמים.
זה מה שנאמר במשנה, במסכת אבות: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים…" – האדם בעצמו מורכב משמים וארץ שנאמר: "ויצר ה' את האדם עפר מן האדמה ויפח באפו נשמת חיים", עשהו מן העליונים ומן התחתונים. בראשית הבריאה, הקב"ה ברא שמים וארץ. ביום השני ברא רקיע לעליונים, ביום השלישי "תראה היבשה" לתחתונים ביום הרביעי ברא מאורות לעליונים, ביום החמישי "ישרצו המים" לתחתונים וביום השישי, כשברא את האדם שהוא תכלית הבריאה, שוב מחבר שמים וארץ על ידי גוף ונשמה.
נאמר: "גדול יום גשמים כיום מתן תורה" וכן נאמר: "גדול יום גשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ". יום מתן תורה נאמר: "וירד ה' על הר סיני" – חיבור שמים וארץ וכן ביום גשמים, מתחברים עליונים עם תחתונים.
לא בכדי, מוצאים אנו מצוות רבות התלויות בארץ ישראל, כלומר: הארץ אינה רק מקום פיזי לגור בו, אלא הופכים אנו את הארץ למצווה על ידי קיום המצוות בה ולכן נקראת ארץ קדושה.
בפרשתנו, הקב"ה מזהיר "פן תשכח את ה' אלוקיך" ועל כן בפרשה הקב"ה אומר: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה…". הקב"ה מבקש מאתנו את יראת השמים והביטחון בו, כדי שנזכה להתברך מטובה של הארץ.
ארץ ישראל היא בית ה' – "עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה". זה דורש מאתנו להתנהג בהתאם. הפרנסה והביטחון מאת ה' – "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על מוצא פי ה'".
הקב"ה הכין אותנו במדבר לאמונה זו על ידי כך שארבעים שנה נתן לנו את המן ופרנס אותנו. בארץ ישראל ישבו גויים גדולים ועצומים וה' הוריש אותה לנו ועל כן הקב"ה מזהיר אותנו לא לירא מהם "כי ה' אלוקיך בקרבם אל גדול ונורא".
כלומר, המהלך של עם ישראל בארץ ישראל כל כולו מעל הטבע וברגע שננכס את ההצלחות שלנו ואת פרנסתנו לעצמנו, הרי זה טבע ונשכח את ה' ואז עלולים אנו לאבד את הכוח האמיתי שהוא מעל הטבע.