ממשיכה להיניק, או לתת בקבוקים, כי נמנעת מלטחון ולרסק אוכל לטעימות? כבר לא חייבת! תני לתינוקך טעימות אמתיות
נמאס לך לרסק את המזון עבור התינוק? אז אַל. ממה שאת אוכלת ומכינה לכל בני הבית, תני גם לתינוק המתוק. ככה הוא ילמד את הטעמים האמתיים של האוכל ויבדוק מה נעים לו, טעים לו ומזין אותו.
כל נושא האוכל והמעבר מהנקה/בקבוק למוצקים חלוק ויש עליו דעות שונות. מהו הגיל הנכון להתחיל ומהו האופן בו הוא צריך להיחשף למוצקים, מה אומרים בטיפת חלב ומה אומרת אימא, סבתא, או השכנה ממול.
בואו, ניכנס לנעליהם של הקטנטנים שלנו. איך היינו מרגישים, אם היו קובעים לנו מה לאכול, כמה לאכול ואיך. איזה מרקם, באיזה קצב ומהי מידת היובש?
חשוב לשים לב, שכל עניין האוכל לא הופך למוקדי שליטה – שוחד, פרס, עונש. הפה והאכילה הם של הילדים שלנו. צריך לתת להם בחירה ולא לשלוט להם בתחום הזה. אם נעשה עניין סביב האוכל, התינוק ילמד להשתמש באוכל כמוקד שליטה
אני משערת שרובכם עניתם, תסכול, קשה, מעצבן, חוסר בשליטה, מחניק, לא תמיד טעים.
היינו רוצים להעניק לילדינו מקום של בחירה ושליטה, גם דרך האוכל. להראות לו שאנחנו סומכים עליו, מאמינים בו ובטוחים שהוא יודע מה נכון לו וחשוב לו לאכול. לא היינו רוצים לפתח אצל הילד שלנו מאבקים סביב האוכל. הגוף הוא שלו והוא מרגיש מתי הוא רעב והוא אוכל כשהוא רעב. אין הוא אוכל/לא אוכל בשבילי וגם לא כי הבטחתי לו הפתעה.
Baby led weaning – זוהי גישה בה הילד מוביל מה, כמה ואיך הוא יאכל. ממתי? מהרגע שהתינוק יכול להתיישב עצמאית, או עם עזרה ויש לו כבר יכולת מוטורית לאחיזה והכנסה לפה, או כל פעם שהוא רואה אוכל ומנסה לקחת ולהכניס לפה. נציע לו סוגי מזון שונים ומגוונים. לא מרוסק ולא טחון, לא רק רך ולא מעורבב עם עוד טעמים. ניתן לו מזון בצורתו ובמצבו המקורי.
מחקרים הראו שמי שלמד לאכול בדרך זו לא הייתה לו נטייה לפתח הפרעות אכילה. הוא גדל לילד ומבוגר שאוכל כמה שצריך ולא יותר. אוכל בקצב נכון ולא מהר מהקצב שלו. ושייצר הסקרנות שלו גדול יותר.
התפתחות הלעיסה מתרחשת בעיקר עד גיל שנה. זהו חלון הזדמנויות שכדאי לנצל, מנגנון שלם שצריך לעבוד. לכן, נתחיל לחשוף את התינוק לטעמים סביב גיל 4-6 חודשים. כאשר יש מוכנות של מערכת העיכול וכשמתקיים כל מה שצוין קודם.
אז איך נעשה את זה? בהדרגה. כשתהיה ישיבה זקופה וניסיון לגשת לאוכל, זה סימן שאפשר להתחיל. לפני כן, אפשר לתת, כשהתינוק יושב עלינו. נתחיל בכפית בכיסא ליד השולחן, כמשחק, כשהתינוק לא רעב. נתחיל להביא מוצקים, כאשר אנחנו יושבים לאכול, כשהוא לא רעב/עייף/ צריך להתפנות.
מומלץ להתחיל בחתיכות גדולות, לאחיזה קלה. לתת ולאפשר לו תהליך של מחקר ולמידה – "כן משחקים באוכל". לאפשר לו לבחור בעצמו את המזון ולא לתת לו ביד. שייקח לבד.
לא לצפות שיסיים מהצלחת. להישאר בהשגחה ולהקשיב לתינוק – מה הוא רוצה לאכול ומה הוא לא רוצה לאכול.
אם התינוק לא רוצה מאכל מסוים, אין זה מעיד שגם בהמשך לא ירצה אותו. כרגע, הגוף שלו לא צריך.
שימוש בכלי אוכל ונימוסי שולחן – זה עניין של אג'נדה משפחתית. מה שהילדים יראו בבית, כך יתנהגו ליד השולחן וכך יאכלו. לכן, אין חשיבות, בשלב הזה, לכפית, או לצלחת.
חשוב לשים לב, שכל עניין האוכל לא הופך למוקדי שליטה – שוחד, פרס, עונש. הפה והאכילה הם של הילדים שלנו. צריך לתת להם בחירה ולא לשלוט להם בתחום הזה. אם נעשה עניין סביב האוכל, התינוק ילמד להשתמש באוכל כמוקד שליטה.
כתבות שיכולות לעניין אותך
אולי יעניין אותך גם:
-
רגרסיה
רגרסיה היא הליכה לאחור. הילד ידע להתלבש לבד - פתאום לא. כבר עשה פיפי רק…
-
אוקסוטוצין
אוקסיטוצין הוא הורמון המופרש בגופנו כאשר יש לנו הרגשה נעימה, טובה ומספקת. הורמון המופרש בעת…
-
אדרנלין
אדרנלין הוא הורמון ממריץ המופרש במוח כתוצאה מגירויים. הפרשת אדרנלין היא ההפך מהתכנסות לשינה. התינוק…