יום חורפי גשום, מלוּוה בבאסה מטרידה, נגמר בדרך כלל בכיוון אחד: להתכרבל במיטה ולשכוח מהעולם. הפעם, נכנסתי למטבח. ואז תה, ואז פתאום שקית ערמונים שהאיש קנה
זה היה יום חמישי חורפי, הגשם לא הפסיק לרדת. הייתי מבואסת בגלל משהו שהטריד אותי. בדרך כלל, כשאני מבואסת, הכי בא לי להתכרבל במיטה ולשכוח מהעולם, או ללכת לחוף הים, לנקות את מה שמטריד. לפעמים, בגד חדש יכול לחולל פלאים.
אבל ביום הזה, מצאתי את עצמי שמה עליי סינר ונכנסת למטבח לבשל לשבת. הכנתי קוסקוס אמתי על סיר אידוי וכל התהליך הארוך ומרק עוף עשיר וסמיך, עם ירקות לרוב וחומוס. הכנתי גם עוף ברוטב תרד ירוק, או בטוניסאית פקילה, דג מרוקאי עם הרבה עשבי תיבול, ציפיתי את השניצלים לארוחת הצהריים של יום שישי, אפיתי גם עוגת קפה נהדרת ועוד.
לרוב, את בישולי השבת עושה האיש שלי ואני אופה חלות ועוגות. לפעמים, מוסיפה מנה ראשונה, אבל כשאני נתקפת במרץ לבשל אוכל ביתי, מסורתי וטעים, כולם מרוצים. המטבח התמלא באדים וריחות של אוכל טוב ומצב הרוח שלי החל להשתפר. באורח פלא, אוכל עושה טוב, אפילו כשעוד לא אוכלים אותו. בגלל שאני הכי אוהבת לטעום כשאני מבשלת, נאלצתי לוותר על הפסקת קפה, שגם הוא בדרך כלל מרגיע אותי. אבל האמת היא שהיום החורפי עשה לי חשק דווקא לתה, עם נענע טרייה.
כשחיפשתי בארון ההפתעות, איזה משהו קטן ומתוק לנשנש עם התה, מצאתי שקית עם פיצוחים, שהאיש קנה בשוק מחנה יהודה בביקור האחרון. חיטטתי בתוכה ומצאתי גם שקית ערמונים. התפלאתי שהוא קנה ערמונים, אף אחד מבני הבית לא ממש חובב ערמונים. מיד שאלתי אותו אם הייתה סיבה שבגללה קנה את הערמונים. הוא אמר שראה את הערמונים בשוק ונזכר שאצל ההורים שלי, בחורף, תמיד היו ערמונים וקנקן תה מאלומיניום, על תנור הנפט, שהיה דולק כל ערב בימי החורף והוא רצה לקלות לי את הערמונים, כי הוא יודע שבזמן האחרון, אני מתרפקת על הזיכרונות ואוהבת לשמר את מנהגי בית הוריי.
לא מובן מאליו
התשובה שלו ריגשה אותי. המחוות הקטנות האלה, שהאנשים שאוהבים אותנו עושים בשבילנו לפעמים, נראות לנו מובנות מאליהן, אבל באותו רגע, כשנזכרתי בחורף של בית הוריי והתמלאתי געגועים אליהם, המחווה הזאת של בעלי עשתה לי כל כך כיף בלב.
תכל'ס, הוא עושה לי הרבה מחוות קטנות… אבל היה לי גם קצת עצב על הוריי המתבגרים, הגיל נותן את אותותיו ולא פשוט ללוות את ההתבגרות שלהם. יש צער לא קטן לראות אותם מזדקנים, אבל אני שמחה שעדיין, כשמגיעים אליהם, יש טעמים וריחות של בית. אמנם תנור הנפט כבר לא קיים, אבל עדיין יש ערמונים. סיימתי את כוס התה שלי, הבאסה שהייתה לי בתחילת הערב התחלפה בשמחה על שהצלחתי להרים את עצמי ומצאתי את הזמן והכוחות לפנק את אהובי באוכל טוב ולא ברחתי למיטה.
סיפור הערמונים הזכיר לי להעריך את הטוב שמקיף אותי ולפעמים, אני שוכחת להודות עליו, על מחוות קטנות שעושות לי טוב בלב ועל האהבה הגדולה שמעניקים לי אהוביי והיא בכלל לא מובנית מאליה. בזמן הזה, גם הבנתי שהדבר הזה שהטריד אותי, בסוף הוא ייפתר ויסתדר, כי תמיד בסוף הדברים מסדרים לטובה, בע"ה.
עוגת קפה טובה
4 ביצים
כוס סוכר
3/4 כוס שמן
כוס קפה, נס או אספרסו
2 כוסות קמח
שקית אבקת אפייה
כף שטוחה קקאו
אופן ההכנה
להקציף היטב ביצים וסוכר, להוסיף לסירוגין את השמן ואחר כך את הקפה,
(כפית נס קפה מעט מים חמים ומים קרים, או אספרסו מקורר)
להוסיף את הקמח ואבקת האפייה, להמשיך ולהקציף מעט, לצקת את הבלילה ל-2 תבניות אינגלישקייק, להשאיר מעט מהבלילה ולהוסיף את הקקאו. לשפוך על הבלילה ועם לקקן ליצור גל.
לאפות כ-40 דק בתנור, שחומם ל-180 מעלות.
העוגה מוכנה, כשקיסם שננעץ יוצא ממנה יבש.
