הדרך לפסגת הר מירון עברה הפעם בגן הלאומי בברעם ובטיפוס להר אדיר. עוד אנו מגיעים לפסגת מירון, התברר שהמקום מוצף בצעירים. התערבבו שיבה ונעורים
מאיר שרמן
הפעם ירדנו, ותיקי הגולן, מרמת הגולן למורדות הגליל וזאת כדי לעלות שוב לגובה של 1200 מטרים – למירון. פסגת הר מירון הייתה השיא, הסיום של טיול שהתחיל בביקור בגן הלאומי ברעם, עבר דרך הר אדיר והגיע לשביל הפסגה שבראש הר מירון.
למרות מזג האוויר החורפי שקדם לטיול, זכינו ליום שמש אביבי, נעים ומלטף. התחלנו אותו בארוחת בוקר "חוצנית" בגן הלאומי בברעם. במקום יש ספסלי פיקניק, אל מול חזיתו המפוארת של בית הכנסת הקדום שנמצא במקום. בית הכנסת, שמתוארך למאה החמישית לספירה, הוא מתקופת התלמוד. חזיתו מפוארת ביותר ומרשימה ארכיטקטונית. אין במקום היכל לספר תורה, מה שמלמד, לדברי המדריכים, ארבל סבאג ואייל גארי, על כך שבתי הכנסת היו בעצם סוג של מועדון קהילתי. מתנ"ס דתי. והיכן היה ספר התורה? אולי בביתו של הכהן הגדול.
עברנו לטפס להר אדיר ולתצפת משם על גבול לבנון. שם, בהר אדיר, הקימו הורי הנופלים במלחמת לבנון השנייה, אנדרטת זיכרון לחללים. במקום פועל "מסבירן", שבלחיצה על כפתור ההפעלה, משמיע הסבר על המקום ועל המלחמות באזור
באזור הגליל, דיברו ארמית בתקופה זו של המשנה והתלמוד. במקום גם הייתה מאוחר יותר קהילה של נוצרים מרונים, ענף נוצרי שדיבר גם הוא ארמית. הכפר בירעם היה מאוכלס בזמן מלחמת השחרור בכ-500 תושבים שפונו מהכפר, לצרכי המלחמה, תוך הבטחה שעם שוך הקרבות, יוכלו לחזור. אלא שההבטחה שניתנה להם לא קוימה עד היום. במקום נמצאת כנסייה, זכר ושריד אחרון ליישוב שהיה שם והמרונים המגורשים לא מרפים ממאמציהם לקבל אישור לחזור למקום. הממשלות השונות שקמו למדינה, מאז העצמאות, נמצאות בדילמה הלא-פתורה שבין הרצון לקיים את ההבטחה ולהתיר לתושבי המקום וצאצאיהם לחזור, לבין הידיעה שבכך יתקיים תקדים שיביא אחריו גל גדול של מבקשי "זכות שיבה"…
זו הדילמה שבה אנו חיים, מאז באנו לארץ להקים לנו מדינה. המלחמות שנאלצנו לעמוד בהן תוך ניצחונות ו"כיבוש" ושליטה על עם אחר. יצר הקיום שמביא אותנו להילחם ויצר המוסר שמייסר אותנו על הצורך, באין ברירה, לכבוש ולשלוט בעם אחר.
כל שנבקש
ממלחמה למלחמה, עברנו לטפס להר אדיר ולתצפת משם על גבול לבנון. שם, בהר אדיר, הקימו הורי הנופלים במלחמת לבנון השנייה, אנדרטת זיכרון לחללים. במקום פועל "מסבירן", שבלחיצה על כפתור ההפעלה, משמיע הסבר על המקום ועל המלחמות באזור. גם המדריכים שלנו סיפרו לנו על חוויותיהם מהמלחמה ההיא, לבנון השנייה, שאז הם היו בשירות חובה והשתתפו בה.
משם, יצאנו לתחנה האחרונה בטיול שלנו – הר מירון ואל "שביל הפסגה" שבראשו. להפתעתנו, מצאנו שהמקום גדוש ועמוס באוטובוסים, שהציפו את המקום במאות רבות של תלמידים צעקניים…
בהמשך, מצאנו את עצמנו מתקדמים אט אט בשביל הנפלא שמקיף את פסגת הר מירון, כשמאחורינו מסה אדירה של צעירים, שנושפים בעורפנו תוך קריאות "קרב", עידוד ושירה קולנית. נעורים ושיבה חברו להם יחד בצעידה משותפת בנוף צלול, רווי צמחייה שופעת, באוויר פסגות אביבי.
כל מה שאפשר לבקש מהחיים.
