בלי קפה אני חצי בנאדם. זה הקפה, זה הטקסים, זה הראשון-של-הבוקר (אסור לדבר אתי), זה הריח, זה הטעם. מה נאמר? אשכרה, התמכרות ו…תשים מים
יום אחד של צום גרם לי להבין שמה שמחזיק אותי ביום-יום שלי זה הקפה. בלי אוכל אני יכולה להסתדר, אבל בלי קפה זה כבר כאב ראש גדול. אני מתעוררת בבוקר, העיניים עדיין אחוזות שינה, יורדת למטבח לשתות את הקפה שלי. את הראשון, אני שותה עם האיש, אבל יש כללים ברורים. הוא מכין לי אותו, כי הוא עושה לי אותו הכי טוב וצריך לשתות בשקט, כמה שפחות שיחות וקשקושים עם הקפה הראשון. "קפה בשקט", אני קוראת לו. האיש מעדיף קפה ולדבר על הילדים-החיים-העניינים, אבל אין לו ברירה, כי בבוקר, אין עם מי לדבר.
אז הראשון הוא חלב חם עם קפה, ככה אני רגילה מהבית, מהילדות. אז זה היה נס קפה של "עלית". היום קוראים לו "נס קפה של חדר מורים", משום מה. לא יודעת מי נתן לו את התואר. מאז, עברנו לכל מיני יצרנים אחרים ושמות מפוצצים ושכחנו את עברנו… אבל לנס קפה ההוא של "עלית" יש מקום של כבוד בחיי.
שנים הייתי עוברת ליד מפעל נס קפה של "עלית", שהיה במורדות צפת ומסניפה את הריח. לא פלא שהפכתי לחובבת קפה, אם חושבים על זה, היו אנשים שברחו מהריח שלו והתלוננו עליו שהוא נדבק להם בבגדים ושהוא לא עושה להם טוב. אני אהבתי אותו
שנים הייתי עוברת ליד מפעל נס קפה של "עלית", שהיה במורדות צפת ומסניפה את הריח. לא פלא שהפכתי לחובבת קפה, אם חושבים על זה, היו אנשים שברחו מהריח שלו והתלוננו עליו שהוא נדבק להם בבגדים ושהוא לא עושה להם טוב. אני אהבתי אותו. אהבתי לראות את ענני הפיח שהיו יוצאים מהארובות עם הריח המשכר של הקפה. ההורים שלי, למרות שגרו בשכנות לנס קפה, מעדיפים את השחור הטורקי. פעם, הם היו משקיעים בלהרתיח אותו. היום, מחפפים ושמים כפית בכוס מים חמים עם חצי סוכרזית. גם אימא שלי מכורה לקפה, או אולי זו גם אני שהלכתי בעקבותיה. כוס אחרי כוס, היא שותה אותם במהלך היום, תוך כדי הבישולים, הניקיונות, הכביסות, תמיד תהיה הפסקת קפה והמון טקסים של קפה, בכל הזדמנות ועם כל אורח שהגיע במקרה.
"קפה זה טעם החיים", תמיד אני אומרת, על אף שברור לי שאני מגזימה ושזה לגמרי לא בריא לשתות כל כך הרבה קפה.
רשימה לחיים
זה לא הדבר היחיד בחיים שלי שאני יודעת שאני צריכה לעבוד עליו. יש לי רשימות כאלה בחיים. לפעמים, אני מסמנת אותם ב"וִי" בהצלחה ולפעמים, זה לוקח זמן ויש עוד הרבה דברים ברשימה שתקועים ככה שנים ולא בוצעו, למשל:
- לשפר את האנגלית שלי
- ללמוד עוד שפה
- להתמיד בהליכות, לעשות יותר ספורט
- ללמוד לשחות חתירה
- ללמוד לצייר
- להפסיק לקחת ללב
- לא לדבר על אחרים
- לא להשאיר כלים בכיור בלילה
- להירשם לאיזה חוג
- לשמור על קשר עם חברי ילדות
- לטפח חברויות
- לעשות מנוי לתאטרון
- להפסיק לקטר כשקצת קשה
- לחפש בכל דבר את החיובי
- להכין עוגה לכל שכנה שיולדת
- לעשות יותר חסדים
- לפנות מהארון בגדים לא שימושים, תמיד קשה לי לוותר
- לכתוב בעיתון ארצי
- לטייל בעולם
- לשמור על קשרים עם בני משפחה
- להצליח לקרוא יותר ספרים
- לטפל ברייקי, אולי ללמוד עוד תחום
- לשווק את ההרצאות שלי
- לשתות יותר כוסות מים ביום
- לא לכעוס, לנשום לפני…
- להפסיק לדחות הכול לרגע האחרון
- להגיד כל יום מלא פעמים תודה על מה שיש
- ללמוד לנשום
- ללמוד לרקוד
- להצטרף לקבוצת רוכבי אופניים
- להוציא ספר
- לבקר יותר את ההורים
- ללמוד לדרבק
- להיות יותר קשובה בקפה של הבוקר
- להפחית את כמויות הקפה
יש עוד רשימות, אבל הבוקר, עם הקפה שלי, אחרי יום צום, שנגמר בכאב ראש, החלטתי לסדר לי את המחשבות והמשימות. זה רעיון טוב, רגע לפני שהחופש ייגמר ושנה חדשה תעמוד בפתח.
אולי יעניין אותך גם:
-
החיים על יד
זה תמיד ליד, כמו הטלוויזיה, שאני בוהה בה ולא באמת מסתכלת עליה. לפעמים, אני דוחקת…
-
"גלגל החיים" - קפה שחור חזק
ברצועה ה-11, "אם הייתי", יש שורה כזאת: "אם הייתי אומר שאלפים ידעו את המילים שלי...",…
-
הגולן זה הבית
קצין ההגנה המרחבית של חטיבת הגולן, רס"ן לשם צוריאל בראיון מעמיק על הקשר של הצבא ליישובי…