אין מתאים ממנורת שבעת הקנים של בית המקדש להיות סמלה של מדינת ישראל. למנורה המקורית היו שלוש רגליים, מה שנעלם למרבה הצער מידיעתם של חברי ועדת הסמל והדגל של 48'
ביוני 1948, פרסמה הממשלה הזמנית של מדינת ישראל מודעה קטנה בעיתון בזו הלשון: "מתבקשות הצעות לדגל ולסמל המדינה". מאות מעטפות הגיעו למזכירות הממשלה הזמנית. תושבי ערים, חברי קיבוצים ואפילו ילדים שלחו הצעות לסמל המדינה היהודית המתחדשת.
באחת המעטפות נכתב: "סקיצות מהירות אלה מגיעות מהחזית. הן נעשו ללא כל מכשיר, ללא שולחן. משום כך, לא היה באפשרותי למסור עבודה מעובדת ונקייה". ועדה שהוקמה לשם בחירת הסמל, ועדת הסמל והדגל, התכנסה שוב ושוב ודנה בהצעות, עד אשר בחרה בסמל שכולנו מכירים – מנורה ומשני צדיה עלי זית המסמלים את השלום. צורתה של המנורה בסמל המדינה נלקחה הישר משער טיטוס ברומא, שם נראים חיילים רומאיים נושאים את כלי המקדש לגלות. המנורה בשער טיטוס עומדת על גבי בסיס שעליו מתוארים מפלצות ים, דרקונים ונשרים. תיאורים אלו כלל אינם מתאימים לאמונתם וטעמם של היהודים בימי הבית השני.
האם כך אכן נראתה המנורה בבית המקדש? בבית מפואר של משפחת כוהנים ירושלמית, ברובע ההרודייני, התגלה ציור של מנורה שנחרט על טיח ולה רגל משולשת. מי שצייר את המנורה, הכיר אותה מקרוב מעבודתו בבית המקדש ועל כן תיאורו מהימן. בתיאורים רבים של המנורה, על מטבעות ובחריטות באבן, תמיד מופיעה המנורה עם שלוש רגליים, כך שככל הנראה התיאור משער טיטוס שגוי.
למרבה הצער, חברי ועדת הסמל והדגל לא ידעו זאת ולסמלה של המדינה נבחרה מנורה שאיננה תיאור מדויק של מנורת המקדש. בכל אופן, אין מתאימה מן המנורה לסמלה של מדינת ישראל. לעומת ה"מגן דוד", שאומץ על ידי היהודים בשלב מאוחר (המאה ה-16), ימיה של המנורה עתיקים כימיו של עם ישראל. היא מופיעה במשכן, בבית המקדש הראשון והשני ובייחוד תופסת את מקומה כסמל היהדות במאות השנים שלאחר חורבן הבית השני.
בגולן, נמצאו עשרות מנורות חרוטות, או מגולפות באבן הבזלת ובנושא זה מחזיק הגולן בשיא ארצי. למרות שלמנורת המקדש היו שבעה קנים יש בין מנורות הגולן גם מנורות שלהן חמישה, תשעה ואפילו אחד עשר קנים. ייתכן ששינוי זה נובע מהקפדה על ההלכה הקדומה: "לא יעשה אדם…מנורה כנגד מנורה, אבל עושה של חמישה ושל שישה ושל שמונה. ושל שבעה לא יעשה", (תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ד ע"א).
דפנה מאיר, מוזאון עתיקות הגולן