הסערות והוויכוחים שליוו את סוף שנת הלימודים השאירו סוף שנה בטעם רע. למורה הבודד לא באמת אכפת ללמד עוד תשעה ימים. המערכת הארצית מחליטה מעליו. כהורים, עלינו לגבות את המורים, שותפים שלנו
"הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים", יאנוש קורצ'אק.
החופש הגדול כבר כאן. זה יהיה חופש קצת אחר. הוא יהיה שונה מהחופשים שאנחנו רגילים אליהם, לאור העובדה שנראה כי הקורונה עוד כאן והיא לא ממש מתכוונת להיעלם. שנת הלימודים, גם היא הייתה מורכבת, כמו הרבה דברים בחיים שלנו בתקופה הזאת. בשבוע האחרון, היינו עדים לסערות שהתחוללו בשאלת הארכת שנת הלימודים, נשמעו קולות בגנות המורים שלא מוכנים להאריך אותה.
בעיניי, אסור שיהיו קולות כאלה. גם אם אני מבינה את מצוקת ההורים, זה נותן תחושה רעה למורים, לסיים ככה שנה. יש כוח גדול למילים שלנו שיכול לגרום למורים לתחושות לא טובות. ההורים צריכים להיות מודעים ולשים לב. אני מניחה שהרבה מורים היו מוכנים להמשיך וללמד עוד תשעה ימים. ההחלטה שלא להמשיך אינה בידי המורה הבודד, אלא בידי המערכת וחשוב להזכיר זאת. המורים צריכים לקבל את הגיבוי שלנו ואת הערכתנו, כי מגיע להם.
תפקיד המורה הוא כל כך חשוב ומשמעותי לילדים שלנו. הילדים נמצאים במערכות החינוך שעות רבות ומבלים עם המורים לפעמים יותר זמן מאשר אתנו ביום יום ולכן למורים השפעה גדולה על חינוכם. בעיניי, המורים הם ממש שותפים שלנו. לא את כולם הייתי בוחרת כשותפים, אבל רבים מהם ראויים מאוד לתפקיד ועושים אותו נאמנה. במערכת הארצית, כמו בהרבה מערכות, יש מקום לשיפור בדרכי ההתנהלות שלה ובמי שמוביל אותה, אבל זה לטור אחר.
פעם, הייתי מקניטה את חבריי המורים על החופשות הרבות שיש להם ועל ההיקף של שעות המשרה שלהם. חברה כועסת ששמעה אותי הציעה שבמקום להתלונן, אלך להיות מורה, אם התנאים כל כך מוצאים חן בעיניי. היא אפילו הבטיחה לדאוג לי למשרה
לא מתאים לי
פעם, הייתי מקניטה את חבריי המורים על החופשות הרבות שיש להם ועל ההיקף של שעות המשרה שלהם. חברה כועסת ששמעה אותי הציעה שבמקום להתלונן, אלך להיות מורה, אם התנאים כל כך מוצאים חן בעיניי. היא אפילו הבטיחה לדאוג לי למשרה כזאת, עם חופשות. האמת היא שגם ההורים שלי, מגיל מאוד צעיר, חשבו שהכי נכון לי להיות מורה, כי זו משרה נהדרת לאימא וניסיתי להיות, בהמלצתם. שלושה חודשים הייתי מורה ולי באופן אישי, היה קשה מדי. עמדתי מול כיתות תלמידים שלא תמיד היו ממושמעים והתעסקתי בהרבה בעיות משמעת ובסוף יום העבודה, חזרתי כאילו רצתי מרתון בעלייה. בסיומם של שלושת החודשים האלה, הבנתי שזה לא מתאים לי. החזרתי את המפתחות, ויתרתי על החופש הגדול הארוך והמשכתי בחיי לתפקידים אחרים, בלי חופשים עם הילדים ואפילו בשיא העבודה, דווקא בזמן שהילדים בחופש. צחוק הגורל, כנראה.
כך שעל אף שאני מאמינה בכל לבי, שזו שליחות משמעותית וחשובה, אני מבינה שלא כולנו מתאימים לה. מי שבוחר בזה, עושה זאת בוודאי שלא בגלל התנאים שנראים מפתים, כי זו עבודה קשה ואת זה אומרת מי שלא מפחדת לעבוד קשה. חשוב להעריך את העשייה של אנשי החינוך ולהיות אתם ולא נגדם.
תודה
יחד עם זאת, אני מצפה מהמורים שגם הם ירגישו שותפים שלנו, ידאגו לילדינו ויבינו את המשמעות והאחריות הכבדה שיש להם בידיים. שיעשירו להם את עולמות הידע והתוכן, שילמדו אותם ללמוד, לשאול לחקור, שיחבבו עליהם את הלמידה, שיקנו להם ערכים, שיהוו דוגמה אישית ויהיו גם רגישים לנפשם ולצרכיהם. חינוך ילדינו הוא שיצמיח אותם להיות אנשים טובים, מועילים ומשפיעים בחברה.
בבית, אנחנו נותנים את הבסיס, אבל בבית הספר, המקום בו הם נמצאים הרבה שעות ביום, חייב להיות מענה משלים והגיבוי צריך להיות הדדי. אז אני מנצלת את הטור הזה, להודות לכל המורים שעושים עבודתם נאמנה, בשעות הלימודים וגם אחריהן. אלו שדואגים לילדינו, שמחנכים, שמלמדים, שמקשיבים. אלו שבימי הקורונה עשו מאמצים ללמד מרחוק וגם היו קשובים ודאגו לשלומם של ילדינו. אתם שותפים ראויים ועל כך – הערכה גדולה ולילדים שלנו, שמרו על עצמכם בחופשה, תנהגו בזהירות ובחוכמה בזמן הפנוי שיש לכם, תתבטלו קצת, מותר לכם, אבל גם עשו דברים טובים ומשמעותיים ותתמלאו בכוחות לשנה הבאה. חופשה נעימה ומוצלחת.
כתבות שיכולות לעניין אותך
אולי יעניין אותך גם:
-
הגוזלים עזבו את הקן
טוב, לא כולם, אבל הבית הולך ומתרוקן והבכורה כבר שואלת אם לא בא לי עוד…
-
סליחות
בכל פעם מחדש, אני מתפעלת מהיופי שיש ביהדות, במסורת ובחגי ישראל ומהעוצמה הזאת, של חודש…
-
סבא
סבא שלי היה קורא לי מרחוק ונותן לי סוכרייה. לפעמים, היה מוציא מטבע ושולח אותי לקנות…