מדיניות ממשל ביידן בנוגע לגולן עמומה. על ישראל להבהיר שהריבונות הישראלית על הגולן אינה ניתנת לערעור
ב-4 בספטמבר 1975, נחתם הסכם הביניים בין ישראל למצרים, שבמסגרתו ישראל נסוגה משדות הנפט באבו רודס וממעברי המִתלה והגידי, שבסיני. לצד חתימת ההסכם, חתם ראש הממשלה, רבין, על מזכר הבנות עם נשיא ארה"ב, ג'רלד פורד. מזכר ההבנות היה הישג מדיני וביטחוני, כפיצוי על הוויתורים הביטחוניים של ישראל ובו סיוע ביטחוני וכלכלי משמעותיים והבנות בנושא הפלשתינאי ובנושא הסורי. כחלק מן ההבנות, שיגר פורד לרבין מכתב שקבע כי ארצות הברית מסכימה שהסכם סופי עם סוריה חייב להבטיח שישראל לא תותקף מהגולן. היא טרם גיבשה עמדה סופית בעניין הגבול, אך אם תעשה כן, היא "תיתן משקל רב לעמדת ישראל, שכל חוזה שלום עם סוריה יהיה מבוסס על המשך נוכחות ישראל בגולן". יש לציין שרבין פעל להשגת הצהרה אמריקנית כזו מיום כניסתו לתפקידו, חודשים אחדים לאחר מלחמת יום הכיפורים, עוד בתקופת הנשיא ניקסון.
הצהרתו הכתובה של פורד הייתה הישג גדול. אף נשיא לפניו לא כתב מסמך כזה ועד טראמפ, אף נשיא אחריו לא חזר על הנוסחה. בתקופת המאבק על הגולן בשנות ה-90', נפנפנו בהצהרה הזאת אל מול האמריקנים שלחצו על ישראל לסגת מהגולן. אך מה נלין על נשיאי ארה"ב, כאשר ראשי ממשלה ישראליים ויתרו על הגולן? הראשון שבהם היה רבין עצמו ואחריו פרס, נתניהו, ברק, אולמרט ושוב נתניהו. אוי לחרפה.
הנשיא טראמפ היה רע לדמוקרטיה האמריקנית וטוב לישראל. לא היה לישראל מעולם ידיד טוב כטראמפ. כן, עדיף היה שמנהיג נורמטיבי היה מגלה ידידות כזו לישראל, אך אין לשכתב את ההיסטוריה. ביידן הוא ידיד ישראל, אך אין לי ספק שכישראלים, עוד נתגעגע לטראמפ.
השטח ידבר
ממשל ביידן הצהיר שממשלו מכיר בירושלים כבירת ישראל ושגרירות ארה"ב תמשיך לשכון בירושלים. באשר לשאר החלטותיו הפרו–ישראליות של טראמפ, עמדתו של ביידן לוטה בערפל. הוא מתכוון לחזור להסכם הגרעין עם איראן, אך לשנות אותו, כלומר לא לחזור להסכם של אובמה. איראן מסרבת אפילו לדון בשינויים. איראן מתנה את חזרתה למו"מ בהסרת הסנקציות האמריקניות. ביידן הודיע שלא יסיר את הסנקציות, כל עוד איראן מעשירה אורניום ומפירה את ההסכם.
מזכיר המדינה האמריקני, בלינקן: לשליטה ברמת הגולן יש חשיבות גדולה לביטחון של ישראל במצב הנוכחי בסוריה. שאלות משפטיות הן עניין אחר. לאורך הזמן, אם המצב בסוריה ישתנה, זה משהו שנבחן – אבל כרגע אנחנו לא קרובים לשם
באשר לגולן – מזכיר המדינה האמריקני, בלינקן, התבטא בנושא, בתשובה לשאלה בריאיון ל-CNN ואמר: "אם שמים בצד את העניין החוקי של זה, באופן מעשי, לשליטה ברמת הגולן יש חשיבות גדולה לביטחון של ישראל במצב הנוכחי בסוריה. שאלות משפטיות (על הריבונות בשטח) הן עניין אחר. לאורך הזמן, אם המצב בסוריה ישתנה, זה משהו שנבחן – אבל כרגע אנחנו לא קרובים לשם".
האם יש לנו סיבה לדאגה בעקבות ההצהרה?
מצד אחד, אלה הדברים הברורים ביותר שאמר מדינאי אמריקני, שאינו טראמפ, בנושא חשיבות הגולן לישראל. הדברים הללו טובים יותר ממכתב פורד. ממשל ביידן מכיר בחשיבות הגדולה של הגולן לביטחון ישראל. באשר לריבונות, הוא אומר שאנחנו לא קרובים למציאות שבה שינוי בסוריה יצדיק בחינה של שאלת הריבונות. הוא גם אינו אומר שבמקרה של שינוי כזה, ארה"ב תחזור בה מההכרה האמריקנית בריבונות של ישראל בגולן, אלא שתבחן את השאלה.
אם במצב הנוכחי יש לשליטתנו בגולן חשיבות גדולה לביטחון ישראל, הדבר נכון בכל מצב. הרי אילו, חלילה, נסוגונו מהגולן בשנות ה-90', היה זה כביכול ב"מצב אחר". כעבור שנים אחדות, היינו מתמודדים עם המצב הנוכחי ומנסים להרחיק את איראן מן הכנרת.
איני חושב שיש סיבה מעשית לדאגה, בוודאי לא בעתיד הנראה לעין. אך אשרי מפחד תמיד. דבריו של מזכיר המדינה מבטאים כרסום משמעותי בעמדת ארה"ב, כפי שנקבעה בידי טראמפ, לפני שנתיים. הכרה בריבונות פירושה שהשטח הוא ישראלי ויישאר ישראלי לצמיתות, ללא תנאי ובלי כל קשר למצב בסוריה.
על ישראל להבהיר חד–משמעית שהגולן אינו עומד ולא יעמוד שוב למו"מ וריבונותנו על הגולן אינה ניתנת לערעור. יש לגבות זאת במעשים בשטח: הגדלת מספר התושבים היהודים בגולן ל-50,000 לפחות, עד שנת 2030.
