כמו בשיר. חגי תשרי עברו עליי ממש בטוב ובנעימים, כולל איזו תובנה מוארת בשמחת תורה. שמחתי לקום לשגרה של "אחרי החגים" ואיך לומר? להתחיל מבראשית
בשמחת תורה, בדרך לבית הכנסת, פגשתי חברה שלא פגשתי הרבה זמן. אחרי שהתחבקנו, התנשקנו והעברנו קצת מידע על הילדים והחגים והמשפחה, דיברנו קצת על הא ועל דא… ואז היא הזכירה לטובה שם של מישהי, שיש לי כעס גדול עליה כבר שנים, בגלל איזה מקרה שקרה בעבר ומיד ואמרתי עליה מילים לא ממש טובות ומחמיאות. החברה קצת הייתה בהלם.
"אני מופתעת ממך", היא אמרה לי, "את, שכותבת על זה שצריך לסלוח, לאהוב ולחמול, פתאום לשמוע אותך כל כך כועסת ולא סולחת, זה מפתיע…".
"אני בן אדם", אמרתי לה "וכשפוגעים בי, אני נפגעת. גם אם אני רוצה לסלוח, עדיין הדבר שהיא עשתה לי השאיר אצלי פצע גדול ומשקעים ואני לא יכולה לחשוב על האישה הזאת שהיא אישה טובה אחרי מה שעשתה לי…".
החברה ניסתה לגונן עליה ואמרה שהיא עוזרת להרבה אנשים ומתנדבת המון ושהיא מכירה רק צדדים טובים שלה. (רק לטובת הקוראים: לא מדובר באישה מהיישוב שלנו). אחרי כמה שניות, ממש התחרטתי על המילים שיצאו ממני. זה לא ממש מתאים לי, אבל כנראה שהפצע עדיין לא הגליד. מיד ביקשתי מהחברה שתשכח מה שאמרתי ושאני מבקשת סליחה ואז, קצת מבוישת מעצמי על השיחה הזאת, נכנסתי לבית הכנסת והייתה שם שמחת תורה מאוד גדולה והתעלות רוחנית.
פתאום, אחרי כל כך הרבה שנים, שהכעס על האישה הזאת בתוכי, חשבתי שאולי היא בכלל לא מבינה ויודעת שמה שאמרה ועשתה כל כך פגע בי ופצע אותי ואולי לא הייתה לה כוונה רעה ואני לא באמת יודעת מה עבר עליה
כשעמדתי בעזרת הנשים, מביטה בנשים, בגברים ובנערים שלנו רוקדים עם התורה בדבקות ובאהבה, ירדו לי דמעות בלי להתכוון. התרגשתי מעוצמת הקדושה והשמחה וגם התחרטתי על המילים שלי ועל הכעס שאני אוצרת בתוכי, שלא מוביל אותי לשום מקום. פתאום, אחרי כל כך הרבה שנים, שהכעס על האישה הזאת בתוכי, חשבתי שאולי היא בכלל לא מבינה ויודעת שמה שאמרה ועשתה כל כך פגע בי ופצע אותי ואולי לא הייתה לה כוונה רעה ואני לא באמת יודעת מה עבר עליה.
סליחה היא הקלה
בעצם, גם לי קרה לא פעם שלא התכוונתי בכלל ונפגעו ממני ולא הצלחתי להבין את עוצמת הפגיעה, כי חשבתי שבאמת לא היו לי כוונות רעות. כמו שאני סוחבת את זה, בטח מסתובבים אנשים שסוחבים משהו שאני עשיתי ולא סתם יש את עניין הסליחות ביום הכיפורים, רק שבכיפור, לפעמים, יש לי הרגשה שאנשים מבקשים איש מרעהו סליחה שהיא לא מספיק עמוקה. פתאום, הבנתי שיכול להיות שהאישה הזאת שפגעה בי בכלל לא מעלה על דעתה שהיא צריכה לבקש את סליחתי ובאותו הרגע, החלטתי לסלוח לה והרגשתי הקלה בתוכי.
בסיום ההקפות, הלכתי הביתה בתחושה מוארת ושמחה יותר מזו שהגעתי אתה לבית הכנסת וככה חתמתי את חגי תשרי, שעברו עליי ממש בטוב ובנעימים. נהניתי מאוד בחיק המשפחה, טיילנו היינו הרבה יחד, צחקנו הרבה, אכלנו, שתינו, התחבקנו. אני נחתי המון, קראתי הרבה, ספגתי גם קדושה ותפילות ולראשונה בחיי, אפילו קצת הצטערתי שנגמרו לי החגים. אבל אחרי רגע, נזכרתי שאני מתגעגעת לשגרה המבורכת.
ביום של אחרי החגים, התעוררתי בשמחה, יצאתי להליכת בוקר שהכניסה לי אנרגיות טובות וכשנכנסתי לאוטו, התנגן לו פתאום באופן מיסטי לגמרי השיר "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב, לשיר אותו בכוח, לשיר אותו בכאב, לשמוע חללים ברוח החופשית ולהתחיל מבראשית". כיף שיש הזדמנות להתחיל מבראשית… מאחלת לכם חזרה מבורכת לשגרה והתחלות טובות.
כתבות שיכולות לעניין אותך
אולי יעניין אותך גם:
-
להתחיל מבראשית
החגים מאחורינו, החורף לפנינו ותחושה עזה של חדש מתפשטת באוויר. הריח המשכר של הגשם המתערבב…
- לא על המילקי לבדו
מאז יציאת מצרים, הנהייה אחרי עגל הזהב והערגה לסיר הבשר במצרים או לסיר המילקי בברלין…
-
לא קודחים לפני שמדברים
בגיליון האחרון של 'שישי בגולן' (11.4.14) הופיעה כתבה (עמ' 36) בנושא 'אוצרות הטבע של הגולן'…