האיש חגג 49 ופתאום שמתי לב שהוא מתקרב בצעדי ענק ל-50 וזה אומר שגם אני אחריו ואני בשום אופן לא מוכנה לחשוב על סטטוס של מבוגרת. איך זה קשור לשבוע הספר?

תמיד השווצתי שאחד הדברים שבורכתי בהם הוא היכולת להירדם ולישון בכל מצב. לא הייתה לי בעיה לישון במיטות שאינן שלי, או להירדם באוטו,, ברכבת, או בנסיעה וגם סתם ככה, על מזרן באיזו סדנה, או בטיפול, או על הדשא. כשאני ממש עייפה, ואפילו כשהייתי מוטרדת ומודאגת, איכשהו בדרך כלל העייפות הכריעה ונרדמתי.

בשנים האחרונות, זה כבר פחות עובד. אני מוצאת את עצמי מתקשה להירדם, מתעוררת באמצע הלילה מתהפכת מצד לצד, מוטרדת מהעובדה שאני כבר לא נרדמת בכל מצב.

"זה כנראה הגיל שנותן את אותותיו", אמרה לי חברה, בדיוק ביום שחגגנו לאיש 49 ופתאום שמתי לב שהוא מתקרב בצעדי ענק ל-50 וזה אומר שגם אני אחריו וזה כבר נשמע גיל של אנשים מבוגרים ואני בשום פנים ואופן לא מוכנה לחשוב על סטטוס של מבוגרת, כי אני בכלל עדיין ילדה.

מצד שני, אני לא יכולה להתעלם מכך שהילדים שלנו גדלים בעצמם. הבכורה תכף מסיימת תואר ראשון, החייל יוצא בשבוע הבא לחופשת שחרור מהצבא, כדי לנשק את המתבגר אני צריכה סולם ובת הזקונים שלנו עולה לתיכון

מצד שני, אני לא יכולה להתעלם מכך שהילדים שלנו גדלים בעצמם. הבכורה תכף מסיימת תואר ראשון, החייל יוצא בשבוע הבא לחופשת שחרור מהצבא, כדי לנשק את המתבגר אני צריכה סולם ובת הזקונים שלנו עולה לתיכון ולפעמים, אני צריכה לתת לעצמי איזו סטירה קטנה, לוודא שאכן כל הטוב הזה שלי ועברתי כבר מחצית משנות חיי, שגם זה גורם לי לפעמים לנדודי שינה.

למה? כי היו לי תכניות שהשנה, בשבוע הספר, אני מוציאה לאור את הספר הראשון שלי ושבוע הספר הגיע והספר אפילו עוד לא בטיוטה הראשונה שלו. אז עם הספר, למשל, נראה לי שאחכה כבר לגיל 50 והוא יהיה חלק מהחגיגה, הנה התחייבתי פה ואהיה חייבת לקיים ובינתיים, נהנית מספרים של אחרים. בלילות בהם אני מתקשה להירדם, אני מספיקה להשלים עוד כמה עמודים באחד הספרים, בערמה שמונחת בשידה שלי לצד מיטתי. יש שם מגוון של ספרי מודעות ותורה ורומנים קלילים, שתמיד כיף לי לקרוא, כי אין כמו ספרים לרחף אתם בעולמות אחרים. כשאני קוראת, אני לא חושבת, לא מודאגת מהגיל ומנדודי השינה, אני פשוט מתמסרת לקסם של המילים. 

עכשיו, כשאני כבר לא משוויצה ביכולת שלי להירדם בכל זמן ומקום, אני מבינה שעם הזמן, אנחנו משתנים וזה לאו דווקא בהכרח באשמת הגיל. שינויים מתרחשים בחיים שלנו בכל מיני תחומים ולפעמים, אבל רק לפעמים, אני חושבת שאולי עדיף לישון קצת פחות, כי הזמן עובר והחיים חולפים ויש עוד דברים שאני צריכה להספיק. יום שעובר לא חוזר. בכלל, למה הייתי צריכה להשוויץ בזה שאני נרדמת בכל מצב? היה עדיף שהייתי משאירה את זה לעצמי .לא הכול אני חייבת לספר לכל העולם.