שש שנים לאחר חנוכת שביל הגולן, בחרנו לציין תופעה תרבותית התנדבותית גולנית ייחודית שצמחה סביב מסלול השביל. הכירו את מלאכי שביל הגולן, אנשים שעיסוקם נתינה שקטה, כמעט סמויה לאנשים שלא פגשו מעולם, מלכים בין מלאכים, נבחרי השנה של "שישי בגולן"
בגיליון ערב ראש השנה נוהגת מערכת "שישי בגולן" לציין את "נבחרי השנה בגולן", קבוצת אנשים או מערכת, שמתייחדים בנתינה לציבור. אפשר שיהיה זה בתחום ההתנדבות, החינוך, השירות, קידום הקהילה ותמיד יש כאן די מועמדים להציבם במקום הטוב הזה.
השנה בחרנו לחשוף שורה של אנשים, שעוסקים בנתינה שקטה, כמעט סמויה, שמופנית אל אנשים שלא פגשו מעולם ואולי לא יפגשו שנית.
בחרנו במי שמכונים "מלאכי שביל הגולן", ובגלל סירוב של אחד מהם להתקרא במונח "מלאך", הורדנו את האל"ף וכולם הפכו למלכי שביל הגולן וטוב שכך.
ישראל אשד, אליעד, יועץ תיירות, גם לכפרי הדרוזים בגולן, מנהל אתר האינטרנט של "שביל הגולן" ויוצר השילוט בשביל, משרטט כמה קווים למהותם של אותם מלכי שביל שלנו.
אשד: "מלאכי שביל ככלל, הם אנשים בפריפריות מרוחקות, אשר שמחים לארח ולדבר עם אנשים שמגיעים ממרחקים. זו תופעה מאוד מעניינת ומרתקת, כאשר המארחים נהנים מהאירוח לא פחות מהאורחים. אלה לרוב חקלאים שפוגשים בשגרה רק את אנשי יישובם, ואת בעלי החיים סביב, מה שמעורר את המוטיבציות לארח אנשים מרחוק, להזמין אותם לישון ליד הבית או בתוכו. גם אני עושה זאת, פעמים רבות.
"מדוע לבטוח באנשים שאינך מכיר ולפתוח את ביתך באמון לפניהם? ההנחה הבסיסית היא שמי שהולך עם תרמיל של 25 קילו על הגב 20 קילומטרים ביום חייב להיות טיפוס טוב. אני פוגש כך את מיטב הנוער, רואה אותם חוצים כבישים, שואל אותם מאיפה באו, מדבר איתם, כן, מיטב הנוער."
לפני שנדבר עם אותם מלכי שביל, האם מישהו בכלל פוקד אותו בחום הנורא של קיץ בגולן?
אשד: "שביל הגולן מטוייל כל השנה, גם בחום הנוראי, רק היום התקשרו חמישה מטיילים שנמצאים בשביל.
"החידוש השנה הוא שילוט השביל שכולל חלוקה לקטעים, מידע כללי, מפות של השביל, הוראות בטיחות ושלטי הכוונה, שלטי מידע על אתרים שהשביל עובר בהם ושלטי תצפית במקומות המתאימים.
לאורך השביל מוקמים חניונים פתוחים ללא תשלום, בהם שולחנות, מקום להבעיר אש ומקום מוסדר לשינה.
"בתוך זמן קצר הפך שביל הגולן לאחד השבילים הארוכים המטויילים ביותר בארץ. יש כאלה שהולכים אותו כהכנה לטירונות או לשביל ישראל ויש כאלה שעושים אותו כקינוח לאחר שביל ישראל. יש קבוצות בגולן שנאמנות לו, האחת עם שמוליק חזן, מנהל מחלקת תיירות בגולן והאחת עם אורי הייטנר, מנהל 'יובלים' בגליל העליון.
"אפשר להוסיף כי ביחד עם יעקב שקולניק הפקתי את 'מדריך שביל הגולן'. חוץ מהפורמט היפה הוא מכיל את כל המידע שנדרש כדי ללכת בשביל וניתן לרכישה בכל מקום."
ונעבור למלכי שביל הגולן
הצפונים: גלית וג'קי הגיאן ממרום גולן – למען הגולן ולהראות שיש ישראל אחרת
ג'קי הגיאן, חבר מרום גולן מאז 89, מספר שעד לפני חצי שנה העמיד קיבוץ מרום גולן לרשות ההולכים בשביל הגולן דירה ובה מזרנים, תנור, מקלחת חמה.
"לצערי הרב הדירה נלקחה לטובת המכינה והיום אני מקבל אותם, מדריך אותם איפה לטייל ומארגן להם שינה בדשא הגדול של הקיבוץ ומפנה לשירותים. מקלחות אצלי בתוך הבית וגם אוכל", פותח הגיאן את סיפור המלאכות הפרטית שלו. "זו גם הדרך שלנו לקדם את האינטרס של הגולן. בעבר דיברתי עם אלי מלכה, ראש המועצה, על הקמת מוקדים לשינה מסודרת, לפני שנתיים ושלוש זה הובא למליאה ומשום מה לא מתקדם.
"אני קודם כל מלאך שביל. זה התחיל כאשר הגיעו אליי בפעם הראשונה שני טייסים ובחור של 669. עם הזמן המתארחים השאירו לנו פתקים על המקרר: 'אין עליכם, אתם מלאכים', כך נולד על ידי המטיילים עצמם המושג מלאך-שביל.
"מי המתארחים? בדרך כלל חיילים קרביים, מטיילים בחו"ל, שמגיעים עם מקלות נורדים. בשנים האחרונות נוספו גם חרדים ומטיילי תקופת בין-הזמנים. עבורי זה תענוג להראות להם מה זה חילונים. לפעמים הם אומרים לי: לא יכול להיות שאתם מלאכים, ואני מראה להם שיש ישראל אחרת. הם מטיילים כאן וחשוב שיפגשו אותנו, שיראו שאנחנו יהודים כמוהם."
כמה פעמים אתם מארחים אותם?
"מאות פעמים בשנה, זה יכול להיות עשרה טלפונים ביום מכל מיני קבוצות. כאשר הייתי מזכיר היו לי דירות פנויות והלנתי אותם שם, אבל לצערי ושמחתי דאגתי לאכלס את כל הדירות.
"אנחנו גם עושים הקפצות. לעיתים יש טלפונים מבנות שתקועות פה ושם ואני אומר: חכו, אבוא לקחת אתכם. אנחנו עושים את זה בכיף, לכן אני נלחם שהדלת כאן לא תהיה אף פעם סגורה בגלל שלג וכל מיני סיטואציות."
מה המניעים לתת כל כך הרבה?
"זו הדרך שלי לשמור על הגולן. בבוא היום כשיצטרכו חלילה לקבל החלטה… גם זה יושב אצלי בראש. באתי משכונת התקווה, בחור דל אמצעים שהחליט לחנך את משפחתו בגולן. זו דרכי להחזיר את מה שקיבלתי כאן. אני אוהב להתחלק, בידע, ביכולת, ואני גם בשלן לא קטן ופותח עכשיו שירותי קייטרינג והסעדה, אם שמעת על ג'קי – זה אני.
"וגם גלית אשתי, מורה ב'אביטל', בענין מלאכי השביל. השבוע ירדתי איתה למטע, עוצרת אותנו בחורה צעירה: אנחנו תקועים כאן עם האוטו. לא הצלחתי להניע בעצמי, הבאתי טנדר גדול והנעתי. הרי אי אפשר להשאיר אותם על הכביש. הם אמרו שלא ייתכן שכך מתנהגים כאן, השבתי: עד שאתם לא בסדר, לא משחררים אתכם כאן בגולן".
הצפונים: שושי ואמיר דובדבני מאלוני הבשן – כבר 2000 "שביליסטים"
הבנים של שושי ואמיר דובדבני חזרו משביל ישראל בדיוק כשהתחילו המטיילים לכבוש את שביל הגולן בשנת 2007. "אמרתי שחייבים לעשות משהו בעניין, התחלנו לארח אצלנו אנשים בבית וכך בעצם ייסדתי את מלאכי שביל הגולן", מספר אמיר דובדבני.
"כאשר לא היה די מקום בביתי הפרטי, הכשרתי בתוך מרכז הרכיבה שבבעלותי חדר נוסף שמיועד להולכי שביל הגולן, ומאז כבר היו אצלנו לדעתי 2,000 איש.
"אנחנו יישוב דתי, השביל עובר ממש לידינו, לכן יש לנו הסכם עם המטיילים, שבשבת הם אינם מבשלים ובתמורה אני דואג להם לאירוח לארוחות במשפחות. היום יש חמש משפחות קבועות שמארחות, לעיתים הם מגיעים ממש דקה לפני שבת, לפעמים הם מביעים רצון להגיע לתפילה ואז גם דואגים להם לכיפות ועוד. הם סועדים ארוחת ליל שבת וממשיכים למחרת בשביל.
"אלוני הבשן, עד כמה שאני יודע, הוא מהיישובים הקרובים ביותר לשביל הגולן. אנחנו מטמינים עבורם גם מים בדרך ובמידה וצריך באים לקחת חבר'ה שנפצעו או נשברו ברוחם ורצו להגיע כבר למקום יישוב.
מאז התחלנו במשימה יש לנו כבר מטיילים שחוזרים אלינו כמה פעמים, זה עובר מפה לאוזן. לאחרונה הקמתי גם דף 'פייסבוק' לשביל הגולן ויש גם אתר 'ויקישביל', חלק גדול מהקטע הצפוני אני כתבתי. במשך הזמן גייסתי גם אנשים אחרים לנושא וחלק התגייסו בעצמם."
שאלתי הנצחית, מדוע להכניס זרים הביתה?
"ילדינו היו רצים אחרי ה'שביליסטים' וקוראים להם לבוא לישון אצלנו. מבחינת חינוך וערך מוסף למשפחה זה אדיר. פעם היו אצלנו חמישה אנשים לקידוש של שבת. אחד מהם אמר שזו הפעם הראשונה בחייו שעשה קידוש. הדברים האלה הם הדלק שלנו. כל המשפחה צריכה להיות מגויסת לזה, אך אשתי שושי היא הרוח החיה. אני מביא אותם והיא מפנקת אותם.
חשוב לי מאוד להדגיש, שהמקום מיועד לאנשים שעושים את כל שביל הגולן, להחליף כוח, לא למי שהיה ביהודיה ומחפש מקום לישון".
הצפונים: אופירה ואסף פרלמן מאלוני הבשן – לפחות 200 מטיילים בשנה
אסף פרלמן, 33, שבע שנים בגולן, מספר כי לפני שש שנים, בערב יום הזיכרון הגיעו לאלוני הבשן כמה חבר'ה לטיול בשביל.
"הם עברו כאן, לא היה להם איפה לישון, היה לילה קפוא, הודות לצירוף של כל מיני נסיבות הזמנו אותם לישון", פותח פרלמן. "הם ישנו כאן, ארבע חבר'ה, שנה לפני כן לחמו במלחמת לבנון השנייה. הזיכרון היה מאוד משמעותי וגם לנו זו היתה חוויה חזקה ומאז אופירה אשתי ואני פתחנו את ביתנו למטיילי שביל הגולן. פרסמנו את ביתנו כמקום אירוח, בו הם מקבלים מקום ללינה בגינה עם שקי שינה, מזרונים, כי ביתנו צר מלהכיל. בחוץ עומדים לרשותם כיור, חשמל, קומקום, קפה-תה-סוכר ומקום לבשל במדורה. אם צריכים שנקנה להם משהו בצרכנייה, נקפיץ להם מים או כל דבר אחר, הכל נעשה בשמחה. עבור המטיילים מדובר בהעברת לילה במקום מסודר עם מים, חשמל ושירותים אצלנו בבית.
"מדובר בכמה מאות מטיילים בשנה, אני מעריך שמאתיים עוברים כאן בקלות ולנים בגינה. בפסח האחרון היה כאן לילה עם למעלה מעשרים איש. מדי פעם נתקלים במכרים מפה ומשם, או שהם מכירים חברים שלנו."
יש סיפור בשבילנו?
"לפני כארבע שנים ישבו כאן בחוץ שני חבר'ה לאחר שירות ביחידות קרביות ודיברנו. לפתע היתה הקפצה כי היתה חדירה מסוריה דרך הגדר. כשיש אזעקה כולנו הולכים לנשקייה, מקבלים נשק ומשימות וכך צירפנו גם אותם לכיתת כוננות. אמרנו שהם הרוויחו, כי הם גם יכולים לישון וגם להגן על יישוב על הדרך. הם שיתפו פעולה כמו גדולים, לקח שעה שעתיים עד שהצבא חיזל"ש את האירוע".
בני הזוג פרלמן עובדים ביקבי הגולן, היא בשיווק וכוח אדם והוא במחלקה החקלאית. בנוסף אסף הוא גם מתנדב של יחידת החילוץ.
המזרחיים: אור גיל מקשת – החלום: להקים מרכז למטיילים בחושנייה
"איני זוכר בדיוק מתי התחלתי בהתנדבות זו" אומר אור גיל מקשת. "זה היה מתוך תחושה לעזור לאנשים, לפגוש אנשים שהולכים בשביל, בעיקר בסוכות וסביב פסח, אז יש רבים מאוד מהם. אז גם היתה לי אפשרות לארח בקרוון.
"הרבה פעמים יש חוויות מאוד מסקרנות עם אורחים שהיו אצלנו והתארחו גם בבית. אני מרגיש שמאז שפורסמו ספרים וטיפים באינטרנט, יש פחות שאלות ופניות, גם השילוט ונקודות המים ושכלול השביל גורם לכך שאנשים פחות צריכים מידע.
"יש לי חלום שאני מעוניין לדבר עליו וכבר אמרתי את הדברים במועצה: אני מרגיש שחושנייה היא צומת מרכזי בשביל הגולן בין הצפון לדרום. אני מעוניין שיוקם שם בתקופות השיא ובסיוע המועצה האזורית גולן מאהל גדול לאירוח, עם פעילויות תרבות, אוכל, מים ושירותים, ותורנויות אירוח של אנשים שלנו. לראות עיניי זה יכול ליצור משהו אמיתי של אירוח של הגולן ולא רק התנדבותי של אנשים. אפשר לעשות נקודה נוספת כזאת באזור נטור, באום אל קנטיר, כאשר אלה שתי נקודות מעבר משמעותיות."
מדוע בכלל להיות מתנדב לאירוח מטיילי שביל?
"כיף לעזור לאנשים ולארח, בתחושה של 'ברוכים הבאים הביתה'.
אני עוסק בהוראה ובהדרכה, בלימוד, בהכנה ללידה, ומקיים קורסים של סוף שבוע בגולן שאליהם באים מכל הארץ. בקורסים אלה אני תמיד פותח בברכות בשם הגולן. השביל הוא מפעל נפלא וצריך לחזק אותו בדברים נוספים".
יישובי המרכז, יוני דולב מיונתן – רק רווח לכל הצדדים
"בזמן שפתחו את שביל הגולן, התקשר ישראל אשד ואמר שעל הקטע של יונתן אין מתנדב לארח. שאלתי מה זה דורש ואמרתי בסדר", פותח יוני דולב מיונתן, בעבר מנהל פארק קצרין ומוזיאון הגולן.
"מאז עברו אצלנו הרבה חבר'ה. אנחנו מזמינים אנשים לישון בדשא מאחורי הבית, יש אוהלים, מזרונים, חשמל, מים, מקלחות בתוך הבית, למי שזקוק מאוד ומקבלים אותם יפה. הם מתקשרים מראש או באותו יום ופשוט באים. מאז שנפתח השביל אנחנו מחזיקים ספר אורחים שכותבים בו כל המטיילים ופשוט יצרנו קשרים מעולים עם אנשים. אנחנו גם מארחים אצלנו בשבת, ובארוחות שבת יוצאים סיפורים מדהימים."
מה מאפיין את המתארחים?
"אלה חבר'ה איכותיים, שמסוגלים לשים תיק על הגב, ללכת ימים רצופים, תוך כדי צבא או אחריו; סטודנטים, שבודקים את הציוד בשביל לקראת טיול בחו"ל, אבות ובנים, מגוון רחב של אפשרויות."
סיפור מיוחד?
"בערב יום כיפור הגיעו אלינו הביתה שלוש בנות חילוניות וביקשו לישון בדשא. הרגשנו לא נעים, פינינו להן חדר בבית והן עשו אצלנו את יום כיפור. שתיים מהן צמו לראשונה בחייהן, החליטו מתוך עצמן. הן הגיעו לתפילה בבית הכנסת ונשארו עוד לילה כדי לעזור לנו לבנות את הסוכה. רק למחרת בבוקר המשיכו.
יש לי סיפור נוסף מאוד יפה על שני חבר'ה שעשו את המסלול באופניים, הגיעו אלינו, גילו שאיבדו טלפון ולא ידעו איך להגיע בחזרה למסלול. נתתי להם את מפתחות המכונית הפרטית והם היו בשוק. צחקתי ואמרתי: קח את הרכב, תשאיר את האופניים כערובה ותחזור.
מבחינתי, האירוח הזה של אנשים שאינך מכיר, ללא שום תנאים, עושה המון לילדים שקולטים את הכנסת האורחים הטובה ביותר. היו מקרים שהקפצתי מים למטיילים שנתקעו בלי מים. אנחנו מלאים בסיפורים, זה כל כך כיף ואנשים כל כך מעריכים, זה רק רווח לכל הצדדים".
במערב הגולן, סמדר ויששכר שי-אחי מכנף: אם אפשר לעזור למישהו, אדרבא
אמנם היישוב כנף אינו מונח בדיוק על מסלול שביל הגולן, אפילו מרוחק ממנו, אך סמדר ויששכר שי-אחי, מותיקי מושב כנף, מסייעים לאנשים שנתקעים בכלל וגם בעיקר בשביל הגולן.
סמדר שי-אחי: "אנחנו מעמידים לרשותם חדר ללא תשלום, עם מיטות, מזרנים ומצעים, מגבות אם צריך, מקלחת חמה, אוכל אם צריך, אני מביאה ממה שיש לי, ואפשר להכין יחד איתם. לפעמים הם ארבעה, שלושה או רק אחת בדרך, כל פעם משהו אחר, ואנחנו מארחים בשמחה. בגלל שזה לא בדיוק על השביל מגיעים אלינו בעיקר בתקופת האביב.
"התחלנו לאחר שבכל כיפור אירחתי כאן את החבר'ה שבאים למניין. הבת שלנו עשתה את שביל ישראל, מאוד נהנתה מזה שאנשים אירחו, שמענו ואמרנו שמתאים לנו. אם אפשר לעזור למישהו – אדרבא".
בימים אלה ממש פותחת סמדר גלריה לויטראז' ואמנות בכנף ואילו הבעל יששכר עוסק בהדברה אקולוגית.
בדרום הגולן, שרה צפריר בגבעת יואב – פשוט ראיתי כמה זה נחמד
האוהלים המונגוליים של שרה צפריר, בגבעת יואב, מוכרים כאן לרבים. פחות מהם יודעים כי צפריר, אם לארבעה ו- 40 שנה בגבעת יואב, היא בין המארחים בקטע הדרומי והאחרון של שביל הגולן.
גם היא הצטרפה למל(א)כי השביל לאחר שילדיה עשו את שביל ישראל ושביל הגולן, "ואז החלטתי לאפשר למטיילים שמגיעים לישון אצלנו במרפסת", אומרת צפריר. "אנחנו עושים זאת כבר שנים רבות, רק השבוע היו כאן ארבע חמש בנות. המטיילים באים, יש תאורה, מים, שירותים, אני תמיד מתעניינת מי הם, אך לא יותר מדי.
פשוט ראיתי כמה זה נחמד".
שנה טובה, המשך טיולים שקטים ובטוחים למלכי שביל הגולן ולאלפי מטייליו.
רשימת מל(א)כי השביל המפורסמת באתר שביל הגולן
נמרוד – לילך אשתר / מרום גולן – ג'קי הגיאן / אלוני הבשן – אמיר דובדבני, אסף פרלמן, יוסי כרמיאל / קשת – מאיר, אור גיל / יונתן – יוני דולב / מעלה גמלא – לי, רני / כנף – שי אחי / נוב – משה הורביץ, אסתר איינשטיין / גבעת יואב, שרה צפריר, רינה / אליעד – אלי סנדרוביץ / כפר חרוב – בארי
שביל הגולן
שביל הגולן הוא נתיב הליכה ארוך באורך כ-130 ק"מ ברמת הגולן, המהווה תוספת לשביל ישראל אשר אינו עובר ברמת הגולן ויהודה ושומרון. השביל נחנך באסרו חג שבועות, 24 במאי 2007, לאחר מבצע סימון בן חמישה חודשים של הוועדה לשבילי ישראל בחברה להגנת הטבע ביוזמת עמותת תיירות גולן .
השביל מחבר בין הר החרמון בצפון ובין מעיין עין עקוב בדרום. רובו עובר בחלק המזרחי של רמת הגולן, באזורים פחות מוכרים ומטויילים של הגולן. מתוך השביל רק כ-30 ק"מ היו מסומנים בעבר. השביל מסומן בסימון שבילים בצבעים לבן, כחול וירוק המסמלים את החרמון, הכנרת והגולן בהתאמה .
מסלול השביל מצפון לדרום: קופות אתר החרמון, נחל גובתה, נמרוד (יישוב), מסעדה (יישוב), בקעת יעפורי, ברכת רם, הר אודם, שמורת יער אודם, אנדרטת פלס"ר 7, שמורת הר חרמונית, עמק הבכא, מרום גולן, הר בנטל, עין זיוון, הר בני רסן, רכס בשנית, הר חוזק, עין ג'ויזה, חושנייה, חרבת פרג, אום א-דנניר, עין אל מתרס, גלגל רפאים, מאגר סמך (מאגר רוויה), אום אל-קנאטר ובית הכנסת העתיק באום אל-קנאטר, עדיסה, מצפה אופיר, בני יהודה הישנה, שמורת נחל מיצר, מבוא חמה, מצוקי און, עין עקוב .
בשני קצותיו של השביל, מסלולי הליכה מסומנים המאריכים אותו – בצפון, מסלול העולה לחרמון הישראלי; ובדרום, שביל מסומן היורד אל קיבוץ האון שעל שפת הכנרת .
