מול עשרת המרגלים, בפרשת "שלח לך", עומד כלב בן יפונה (יחד עם יהושע בן נון) ואומר באומץ: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ". לא תבוסתנות, לא פחד מענקי כנען ולא הססנות כרונית. נחישות: "עלה נעלה". אנחנו צריכים את כלב בן יפונה של ימינו

פרשת "שלח לך", שאותה נקרא השבת, עוסקת, ברובה, בפרשת המרגלים – אחת מנקודות המפנה בסיפורי התורה. בני ישראל יצאו ממצרים, קיבלו את התורה ועמדו להיכנס לארץ ישראל, לכבוש אותה ולהתנחל בה. כתוצאה מחטא המרגלים, מהלך ההיסטוריה השתנה ובני ישראל נאלצו לנדוד במדבר ארבעים שנה; שנה כנגד כל יום מימי מסע המרגלים בארץ ישראל. כל דור יוצאי מצרים, למעט כלב בן יפונה ויהושע בן נון, המרגלים הנאמנים, ימותו במדבר ולא ייכנסו לארץ ישראל. על פי חז"ל, חטא המרגלים היה בתשעה באב, והעונש עליו הוא כל החורבנות שאירעו בתשעה באב, כמאמר המדרש: "אתם בכיתם בכייה של חינם, אני קובע לכם בכייה לדורות".

במה פשעו המרגלים? מהו חטאם הגדול, שבעטיו לקה העם בעונש כבד כל כך, כבד הרבה יותר מן העונש על חטא העגל? המרגלים נשלחו לאסוף מודיעין ובשובם, הציגו את חוות דעתם. מה רע בכך? האם תפקידו של המודיעין להציג לקברניטים את המידע שהם רוצים לקבל, או את המידע המקצועי האמין, כמיטב הכרתם?

החטא כלל אינו קשור לסוגיה מודיעינית, זו או אחרת. מטרת שליחותם של המרגלים כלל לא היה סיפוק מודיעין אודות האויב. מי שהחליט לשלוח את המשלחת הוא אלוהים, שציווה את משה – "שלח לך". אלוהים זקוק למודיעין? כנראה שמטרת השליחות היא אחרת. ניתן להבין זאת גם מהרכב המשלחת. אין זו משלחת של אנשי מודיעין מקצועיים, שיצאו בחשאי לרגל את הארץ, אלא זו משלחת מכובדת של הנהגת העם, כל נשיאי השבטים. בהשלכה לימינו, מדובר בשליחת הממשלה למסע ריגול ואיסוף מודיעין. זה לא מתקבל על הדעת. המטרה שונה – המודיעין שאלוהים מחפש אינו על אודות האויב, אלא על אודות כוחותינו. הנהגת העם נשלחה לשליחות, שנועדה לבחון את החוסן הלאומי ואת חוסן המנהיגות, כדי לדעת אם העם בשל למשימה של כיבוש הארץ וההתנחלות בה; אם העם השתחרר ממנטליות העבדים וראוי להיות עם חופשי בארצו.

ההנהגה כשלה והתוצאה הייתה החלטת האלוהים לדחות כמעט ב-39 שנים את המהלך.

תסמונת עשרת המרגלים

מהו המסר המרכזי שעלינו להסיק מן הפרשה? שמנהיגות המואסת בארץ חמדה, לוקה בשיגעון קטנות לאומי ובחוסר אמונה בחוסנו של העם, ויוצרת דמורליזציה מתוך חוסר ביטחון עצמי, עלולה להמיט אסון על העם.

כשאנו בוחנים את דרכה של ההנהגה המדינית, ובמידה מסוימת גם הצבאית, כלפי חמאס וחיזבאללה לאורך שנים; את מדיניות ההתמכרות לשקט, תשלום פרוטקשן כדי לזכות בעוד טיפה שקט, ההכלה של הצתת שדות הנגב, במשך שנים ללא כל תגובה, ההבלגה על הקמת מאחז חיזבאללה בתוך שטחה הריבוני של ישראל ללא כל תגובה – מה הפלא שקיבלנו את אסון השבעה באוקטובר? וכשרואים את אופן ניהול המלחמה בידי ההנהגה המדינית, ובמידה רבה גם הצבאית – דשדוש ומריחה בדרום, פינוי שערורייתי לאורך זמן ומי יודע לעוד כמה זמן של יישובי הצפון, במקום להגן עליהם, הרי ברור שלא הפקנו את הלקח. אפשר בפירוש לומר שהנהגתה של מדינת ישראל לוקה בתסמונת עשרת המרגלים.

לנוכח התנהלותם של עשרת המרגלים, בלטו במנהיגות אמיצה ויוצאת דופן יהושע בן נון וכלב בן יפונה. "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר: עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".

תסמונת עשרת המרגלים הייתה דרך המלך של העם היהודי בשנות גלותו, תחת אתוס "שלוש השבועות": לא לעלות בחומה, לא למרוד בגויים, לא לקרב את הקץ. הרצל והתנועה הציונית העזו להיות כַּלֵב ויהושע בן נון, שיצאו באותה קריאה של "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ".

זלמן שז"ר, מהמנהיגים הרוחניים והפוליטיים הבולטים של תנועת העבודה הציונית ונשיא המדינה השלישי, כתב את השיר הבא:

אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!

לֹא רַבֵּנוּ מֹשֶׁה, לֹא הַכֹּהֵן אַהֲרֹן,
רַק כָּלֵב שֶׁגָּעַר…
הוּא שֶׁרָאָה לְפָנִים בְּחֶבְרוֹן
אֶת יְלִידֵי הָעֲנָק, וְלֹא זָע בּוֹ לֵבָב,
וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בְּעֵינָם וּבִהְיוֹתָם בְּעֵינָיו
רַק חָגָב, רַק חָגָב
הֶאֱמִין בְּכָל לֵב כִּי כֹּחֵנוּ הוּא רַב,
וְלֹא נִסְעַר.
אַךְ עַכְשָׁו
הוּא שֶׁנֶּחְרַד וְצָעַק וְזָעַם
וַיַּהַס הָעָם…

הוּא גָעַר כִּי זָכַר, שֶׁאָמְנָם וְאָכֵן
עָצוּם וְחָזָק הוּא הָעָם הַשָּׁכֵן,
וְעָרִים לוֹ בְּצוּרוֹת וּגְדוֹלוֹת בִּמְאֹד
וְכָבֵד הַיְשִׁימוֹן וְעוֹד רַבּוֹת בּוֹ לִצְעֹד – –
עַל כֵּן מְאֻיָּם הוּא הָרִיב, וּבְכִי הַמְּלִינִים.
אָסוֹן בּוֹ, קָלוֹן בּוֹ, בַּחוּץ וּבִפְנִים,
לָכֵן קָם כֹּה נִזְעָם, וְכָעַס וְכָעַס
עַד הֻשְׁלַךְ הַס…

עַד כֹּל עַם הַמְּלִינִים, הַנָּבוֹךְ, הַמְּפֹרָר
נִדְהַם מֵחֶרְדַת זֶה הַקּוֹל שֶׁגָּעַר
נִדְהַם
וְנָדַם.

וּמֵאָז, בְּכָל עֵת בְּכִי עִוְועִים וּמְדָנִים,
רִיב אַחִים בַּמַּחֲנֶה וְהֶסְתֵּר הַפָּנִים
צוֹפֶה וְתוֹהֶה וְזוֹעֵק בִּי הַלֵּב:
אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!

בימים האלה, שבהם, בעיצומה של מלחמה קשה, חזרנו לשישה באוקטובר על סטרואידים, עם בכי עוועים ומדנים, ריב אחים והנהגה חלשה, מסוכסכת, מסכסכת ומפלגת, מסיתה ומעלילה, צופֶה ותוהֶה לב ציוני ופטריוטי: אַיֶּכָּה, כָּלֵב?!