אחרי אסון מג'דל שמס, בו נהרגו 12 ילדים, בעקבות נפילת רקטה ששיגר ארגון הטרור חיזבאללה, במגרש כדורגל ביישוב, פונו 44 פצועים למרכז הרפואי "זיו" שבצפת, ביניהם 38 ילדים. אנשי המרכז הרפואי פנו לפסיכולוג הראשי של קבוצת "עמל ומעבר", ד"ר שי חן גל, שבעזרת בובת כלב עם עיניים עצובות וידיים ארוכות, הרגיע במעט את הילדים והוריהם
44 הפצועים מזירת הטבח במג'דל שמס פונו למרכז הרפואי "זיו" שבצפת, שם קיבלו מעטפת טיפולית רגשית על ידי צוותי המערך הפסיכוסוציאלי, מרגע הגעתם. לאור המצוקה שהילדים הביעו, הכוחות המטפלים הבינו שיש צורך במגוון רחב יותר של מענים טיפוליים רגשיים, המותאמים לצורכי הילדים, והעלו צורך בהתערבות שתוכל להמשיך עם הילדים, גם לאחר שחרורם מהמחלקה.
הוצע לפנות לד"ר שי חן גל, הפסיכולוג הראשי של קבוצת "עמל ומעבר", העומד בראש הסטארט-אפ הישראלי "בובת חיבוקי" – התערבות טיפולית לילדים באמצעות בובה טיפולית רכה, שנראית כמו כלב עם פרצוף עצוב, אשר מאפשרת שיח טיפולי עקיף עם ילדים, שלרוב מתקשים לדבר על העולם הנפשי והרגשי שלהם. במהלך ההתערבות, הילדים נשאלים "למה חיבוקי עצוב?" – נמצא שלילדים קל יותר לתאר את הרגשות של חיבוקי הכלב, מאשר של עצמם וכי ניתן לגלות מה חווה הילד באופן פנימי בצורה זו.
ביום למחרת האירוע, יום ראשון, פנתה אגודת הידידים של המרכז הרפואי "זיו", בסיוע והמלצת מנכ"ל עמותת "רופאי חלום", צור שריקי, לד"ר שי חן גל. בעקבות הפנייה, ד"ר חן גל הגיע לבית החולים והחל טיפול ב-11 ילדים ומשפחותיהם שהיו מעוניינים, בשיתוף עם העובדת הסוציאלית מירי כהן, רכזת נושא שעת חירום במערך הפסיכוסוציאלי ועובדת במחלקת ילדים.
ד"ר גל: "כשהגעתי למחלקה, מן הסתם מחלקה עם ילדים פגועים מהאירוע וההורים שלהם, ישבתי עם הצוות של המחלקה וקיבלתי קצת רקע על האירוע והמצב. פניתי אל המשפחות לראות מי מעוניין, ואז התחלתי לטפל, קודם, בילדים ואחר כך, גם בהורים. כמו כן, נתתי הדרכה לאנשי הצוות הטיפולי שם. אני יכול להגיד שזה היה מאוד משמעותי לילדים. בגלל החוויה הקשה שהם עברו, אפשר היה לראות שמאוד קשה להם לדבר על מה שקרה. אנחנו מדברים על ילדים שנפצעו באירוע, כלומר הם היו ממש בתופת. מהמעט שהם כן סיפרו בשלב הזה, אפשר היה לשמוע את הזוועות שהם חוו, אפשר היה להבין מהדברים שלהם שהיה פחד מאוד גדול ושהדברים שהם ראו היו מזעזעים".
חוזר הביתה עם "חיבוקי"
כחלק מההתערבות, הילדים מקבלים בטיפול בובת "חיבוקי" משלהם ואת הספר של "חיבוקי". כמו כן, גם הורי הילדים מקבלים תדרוך לגבי אופן הטיפול באמצעות "חיבוקי". כך מובטח שהערך הטיפולי של ההתערבות יוכל להימשך גם כשהילדים יחזרו הביתה והגורמים המקצועיים כבר לא יהיו בסביבתם. בנוסף, 15 אנשי צוות טיפולי בבית החולים עברו הדרכה עם ד"ר שי חן גל על הטיפול באמצעות בובת "חיבוקי" וקיבלו את הערְכה, על מנת ליצור סביבה תומכת מסביב לילדים, בזמן שהם עדיין מאושפזים ב"זיו".
דרך בובת "חיבוקי", ועם ההדרכה שעברו ההורים ואנשי הצוות במחלקה, נפתחה דלת לשיח נוסף, ברגע שהילדים התבקשו לספר איך "חיבוקי" מרגיש.
"ואז הילדים יכלו לספר ש'חיבוקי' פוחד, ש'חיבוקי' עצוב, ש'חיבוקי' מתגעגע לחברים שלו…", מספר ד"ר חן גל. "היה ילד שלא רצה לחזור הביתה בשום אופן, כי הוא פחד. אימא שלו, אחרי שהיא קיבלה את ההדרכה, אמרה לו 'בוא נחשוב מה יעזור לחיבוקי לחזור הביתה?' והילד אמר שאם ל'חיבוקי' יהיו חברים בבית והוא יהיה רק בבית ולא יצטרך לצאת החוצה, אז הוא יוכל לחזור. ככה, לאט לאט, הם בנו את התנאים איך 'חיבוקי' יוכל לחזור הביתה והילד הזה באמת בסוף הסכים לחזור הביתה".
לדבריה של העובדת סוציאלית, מירי כהן, מתן האפשרות לילדים להביע את עצמם באופן לא ורבלי, והשימוש בבובה ככלי השלכתי, סלל דרך טיפולית שונה ומשלימה לעבודתם של הצוותים המקצועיים בשטח, שליוו את הילדים בהתמודדותם. כמו כן, ההכשרה העניקה לצוותים הטיפוליים הכרה עם כלי לא שגרתי באופיו, מחבר והפגתי.
בובה רב-תרבותית
בתחילת ההתערבות, היה ילד שסירב לגעת ב"חיבוקי" ואמר שהוא לא רוצה לטפל בבובות. "המבט העצוב של 'חיבוקי' איים עליו קצת. ילד עצוב שמביאים לו בובה עצובה… זה הפחיד אותו להתמודד עם זה כנראה. אז הוא נמנע, לא היה מוכן אפילו לגעת בבובה".
באותו ערב, אמו של הילד התקשרה לד"ר חן גל וסיפרה שבהמשך היום, הילד התחיל לאט לאט להיקשר ל"חיבוקי", עד שבזמן שיחת הטלפון כבר לא היה מוכן להיפרד ממנו.
"היא אמרה שהיא מרגישה ש'חיבוקי' מרגיע אותו ועוזר לו. הוא אפילו ישן צוהריים, מה שעד אז לא היה, כי היו לו קצת סיוטים. היא אמרה שעם 'חיבוקי' הוא ישן ממש טוב", מספר ד"ר חן גל על השיחה עם האם, אחרי יום אחד של טיפול.
ההורים, שגם הם בעצמם עברו חוויה מטלטלת, עברו טיפול והדרכה עם ד"ר חן גל והיו מרכיב קריטי בטיפול בילדים.
"ההורים הבינו מאוד בקלות את הפרויקט הזה ואת המחשבה מאחוריו, והיו פרטנרים טובים לעבודה", מספר ד"ר חן גל. "גם כשהילדים לא ידעו טוב את השפה, ההורים הבינו את הרעיון ומאוד התחברו לזה. הם אחר כך המשיכו את ההתערבות עם הילד גם בבתים ועקבו אחרי הטיפול של הילד בבובה. בכל פעם, זה מפתיע מחדש, כי ההורים הם מתרבות אחרת, אבל אנחנו רואים שוב ושוב, ש'חיבוקי' הוא חוצה תרבויות. כמו שראינו ביפן ובטורקיה ובכל מיני מקומות, 'חיבוקי' הוא בין-תרבותי ועוזר לילדים בכל התרבויות".
ההתערבות של "חיבוקי" אומצה על ידי ד"ר חן גל במהלך מלחמת לבנון השנייה ומאז, עזרה לכ-150 אלף ילדים ברחבי העולם להתמודד עם אירועים טראומתיים, ביניהם, ילדי יפן לאחר הצונאמי, ילדי אוקראינה, ילדי טורקיה לאחר רעידת האדמה וכמובן גם מאות ילדים מפונים במלחמת "חרבות ברזל".
"מה שהיה טוב זה שבדיוק תרגמנו את הספר של 'חיבוקי' לערבית. עוד לא הספקנו להדפיס אותו, אז ממש ביום לפני כן, הלכנו מהר לבית דפוס וב-12 בלילה קיבלנו את העותקים הראשונים של הספר בערבית, והם נמצאים עכשיו אצל הילדים", ד"ר חן גל מספר.
"חיבוקי" מתאים בול
מוניה מרעי, עובדת סוציאלית שהיוותה חלק מהמערך הטיפולי באירוע והשתתפה בהכשרה, משתפת: "הילדים ובני משפחותיהם חוו התמודדות מורכבת שבאה לידי ביטוי בקושי בקבלת האירוע והעיבוד הרגשי בגינו. 'חיבוקי' היווה כלי טיפולי יעיל שבאמצעותו הצליחו הילדים לשתף בחוויית האירוע, כאשר ניתן היה לזהות את תחושת ההקלה של ההורים, לאחר השיתוף של הילדים בהתמודדותם".
אחרי אירוע כל כך מחריד, קשה לדמיין כיצד ילדים שנחשפו לכאלה זוועות, אותן לא היו אמורים לראות בכל חייהם, יוכלו להתמודד ולחזור לעצמם.
ד"ר גל: "אומר שני דברים: אחד, הקהילה שם מאוד מאוד עוטפת אותם וזה מאוד משמעותי. אפשר היה להרגיש את זה גם במרכז הרפואי וגם אחר כך, כשדיברתי עם ההורים, שיש תמיכה ממש של כל הקהילה, כל הכפר עוטף את הילדים האלה. הקהילה עצמה היא כוח חזק ומרפא מאוד. הדבר השני זה שילדים, יש להם כוח התפתחותי מאוד מאוד חזק. מה זה אומר? שמספיק שקצת נותנים להם עזרה, בטח עזרה כמו שהם קיבלו, של התערבות טיפולית מידית ויעילה, בשביל לעשות את ההבדל. הרבה פעמים אנחנו רואים שזה מספיק בשביל לסייע להם לחזור חזרה, אולי לא מידית, אבל כן למסלול של צמיחה. כלומר, הרבה פעמים אצל הילדים, בניגוד למבוגרים, יש גמישות מאוד מאוד גדולה, ועם טיפול מתאים אפשר לעשות אתם עבודה שמצליחה לעזור להם".
מעבר לטיפול הראשוני שנתן ד"ר חן גל, הילדים ממשיכים את ההתערבות של "חיבוקי" וגם מקבלים טיפול רגשי. גם ילדים שלא נפצעו, אבל נכחו באירוע מטופלים פסיכולוגית, חלקם עם פסיכולוג שד"ר חן גל מלווה ושעובד עם "חיבוקי" בעצמו.
בעקבות האירוע הקשה, ומתוך הבנה שגם שאר הילדים במג'דל שמס מושפעים ממנו, "חיבוקי" וראש מועצת מג'דל שמס מנסים ליזום פרויקט משותף כדי שכל הילדים בכפר יוכלו לקבל התערבות טיפולית של "חיבוקי". עמותת "תלם", מקבוצת "עמל ומעבר", אשר תחתיה פועל פרויקט "חיבוקי", מנסה להוציא את היוזמה הזו לפועל יחד עם המועצה האזורית.
מסכם ד"ר חן גל: "זה בדיוק מה שפרויקט 'חיבוקי' נוצר בשבילו. אפשר להגיע מיד אחרי שקורה אירוע ולעשות לילדים התערבות שהיא לא הרבה דיבורים. הילדים האלה לא רגילים לדבר על העולם הרגשי והנפשי שלהם, ולכן 'חיבוקי' מתאים בול. זאת התערבות קצרה שגם ההורים מחוברים אליה, שמאפשרת ליצור שיח משותף על איך 'חיבוקי' מרגיש ודרך זה גם איך הילד מרגיש. בהרבה משפחות, לא מדברים על הרגשות, אבל בדרך כלל, כשיש 'חיבוקי' בבית, הרבה יותר קל לדבר על איך 'חיבוקי' מרגיש ומה אפשר לעשות בשביל לעזור לו. כשמדברים ככה עם הילד, בצורה עקיפה, זה הרבה יותר קל וזה משנה את כל השיח המשפחתי. זה מכניס את השיח הרגשי למשפחה".
דרך בובה קטנה ועצובה של כלב, ד"ר חן גל וצוות "חיבוקי" מנסים לעטוף ולחבק את ילדי מג'דל שמס ומשפחותיהם ולהזכיר להם שתמיד יש מקום לתקווה ולריפוי, דרך אהבה ואוזן קשבת.
