היא די-ג'יי ומדריכת זומבה לכל הגילאים. "זו זכות ענקית להביא אנרגיות ושמחת חיים ולהדביק אותה פה לכל מי שרק רוצה". האורחת שלנו לשבת היא רוני אריה, מחיספין
קצת על עצמך
"רוני אריה, יש כאלה שקוראים לי גם רוני זומבה, אבל שם המשפחה שלי הוא אריה. נשואה לאריאל, היינו מדריכים יחד ב'בני עקיבא' בכיתות י'-י"א ומאז, גדלנו, התחתנו ויש לנו שני ילדים מתוקים ממש, תכלת בת חמש ונטע בן שלוש".
איפה נולדת וגדלת?
"נולדתי בירושלים וכשהייתי בגן, עברנו לחיספין".
מגורים
"חיספין. גם אני וגם אריאל גדלנו בחיספין ונשארנו לגור כאן. הבת שלנו נמצאת בגן שאנחנו היינו בו בתור ילדים וזה מרגש.
"אנחנו אוהבים מאד את האנשים הטובים והערכיים שיש פה בגולן וביישוב שלנו, בפרט. כיום, אנחנו בתהליכי בנייה בחיספין וזה מרגש ומשמח וממש ולא מובן מאליו".
עיסוק
"די-ג'יי ומדריכת זומבה לכל הגילאים. ילדות ונערות, נשים וגם במועדון הוותיקים. זו זכות ענקית להביא אנרגיות ושמחת חיים ולהדביק אותה פה לכל מי שרק רוצה. לאחרונה, יצא שאני בעיקר די-ג'יי לאירועים. חתונות, חינות, בת-מצוות, מסיבות נשים וכל דבר שאפשר להביא אליו את שמחת החיים שלי והאנרגיות!
"אני שמחה ממש ומודה על הזכות ליהנות ולשמוח בכל רגע ורגע בעבודה שלי ובכל פעם להתרגש ממנה מחדש. זו הרגשה מדהימה לדעת שאני אחראית לשמחה של האירוע ולראות את כולם מאושרים ושמחים. במיוחד בתקופה המורכבת שכולנו עוברים בשנה הזאת, התחושה שלי מתעצמת. כשאני מקבלת את התודות מאנשים בסוף האירוע, אני עם דמעות בעיניים על שאִפשרתי להם להשתחרר, ליהנות ולשמוח. זה שווה הכול.
"השנה גם זכיתי לעשות מסיבות ואירועים בבתי מלון בצפון – למפונים, חתונה לזוג שהכלה מקצרין והחתן מהדרום. הם היו אמורים להתחתן ממש אחרי שמחת תורה באשקלון ובגלל המצב היו צריכים להפיק חתונה בצפון, תוך שבוע. זה היה עוד בתחילת המלחמה, כשהכול היה כל כך טרי ורגיש ואני זוכרת שממש פחדתי שלא תהיה לי היכולת לשמח ולתת מעצמי ובנוסף, החשש לעזוב את הילדים לבד, כי אריאל במילואים ובהתחלה הכול היה מפחיד כל כך. אני זוכרת שממש התפללתי להיות שם כל כולי בשבילם, כי הכי מגיע להם חתונה הכי שמחה בעולם. החתן הגיע רגע לפני החתונה מהמילואים וברוך השם, הייתה חתונה שמחה ממש ומרגשת. הרגשתי זכות ענקית, שמלווה אותי כל השנה, בכל אירוע לשמח ולשמוח ביחד ולהבין שזה חלק מהמלחמה שלנו – ולא ניתן להם לנצח אותנו ברוח ובנפש. זו המלחמה הכי קשה. ולכן זו זכות עצומה".
איך נראה יום שישי שלך?
"מאז שאריאל במילואים, אני נמצאת לבד עם הילדים הרבה שבתות ומתארחת אצל משפחה. ההורים של אריאל גרים בחיספין, וגם אבא שלי, או שאני אצל חברים. בכל יום חמישי, אני מקבלת הודעות להזמנה לסעודות שבת וזה מרגש בכל פעם מחדש. אז ימי שישי, זה לקום מוקדם עם הילדים, להיות אתם ולארגן אותם לגנים, אחרי שהלכתי לישון לפחות באחת בלילה, במקרה הטוב, אחרי אירוע בחמישי. מארגנת את הבית לשבת, מאפסת את עצמי קצת ואת שעות השינה ושוב לוקחת את הילדים מהמסגרות והופ – שבת נכנסת".
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
"כבר לא זוכרת מה אוכלים אצלנו… אצל המארחים האוכל טעים ומשתנה".
מה את הכי אוהבת בשבת?
"הכי אוהבת בעולם את שבת. אין זמן איכות יותר מזה ביחד עם המשפחה. כשאריאל בבית, וכשמצליחים להכניס שבת בזמן, הקפה בכניסת שבת בגינה בנחת עם אריאל. והדלקת נרות ביחד עם כל המשפחה".
זיכרון ילדות משבת
"'בני עקיבא' שהיה מאד משמעותי עבורי, גם כחניכה וגם בהמשך כמדריכה, להעביר פעולות בשבת ולהרגיש משפיעה ומשמעותית".
המלצה על ספר
"'הסוד' – משתדלת בכל בוקר עם הקפה, עשר דקות של השראה ומוטיבציה לעצמי".
עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?
"עם הבסטיות. משתדלות מדי פעם להיפגש לשבת בכיף שלנו ולדבר ולדבר לדבר…".
בשעות הפנאי מה עושה?
"אוהבת מאוד לצאת ולבלות עם אריאל, או להיפגש עם המשפחה שלי, אחיות שלי האהובות וחברות טובות.
"אוהבת ללכת לפילאטיס מכשירים, אצל קרן שרון, האלופה מרמג"ש, או לעשות לק ג'ל אצל דקל, האלופה מקצרין ולשמוח בחיים ומהחיים. בגלל שהעבודה שלי היא בערבים, וכבר מהצוהריים אני יוצאת, אז בימים שאין לי אירועים, אני אוהבת את הזמן הפנוי להשקיע עם הילדים וכולי ריגושים להיות אתם בגן השעשועים".
איך משפיעה עלייך המלחמה?
"כמו רובנו כאן… מתחילת המלחמה, אריאל במילואים כבר מעל 250 יום. השילוב בין החיים והעבודה שלי, יחד עם המילואים, הוא מאתגר, אבל בזכות הקהילה והעזרה של כולם, הכול נראה אחרת וגם קצת בזכות הבחירה והגישה.
"משתדלת לאורך כל השנה להילחם ולשמור על הנפש, על השמחה והאמונה. לתת את הביטחון והחוסן לילדים שלי, למרות הכול. מבחינת עבודה, סביב הלילה של הטילים מאיראן, התבטלו במשך חודשיים המון אירועים שנקבעו מזמן. ההשלכות של זה הן שעכשיו אני גם עושה אירועים שנקבעו מראש וגם כאלה שנדחו ואני משלימה להם. זהו עומס מטורף, בשילוב עם זה שאריאל במילואים, ולהחזיק הכוללל לבד ובעיקר, הלחץ הזה תוך כדי שהוא בתוך לבנון, ללא תקשורת בכלל. אבל שוב, זה הכי לא מובן מאליו והכי שמחה מזה ומברכת על מה שיש. כל שבוע – עוברים אותו הכי טוב שאפשר".
מהו החלום שלך?
"להצליח לנהל נכון את הזמן, גם להתקדמות והגשמת חלומות בקריירה וגם לזמן משפחה ותחביבים. להרגיש סיפוק ומימוש עצמי בכל אחד מהתחומים".
מה את הכי אוהבת בגולן?
"את הרוגע ואת האנשים הטובים שיש פה".
מה את מאחלת לעצמך?
"להמשיך בדרך שאני נמצאת בה ולהודות על הכול, כל הזמן. לשמוח ולראות את הטוב עוד ועוד ושכולם כמובן יחזרו הביתה במהרה ובשלום".
