כיצד משמרים זוגיות? מה עושים כשעולים על שרטון? כיצד יוצאים מוויכוחים
ומריבות? מה ניתן ללמוד על שימור הזוגיות מעולם החי? בעקבות ט"ו באב, לקט
עצות, טיפים ולקחים מניסיונם של חברים תושבי הגולן, דברים שכדאי לדעת כדי
לשמר, לשפר, להתאהב כל פעם מחדש
למאות אלפי "חיבובים" זכתה לא מזמן רשומה בפייסבוק בה גילו בני זוג כיצד נישואיהם צלחו עשרות שנים. "אנחנו
בעקבות ט"ו באב, השבנו לפייס' מנה אחת אפיים וביקשנו מחברינו תושבי הגולן, לטפטף לעברנו טיפים, להרחבת
מדור בו תיקנו דברים שהתקלקלו, לא השליכו אותם," השיבו, שלובי ידיים.
השיח על קסמה של זוגיות טובה.
נעזרנו גם בכמה אנשי מקצוע, כמה זוגות שנענו לראיון טלפוני קצר, והבציר הטוב לפניכם.
דודי בן עמי, מראשוני קצרין, סתת כלי צור, חובב אנתרופולוגיה ומשורר, מסיר את מסכי הזמן ומתאר את שורשיה של
"קבוצה משפחתית קטנה ישבה סביב למדורה. חושך, הם מקיימים פעילות חברתית, זה יופי, אך אין זה מספיק, אי אפשר
ההתנהגות הזאת מתחילה מהפרהיסטוריה בה יצאו גברים להביא בשר. הם יכלו להביא אותו גם למקום אחר. הנשים אספו
מזון מהצומח כדי להבטיח את הקיום, כי הגברים לרוב חזרו בלי כלום. מדוע שיאספו מזון בשביל גברים שאולי יביאו ואולי
לכן האבולוציה יצרה מחלת נפש זמנית שנקראת התאהבות, שנועדה ליצור מערכת קבועה בין זוגות, ושלא תהיה ערבוביה,
כדי שזכרים ישתפו פעולה בשדה, יהיה סדר ויהיה בטחון. שלא זכר אלפא יזדווג והאחרים יחרקו שיניים. אצל יצורים
חברתיים כמו האדם צריך להסדיר את הענין הזה. ההתאהבות נועדה לקבוע את הקשר הזוגי שמאפשר לגדל ביחד את
הנישואין נועדו להבטיח את גידולם של ילדים ביחד, כל ההתאהבות היא כדי להתחתן, כדי שאנשים ירצו לתת מעצמם.
היום, רבים האנשים שחיים בזוגיות, אבל דוחים הבאת ילדים לעולם בגלל קריירה או סיבות אחרות. כך הם פועלים
נגד האבולוציה, נגד מה שעשה אותנו בני אדם, נגד מה שעשה אותנו כאלה. התוצאה היא שפעמים רבות נפרדים,
אם לדבר על עצות וטיפים, עצתי היא להתחתן צעירים ולהוליד ילדים מיד, כי נישואין זה הסדרת עניינים כדי להוליד
ילדים. כשדוחים ודוחים, בוקר אחד אתה מתעורר ושואל מי זאת על ידי ולמה לי? אנחנו התחתנו צעירים, ילדינו
הזוגיות בפרהיסטוריה האנושית.
לשתף פעולה כדי להוליד ילדים. בשביל זה צריך זוג.
לא?
הצאצאים.
סתם, כי דוחים את לידת הילדים. אחר כך לנשים קשה להרות ויש צרות צרורות.
התחתנו צעירים וכולנו רק הרווחנו מזה."
האמת והשלום אהבו
עלית איתם, נוב, מנחת קבוצות הורים להורות וזוגיות, נשואה לאפי מזה 35 שנים, חובקים ביחד 12 נכדים, כן ירבו.
כיצד משמרים זוגיות? מה עושים כשעולים על שרטון?
איתם: "אני חושבת שיסוד היסודות הוא שאנשים מתחברים ביחד לצורך הקמת משפחה ולא רק לצורך מילוי הצרכים
הפרטיים שלהם; שיש להם מטרה משותפת, והיא גדולה מסך הרצונות הפרטיים שלהם ואת זה צריך לשמר. את
הבנת ערך המשפחה ושיתוף פעולה למטרה הגבוהה הזאת. דבר שני, יסוד היסודות בכלל ביחסי אנוש ועל אחת כמה
וכמה כאן: אנשים צריכים להפנים שהכלי היחיד שיש להם באמת על מנת לתקן מערכות יחסים, פגמים במציאות,
אם רוצים לגרום שינוי במערכת היחסים צריך לגרום שינוי בעצמי. לשפר את עצמי, את התנהגותי, את המחשבות שלי
וממילא כל המערכת משתפרת. כשאנחנו באים הרבה פעמים לנישואין יש לנו עולם של דמיון, אנחנו רוצים שהזולת
יתאים עצמו לדמיונות שלי. אם זה לא קורה באופן מושלם, אנחנו מיד מתחילים לעצב אותו, לתת לו הוראות תפעול.
השני נכנס אז למערכת התגוננות ובעקבותיה להתקפה, נוצרים שנאות וחוסר אמון ומ'הפלונטר' הזה לא יוצאים.
מכאן לדבר האחרון, המרכזי שהינו ביטוי עליון במציאות של מוסד האהבה, זה האמון בזולת. כשהאמון נסדק או נשבר
זה הופך לשנאה הכי גדולה, לאויב הכי גדול, לכעסים הכי גדולים. יסוד האהבה הוא אמון מוחלט בטובו של השני,
'האמת והשלום אהבו' (זכריה ח' י"ט) אלה היסודות. השלום בא כאשר יש אמת, כאשר יש אמון, כאשר יש בנין
תיקון עולם – זה הם עצמם. אדם יכול לתקן את עצמו ולעולם אינו יכול לתקן את הזולת.
ברצונו הטוב. כל אחד צריך להקפיד לשמר את האמון בזולת ולהיות ראוי גם לאמון של בן הזוג.
משותף, ואז יש גם אהבה."
ומה עושים לעת משבר?
"צריך לעבוד על זה ואפשר גם להיעזר בייעוץ של אדם שנותנים בו אמון. לא תמיד זוג יכול לפתור לעצמו את הבעיות
כי הוא לכוד בהן. עיקר העבודה היא לחדד את המטרות המשותפות, את יסוד האמון ואת הידיעה שאני מתקן את
עצמי. ואידך – זיל גמור, השאר זו עבודה."
לא ללכת לישון בלי נשיקה
דבורה ויצחק שוורץ, חספין, נשואים מזה 51 שנים, ההיכרות ביניהם התחילה כבר בכיתה ה', המשיכה בכל שנות
"טיפים לנישואין שמאריכים שנים רבות כל כך? אין לי בכלל, אני לא יודעת", אומרת דבורה. "חברותנו החלה לאחר
שסיימתי את השירות בצה"ל, אך התחתנו רק בשנת 1961, לאחר שסיימתי לימודי מיילדות כי משרד הבריאות לא
מה הבסיס לזוגיות טובה? אנחנו מדברים על זה הרבה פעמים, ולא יודעים. שותפות, חינוך, הכל. אנחנו יודעים
לימודיהם, בתנועת "בני עקיבא" ובאותה חברה.
אישר לאחיות בזמן הלימודים להתחתן.
להשלים משפטים זה על זה, לומר באותו רגע אותו דבר, אנחנו חושבים את אותו הדבר."
איך יוצאים ממריבות?
דבורה: "להגיד סליחה, ולתת נשיקה. אף פעם לא ללכת לישון בלי לתת נשיקה, אף פעם לא ללכת לישון 'ברוגז'."
יצחק: "זה כמו שני חלקים שמחברים אותם, כל אחד צריך להתאים את עצמו לשני. אנשים צריכים ללמוד לראות ולא
לראות דברים, לשמוע ולא לשמוע, הכל סלקטיבי בכיוון הנכון."
24 שעות ביחד במשך 20 שנה
למעשה אי אפשר להגיד את השמות שלהם לחוד. כל תושב קצרין יודע שיונית ודרור, או דרור ויונית, אומרים כמו צמד
מילים, כמו סמיכות. כאילו האחד הוא שם המשפחה של השנייה, או להיפך. מי בכלל יודע ששם המשפחה שלהם הוא
שניהם אוחזים באותו מקצוע – היא ספרית מרמת גן, הוא ספר מרמת אביב, לאחר שנת נישואין שמעו שבקצרין ייפתח
קניון והגיעו עם מזוודה. הם פתחו את המספרה המפורסמת, בה הם עובדים יחד; לאחר שנה בלבד כבר רכשו בית
בקצרין ללא עזרה במימון, היום הם חובקים שלושה ילדים, עדן, 12, ניב, 17 ובר, 18, והמון לקוחות מושבעים.
היחצנית המשפחתית היא יונית, המנסה להשיב אודות הנוסחה המאפשרת 24 שעות ביחד, במשך 20 שנה: "לדבר
אנחנו שונים, הוא יותר רגוע, אני יותר תוססת וזה משלים. אנחנו קוראים את המחשבות, זה של זו, בוודאי לגבי
לא הכל מושלם, לעיתים לא מסכימים אך בסך הכל כל הזמן מגלים דברים חדשים זה על זו. אנחנו לא דומים, אנחנו
בכלל חופשי?
בעיניים הרבה, להבין זה את זה דרך הדיבור בעיניים, להכיר חולשות אחד של השני ולדעת להבליג.
הלקוחות ובעבודה פועלים באותו סגנון.
משתנים ויודעים לקבל את השוני הזה."
כיצד לצאת מוויכוחים?
"באים הביתה ומדברים. בתחילה היה קשה, למדנו לדבר, ללבן ולקבל החלטות. ואנחנו גם יודעים לתת מרחב זה לזו."
לחכות לבת הזוג, לבד, בשלג
אפשר ללמוד על שימור זוגיות מעולם החי? נשאל כמובן ירוחם קנטמן, מנהל מדרשת קשת-יונתן בקשת וכמובן נענה
קנטמן: "זוגיות קבועה יש דווקא אצל בעלי הכנף יותר מאשר אצל בעלי הקרניים, תרתי משמע, ובכלל אצל היונקים.
המפורסמים בשומרי הזוגיות כאן הם הנשר, הבולבול, והחסידות ששמן ממש מחייב. מה הם עושים כדי שהזוגיות
תישמר? נער הייתי וגם זקנתי ולהקטין את מוחי למוח הציפור לא הצלחתי. זה משהו גנטי, מבחינה ביולוגית יש צדדים
הראשון – בני זוג שבחרו זה בזו כי טוב להם ביחד והצאצאים יקבלו את התכונות הגנטיות של שני ההורים, אם טוב
לזוג הזה כזוג אז גם צאצאיהם יהיו בסדר. הצד השני אומר שכל עוד שהנקבה היא בגיל הפוריות עדיף שיפרה אותה
לא ברור שגזירת ההתנהגות של ציפור נובעת מתפיסת עולם של ציפור. הנשר הוא בעל חיים חברותי, מקנן במושבות,
לאתגר בשמחה, כמנהגו.
טובים לנחיצות בקשר מונוגמי, או קשר הטרוגמי.
הזכר השליט, הטוב והמדהים שבעדר.
אך לא יעלה על הדעת שלזכר אחד יתחיל עם מישהי שכבר תפוסה. הם לא בוגדים."
יש מה ללמוד מהנשרים?
"שגם בתקופת הדגירה, שזה המבחן, הם מקננים ביחד, מתחלפים בדגירה ובטיפול בגוזל. עד כדי כך שמי שלא נשר
לא יודע אם עכשיו העוף שמטפל בצאצא הוא זכר או נקבה. בני האדם, שאמורים היו להיות מונוגמיים, קלקלו את
הענין הזה, היה מבול שלם בגלל הקלקול הזה."
הנשרים גם עפים ביחד?
"לא לא. כאשר הם הפריחו את הגוזל, כל אחד לוקח את העצמאות שלו כי השיטה שלהם לחפש ארוחת צהרים היא
להתפרס על השטח כמה שיותר, למצוא פרה שמוכנה שיאכלו אותה. אם לקראת ערב הם באזור הקינון הם יפגשו
במושבה, לא יודע אם הם קוצי-מוצי זה לזה. אהבה זה לא החלק החזק של בעלי החיים. אם הם נמצאים בערבות
אותו דבר גם החסידות. בני הזוג לא נודדים ביחד, אבל, אני זוכר שאחד מבני הזוג, עשה לנו רושם שזה הזכר, אבל
לא זרקנו עליו אבן לראות אם הוא עף או עפה, הגיע בתחילת פברואר לבדו. הוא חיכה כמה שבועות עד שבת הזוג
שלו תגיע, לפחות שבועיים לאחר מזה. הוא עמד בקן הקבוע, כולל במהלך אירוע של שלג, חיכה וסבל עד שהגברת
ואז הם מתחילים עם ריקודים כאילו שלא ראו זה את זו. כאחד שדל בנושא הכוריאוגרפיה אני לא יודע אם זה אומר:
תורכיה או סוריה סעודיה, הם ישנו איפה שימצאו מקום לינה, לא חייב ביחד.
הגיעה.
'התגעגעתי אליך' או 'הגיע הזמן שנקים עוד דור אחד'."
מה הם עושים להביע אהבה?
"עבודה משותפת, משפצים את הקן ביחד, דוגרים ביחד, כאשר כל אחד מקבל את הזמן שלו ללכת לאכול בעצמו
ולהביא אוכל לגוזלים. בינתיים, מי שנמצא בקן או שהוא דוגר או שמצל אם זה חם מדי, מי שעף גם מביא מים במקורו
כדי לצנן את הצאצאים."
יפה רז, מושב שעל, נשואה לדודו: "כבוד הדדי, מתן מרחב מחיה באופן הדדי, קבלת השונות והשינויים ללא תנאים
מוקדמים ובעיקר ללא ביקורת ושיפוט. לפרגן ולחייך וגם – שלא יהיו בעיות כלכליות…"
חיים ספיריה, מושב אלוני הבשן, נשוי ליעל: "אומרים שהפרסום הוא 'תחזוקת הלוגו', קרי: הדרך לשמור על מיצוב
על בסיס אותה אנלוגיה, הרומנטיקה היא הדרך לשמר את האהבה והזוגיות. היא צריכה להיות טבעית, אמיתית וכמה
שיותר – כל זמן שהיא אמיתית. הרומנטיקה היא השפה, המילים הנבחרות, המבט, החיוך, שם החיבה, הבילויים
גבוה של השם, האיכות, השירות וכו'.
הספונטניים ובודאי חיי המין הלא צפויים."
דודי בן עמי, קצרין, נשוי לרחל מזה 52 שנים. תשעה ימים לאחר ההיכרות עימה הוא הציע לה נישואין והיא הסכימה.
בן עמי: "תורת הסבלנות העקשנית היא המבוא להתאהבות. תנו לעיניים ולשפתיים לרמוז בשקט וברציפות, קיצורי
מעבר למבוא, החיזור האנושי הוא ורבלי ביסודו ואין תחליף לדיבור האמור להקדים כל גילוי אהבה אחר. מתנה,
שלושה חודשים לאחר מכן התחתנו על חוף הכנרת בנמל עין גב, בט"ו בשבט, 1961.
דרך אינם רצויים.
פרחים, מחמאות… כן! אלא שאלה אינם יכולים להחליף את מה שעושות המילים.
שיחה אינטימית בארבע עיניים היא מבוא חיוני לכל קשר רומנטי. זו צריכה להיות שיחה פתוחה להעלאת מחשבות,
רגשות וציפיות שבין האוהבים.
לא בטלפון ולא באמצעות אחרים. ו… לאט, אל תמהרו לסכם את השיחה, זכרו שהיא מבוא לכל משחקי האהבה
האחרים. השיחה מהווה גם חיסון כנגד מחלות האהבה: קנאה ואנוכיות. בקשו רשות להמשיך אל מעבר למילים, כאשר
אין מדובר כאן בהתחלה אחת, אהבה צריכה להיווצר מחדש כל פעם, לכן גם אחרי זמן והרגלי שגרה שנוצרו, יש לחזור
אתם בטוחים שהיא תינתן.
אל הבסיס; רמז-שיחה-אינטימיות-בקשת רשות…"
