הרודן הטורקי ארדואן הוא הפטרון של אחמד א-שרע ("אל ג'ולאני"), שהשתלט על סוריה והבריח את אסד. הפנטזיה של ארדואן היא לשחזר את האימפריה העות'מאנית, כמעצמה אזורית. יש רק בעיה אחת: מעצמה אזורית ושמה ישראל

מחדל השבעה באוקטובר מורכב מהרבה מחדלים מבצעיים ומודיעיניים, אך בראש ובראשונה, הוא מחדל מדיני גדול ורב-שנים; מחדל בתפיסת ביטחון-לאומי עקומה של התמכרות לשקט וקנייתו בכל מחיר. מהות המחדל במשפט קצר אחד: אפשרנו לאיום להתבסס על גבולנו, במקום לסכל אותו מראש ביוזמה אקטיבית.

האם הפקנו את הלקח? אין לי על כך תשובה חד-משמעית, כיוון שאנו רואים סימנים לכאן ולכאן. מצד אחד, הסכם הפסקת האש עם לבנון, המאפשר הקמתם מחדש של כפרי רדואן, תוך העתקה מדויקת של החלטה 1701, שכשלה וקרסה, מעיד על אי הפקת הלקח. מצד שני, הפעולה של צה"ל בסוריה, על שני פניה – השמדת כוחו של צבא סוריה בטרם ייפול לידי המורדים וההשתלטות על אזור חיץ ממזרח לגבול ועל כתר החרמון, הם מופת של הפקת לקחים.

מה שעשינו בסוריה הוא ההפך המוחלט מההכלה, ההבלגה, הפאסיביות והתבוסתנות, שהם מרכיבי מדיניות ההתמכרות לשקט, שאפיינה אותנו בעשרות השנים האחרונות וקרסה במחיר איום ונורא בשבעה באוקטובר. זיהינו איום, נקטנו יוזמה התקפית, ביצענו אותה בנחישות ותפסנו אדמה. באופן חריג, השאלה מה נכון לביטחון ישראל קדמה לשאלה מה יגיד העולם.

קריסת משטר אסד היא חדשות נפלאות. משטר אסד היה חוליה מרכזית בציר האיראני. משטרו של אסד התקיים על כידוני רוסיה, איראן וחיזבאללה. איראן, המיליציות הפרו-איראניות וחיזבאללה התבססו בסוריה, מתוך כוונה לתקוף מתוכה את ישראל. נפילת משטר אסד, לצד המכה הקשה לחיזבאללה, המכה הקשה לחמאס שסופח אד-הוק לציר השיעי, אף שהוא ארגון סוני ושיתוק ההגנה האווירית האיראנית במתקפת חיל האוויר, שינו לטובה באופן משמעותי את מצבה הביטחוני של ישראל ואת מעמדה באזור.

הגולני נוקט ב"תקייה"

החדשות הרעות בקריסת משטר אסד, הן שכלל לא בטוח שהאלטרנטיבה טובה יותר. אחמד א-שרע, הידוע בכינויו אל-ג'ולאני, מרגע תפיסתו את השלטון, נוקט ב"תקייה"; מוטיב באסלאם של התחפשות והעמדת פני מתון, כדי לאפשר התחזקות וההתבססות. כך נהג מורסי, כשעלה לשלטון במצרים. כך נהג ארדואן, בשנותיו הראשונות בשלטון בטורקיה, עד ששלטונו התבסס והתייצב. אולם מתחת לתחפושת, א-שרע הוא איש אל-קאעדה, ארגון הטרור הסוני הקנאי-ג'יהאדיסטי, שדאעש הוא גרסה קיצונית שלו. הפיגוע הגדול ביותר שביצע הארגון הוא מתקפת 11 בספטמבר 2001, בארה"ב.

אחמד א-שרע הקים את הארגון "ג'בהת אל נוסרה", שהיה למעשה הסניף הסורי של אל-קאעדה. בשלב מסוים הוא יצא לעצמאות, התנתק מאל-קאעדה והחליף את שם הארגון ל"ג'בהת פתח א-שאם". הוא איחד את הארגון עם עוד מספר ארגוני ג'יהאד שיעיים, תחת המסגרת "תחריר א-שאם". כינויו, אל-ג'ולאני, נובע ממוצא משפחתו, שברחה מהגולן במלחמת ששת הימים ומשמעותו – הגולני.

השתלטות א-שרע על האמל"ח הרב של צבא סוריה, כולל מאגרי הנשק הכימי, הטילים ועוד, וכן התבססותו לאורך הגבול עם ישראל, היוו איום של ממש על ביטחונה של ישראל. השמדת האמל"ח ותפיסת אזור החיץ סיכלו את האיום המידי.

אבל לטווח רחוק, האיום שריר וקיים והוא אינו מצטמצם רק באיום המקומי של ארגון הטרור, שעומד להפוך למדינת טרור, אלא הוא חלק מאיום גדול יותר – האיום הטורקי.

ארדואן והאימפריה העות'מאנית

שלטונו של הרודן המגלומן ארדואן, משלב קנאות דתית אסלאמיסטית-ג'יהאדיסטית, עם שאיפות אימפריאליסטיות לשחזור האימפריה העות'מאנית. ארדואן הוא הפטרון של א-שרע והוא רואה בהשתלטותו על סוריה צעד חשוב בהתפשטות האימפריה הטורקית, בין אם באופן ישיר, ויש כבר ידיעות על כניסת כוחות צבאיים של טורקיה לסוריה, ובין אם באמצעות פרוקסי והפיכת סוריה למדינת חסות. טורקיה, כמו איראן, רוצה לבנות את מעמדה כמעצמה אזורית. כפי שאיראן חותרת להשתלטות הציר השיעי בהנהגתה על האזור, כך טורקיה שואפת להשתלטות הציר הסוני בהנהגתה.

עלייתם של "האחים המוסלמים" לשלטון במצרים, ב-2011, נתפסה בידי טורקיה כמקפצה רצינית למימוש תכניתה, אך נפילתו עם ההפיכה של הגנרל א-סיסי, ב-2013, טרפדה את התכנית. כעת, טורקיה רואה בסוריה את התחליף למימוש התכנית הגדולה. האיום הגדול על השאיפות האימפריאליות של ארדואן הוא ישראל, המעצמה האזורית. לא מן הנמנע, שארדואן ינסה להקים רצועת אש סביב ישראל, במקום הרצועה האיראנית שקרסה, כשהפרוקסי שלו הוא שלטון א-שרע בסוריה, וחמאס והג'יהאד האסלאמי, שהם ארגונים סוניים, ברצועת עזה וביו"ש. אין זה מן הנמנע, שביום מן הימים, הוא ישאף למלחמה ישירה עם ישראל.

מדינה דרוזית

מה על ישראל לעשות? ראשית, בעתיד הנראה לעין, אין מה לחשוב אפילו על נסיגה מהשטחים שתפסנו במזרח הגולן ובכתר החרמון. הצורך בתפיסת השטח מחייב את אחזקתו גם הלאה. בנוסף לכך, עלינו לנסות למנוע גבול משותף עם הפרוקסי הג'יהאדיסטיים של טורקיה, בראשות א-שרע, באמצעות סיוע להקמת מדינה דרוזית בשכנותנו, במזרח הגולן, בחורן ועד הר הדרוזים.

זה היה חזונו של יגאל אלון במלחמת ששת הימים ולאחריה. הוא טען במלחמה, שעלינו להמשיך בה ולחבור להר הדרוזים (ג'אבל דרוז), כדי לממש את החזון. נכון, הדרוזים אינם מגדירים את עצמם לאום ואינם דורשים מדינת לאום עצמאית, אבל היו דברים מעולם. בשנים 1921-1936, פעלה מדינה אוטונומית דרוזית, תחת שלטון המנדט הצרפתי על סוריה. מן הראוי שישראל תחתור להקמת מדינה כזאת, תחת השפעה ישראלית ובכך תממש את חזונו מרחיק הראות של אלון, שכנראה הקדים את זמנו. קיומה של מדינה כזו עשוי ליתר את ישיבתנו במזרח הגולן, אם כי יש מקומות שבהם רצוי לשנות את תוואי הגבול וכוונתי בראש ובראשונה, להמשך ישיבתנו על כתר החרמון.

ב-13 שנות מלחמת האזרחים בסוריה, קמה אוטונומיה חמושה חזקה של הכורדים בצפון מזרח סוריה, המונה שני מיליון תושבים ונהנית מהכרה חלקית של ארה"ב ומדינות באירופה. טורקיה רואה באוטונומיה הזאת ישות אויבת המסכנת אותה. טורקיה מנסה להשתלט עליה, בין אם באמצעות הפרוקסי שלה ובין אם באופן ישיר, בצבאה.

לישראל היסטוריה של קשרים טובים עם העם הכורדי וגם היום, נכון יהיה לראות בהם בני בריתנו ולסייע להם בפעילות דיפלומטית, בהדרכה ביטחונית ובנשק ולהפוך את האוטונומיה הזאת לאזור השפעה ישראלי. אם לדבר על עוד פנטזיה שאינה נראית ריאלית – אולי אפשר יהיה להגיע להסכמות עם טורקיה על חלוקת סוריה לאזורי השפעה טורקית וישראלית.

אנו נמצאים בתקופה סוערת ועלינו לגלות קור רוח. אל לנו להזדרז ולסגת מהשטח במזרח הגולן ובכתר החרמון, ובכך לאפשר היווצרות איום על גבולנו.