זוג אחד בסופרמרקט זיהה אותי. מהעיתון. מהטור. מתברר שהיא אופה את המתכונים שלי, רק משנה אותם, פה ושם… זה משמח ומרגש אותי וממלא לי את הלב
ערב אחד השבוע, בסופרמרקט, עמדתי אחרי זוג עם עגלה עמוסה. הסתכלתי קדימה וראיתי שהמסוע ריק. תהיתי אם הם בתור, או סתם במקרה עומדים שם עם העגלה, מה שלא היה נראה לי הגיוני…
"סליחה", שאלתי אותם, "אתם מחכים לקופה?"
"ברור", אמר לי האיש והגברת הסתכלה עליי כאילו שאלתי שאלה שאסור לשאול…
מיד התנצלתי ואמרתי לה שפשוט המסוע ריק וראיתי שהם עומדים, אז לא ממש הבנתי. "בטח אתם עייפים", הוספתי בהומור שקיוויתי שיבינו. הם חייכו ומיד התחילו לרוקן את העגלה. לא תמיד הערות שלי לאנשים זרים נתפסות טוב…
הפעם, הם היו חמודים ואחרי כמה רגעים, האישה שאלה אותי: "את יעלי?"
חייכתי ועניתי "נכון" ואז היא אמרה שהיא כל כך אוהבת לאפות את המתכונים שלי והוא שאל שוב: "את יעלי מהטור?" וסימן לי על הבטן ואמר שהוא גם אוהב לאכול את העוגות מהמתכונים שאני מפרסמת ואשתו אופה. היא אמרה שעוגת הקפה שלי טעימה במיוחד והנכדים שלה ממש אוהבים אותה ואפילו ביקשו שתאפה עוד אחת לפעם הבאה. אבל באותה נשימה, היא גם סיפרה שהיא עושה את עוגת הקפה שלי בלי השוקולד מעל והיא וגם מפחיתה בכמות הסוכר והשמן…
חשבתי לעצמי בלב, בלי לשתף אותה, שבעצם היא מתכוונת שהמתכון שלי הוא השראה למתכון שהיא מלבישה עליו לעוגה שלה, כי בלי השוקולד ועם פחות סוכר ושמן, זו לא בדיוק עוגת הקפה שלי. אבל זה סבבה לגמרי, כי גם אני אוהבת לשנות מתכונים ומתכונים של אחרים ולתת להם טוויסט משלי. בינתיים, הם סיימו את הקניות והאיש החזיר לי בהומור שנגמר זמן המנוחה שלי…
נפרדנו לשלום.
ציור של מילים
בדרכי לאוטו, מצאתי את עצמי מחייכת לעצמי וחושבת שהרבה פעמים כשיש לי אי אלו מחשבות על כל מיני עניינים בחיים, אלוקים שולח לי תשובות… כי בדיוק באותו יום, כשלא הצלחתי לשבת לכתוב את הטור וחשבתי שוב בפעם המי יודע כמה… מה מניע אותי להמשיך לכתוב טור אישי כל כך הרבה שנים, כשלפעמים לוקח לי שעות ואפילו ימים לכתוב ומה הקטע שלי לשתף את כולם בקורות חיי, אז קיבלתי חיזוק מהזוג הנחמד הזה… כל פעם שאני שומעת מאחד הקוראים, או הקוראות שלי, שהם אוהבים לקרא את הטור, שהם מוצאים בו דברים שמזכירים להם את עצמם, שאני מזכירה להם סיפורים על המשפחה והילדות והמסורת, או שאני נותנת להם השראה למשהו, זה משמח ומרגש אותי וממלא לי את הלב.
כתיבה היא יצירה במילים, כמו שצייר מצייר ומבסוט שקונים את היצירה שלו, או באים לתערוכה לצפות בה, אני שמחה ומתרגשת ומבסוטית, בכל פעם מחדש, כשאני שומעת שהמילים שאני כותבת, לפעמים בקושי רב בדם ויזע, בלי דמעות, עושות משהו למישהו מקוראיי.
ככה, תוך כדי שאני מספרת לבכורה על האישה שאוהבת את המתכונים שלי, אבל משנה אותם, פתאום נזכרתי בכל מיני אנשים שמחזקים אותי להמשיך לכתוב ולשתף, לאורך השנים. כי לפעמים, אנחנו צריכים קרדיט ליצירה שלנו ומוטיבציה להמשיך ולהתאמץ, למרות שהשבוע זה יצא לי בסוף די בקלות.
אני חייבת לפגוש יותר אנשים, שיתנו לי השראה לכתיבת הטורים.
מתכון: עוגת תפוזים וקוקוס
החומרים:
3 ביצים
3/4 כוס (150 ג’) סוכר
3/4 כוס (180 מ”ל) שמן
כוס (240 מ”ל) מיץ תפוזים
כפית (5 מ”ל) תמצית וניל
2 כוסות (280 ג’) קמח
שקית אבקת אפייה
כוס (90 ג’) קוקוס
ההכנה:
מחממים תנור מראש ל-180 מעלות.
מערבבים את הביצים עם הסוכר במטרפה ידנית, מוסיפים שמן, מיץ תפוזים ותמצית וניל. מוסיפים קמח, אבקת אפייה וקוקוס ומערבבים.
יוצקים לשתי תבניות אינגליש קייק, מכניסים לתנור החם ואופים במשך 30-35 דקות.
