בחנוכה, הלכתי עם המתבגרת להצגה ב"יד שטרית". רגע לפני שאנחנו יוצאות, המתבגר צחקק עלינו: "להצגה? מה, אתן זקנות?". כשהגענו, ראינו שבאמת רוב הקהל מבוגר מאוד,

המחשבה על החטופים ובני משפחותיהם היא קשה מנשוא. אך יחד עם זאת, אי אפשר לעצור את החיים והשגרה חייבת להימשך, כדי שלא תיפול רוחנו השבוע,

אני אוהבת להדליק נרות. מדליקה נרות שבת ונר במוצאי שבת ונר לראש חודש וכשיש למישהו מבחן, להצלחה בפגישה, לתחושה רעה, לאנרגיה טובה. חנוכה הוא בדיוק

שיעורי הספורט ביסודי. אולם ההתעמלות. טבעות, קפיצות ו…החמור. כל הבנות בכיתה הצליחו ורק אני לא… יש מי שלא היה מוותר, עד שיצליח. לא אני לפעמים,

הטבעת היפה, שהאיש קנה לי ליום הנישואין האחרון, טבעת הזהב היקרה – נעלמה. חיפשתי בכל מקום אפשרי. איננה. עד שגייסתי את רבי בנימין בוקר אחד,

50 שנה זה חצי חיים. הגשמתי המון חלומות ויש לי עוד מספיק. חשבתי על טיול במזרח, במקום הטיול-אחרי-צבא, אבל המלחמה חשבה אחרת. היו לי גם

הלכתי לטיפול אצל רפלקסולוגית, לשחרר קצת מקומות כואבים וחסומים. מתברר שהיא גם "קוראת" בכף הרגל ומספרת לך מהו הייעוד של חייך. אמרתי: "וואלה, למה לא?"

השבוע, הגעתי לגיל המכובד 50. בלועזי. יש עוד שבועיים עד העברי. חמישים, לא להאמין. מבול של ברכות ואיחולים קידם את פניי בבוקר. הודיתי לה' על

לפני שנים, ניגשתי לאודישנים של תכנית הריאליטי "בייק אופ", עם עוגת קפה בחושה, מרימה אל על את דגל ה"פשוט-זה-הכי". תמימה שכמותי… השבוע, נזכרתי שלפני שנים

תמיד הכרזתי שאני טיפוס של קיץ. אני שונאת שקר לי. והסתיו כאילו אמור להיות התקופה הטובה, עם עלי השלכת היפים והחצבים, אבל זה לא זה.

ערב הלימוד בליל הושענא רבה, במדרשת הגולן, עסק בנושא שליחוּת ומסירוּת. היה זה ערב של חיזוק, התרוממות הנפש והעצמה נשית בערב הושענא רבה, ערב בו

רשימות של יעדים ומטרות להשגה בשנה החדשה. מצד אחד, בדיוק. מצד שני, ועוד איך. כל מה שצריך לעשות הוא להסתכל ברשימה ולסמן וי על מה

בטח ובטח בערב ראש השנה. אימא מיד האיצה בי לבקר באטליז ("לא יישאר לך") ולהשיג את הבלאח ("יש לך איפה לקנות?"). למרות שאני תכף בת

לאחרונה, מצאתי את עצמי מתנתקת קצת מהחדשות וצופה בתכנית "רוקדים עם כוכבים" ואפילו נהנית ממנה. גיליתי שגם בתכניות ריאליטי, יש משהו שמאפשר לי להתנתק קצת

ביום שישי, במקום מגניב – זה הכיף של המון אנשים שאני מכירה. כמוני. אז יצאתי בנחת לקפה בעין כפית, שזה לא מעיין, אלא בית קפה